אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר גט) הלכות ציצית

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר גט) הלכות ציצית

חדושים לה' ותפילין מזוזות (חדר נח)

פרק א הלכה א' הרב כ"מ הקשה אהא דכתב רבינו ואין לחוטי הענף מנין מה"ת דהא אמרי' פ"ק דיבמות דף ה' גדילים ל"ל לשיעורא גדיל שנים גדילים ארבעה ע"ש וע' תוס' ריש פ' התכלת דכתבו דשמא כל מה שמוסיף מח' ועד י"ו לא מפסיל בהכי ולאו מוסיף הוא כו' ואפשר דלזה כיוון רבינו ואמנם ממ"ש דאין לחוטי הענף מנין מה"ת משמע דאין להם מנין כלל וגם מ"ש מן התורה לא א"ש לפ"ד התוס' ואפשר דרבינו לא משמע לי' דפליגי רב אחא ורב ירמי' בפירושא דקרא גדילים דא"כ הוי חד מינייהו עובר על בל תוסיף וכמ"ש התוס' ע"ש אלא דודאי מה"ת אין שיעור כלל למנין החוטין והא דדרשינן גדיל גדילים אסמכתא בעלמא הוא לדעת ר"א ור"י וא"כ לא עבר חד מיניהו על ב"ת ודו"ק וע' מנחות ל"ט דרבה בר בר חנה דריש לי' או גדיל או פתיל ולדידי' ליכא קרא למנינא ועתוס' שם ולפמ"ש לקמן דרבינו פסק כרבב"ח א"ש טפי ודו"ק:

הלכה יו"ד. אם רצה לעשותן שזורין הכל תפסו על רבינו מהספרי דתני פתיל תכלת טווי ושזור כעין פתילה וחכמי לוניל שאלו זה מרבינו ותשובתו נשארה מעל ע' כ"מ. והנה בש"ס מנחות ל"ט ב' דדריש לי' רב עשה גדיל ופותלהו מתוכו מתוכו וע' פי' רש"י שם ובתוס' פירשו דהיינו דעייף לי' מועף וכרב אתא בר יעקב וכיון דרבינו פסק כרב אחא לעיל הלכה ו' וכופלן באמצע א"כ אין מקום לדרשת הספרי וזה נראה כוונת רבינו דכתב לחכמי לוניל ע"ש:

הרכה י"א ולא משל עיר הנדחת הרב כ"מ כתב דלאו משום דא"ה נינה דמצות לאי להנית נתני אלא דציצית צריכה שיעור וכחיתי מכתת ע"ש ואמנם לפמ"ש הלבוש דמה"ת אין שיעור לציצית ואפי' כל שהוא כשר א"כ ל"ש כתותי מכתת שיעורי כמ"ש הה"מ גבי לחי ע"ש ואמנם י"ל דעכ"פ גדיל ופתיל בעי מה"ת וא"כ צריכה שיעור וא"כ פסול מה"ת אבל צ"ע דבלא"ה י"ל דפסולים דהא א"ה לאו דבעלים נינהי ובציצית בעי להם משלהם וצ"ע ומ"ש רבינו ולא משל קדשים הנה מארן בעל הכ"מ לא ציין מקומו ולע"ד הטעם משום דאין בו דין ממון דהא מועלין בהם וכמ"ש התוס' סוכה ל"ה ד"ה לפי ע"ש:

הלכה י"ב. מ"ש הכ"מ ראיה מהא דאמר רב ציצית שעשאה עכו"ם פסולה ואם איתא מאי איריא עכו"ם אפי' עשאה ישראל שלא לשמה פסולה כו' ועתוס' שם ד"ה ואל דהוכיחו דמילה סתמה לשמה וכן טויה בציצית ולכך כשר בנכרי אי לאו קרא ע"ש וא"כ אין ראיה רק דאם טיואן ישראל סתמא כשר אבל אם טואן בפירוש שלא לשמה י"ל דפסול ואפשר דכן כוונת רבינו ובזה סרה קושית הרב"י על רבינו מהא דעשאן מן הקוצים ומן הגרדום דפסולה דבעי עשיה לשמה ולפמ"ש א"ש דשם לא שייך סתמא לשמה דהא נעשה מאליהן כמו שפירש"י שם דתלוין ועומדים ע"ש וז"ב:

והנה בש"ס מנחות אמרי' אפלוגתא דרב ושמואל אי בעי' טויה לשמה כתנאי דפליגי ת"ק ורשב"ג בעיבוד ע"ש והנה לפ"ד רבינו פ"א מה' תפלין בתשובתו לחכמי לוניל דהא דבעי עיבוד לשמה הוא דרבנן כדי שיזהר בהן כו' וכמ"ש הפמ"ג ולפ"ז הש"ס דאמר כתנאי ושמואל כרשב"ג ע"כ גם זה מדרבנן ומה"ת ל"צ כלל טויה לשמה ואמנם בזה א"ש קושית הגאון ישועת יעקב ז"ל דהקשה ל"ל קרא לפסול ציצית גזול דהא מיירי לפני יאוש כמ"ש ב"י לדעת הרמב"ם וא"כ בגזל הצמר וטוה אותו ה"ל טויה שלא לשמה דאיך תועיל כוונת הגזלן לשם ציצית דיהא לשמה וסברא זו נזכרת בפמ"ג). ולפמ"ש א"ש דמה"ת א"צ לשמה ושפיר צריך קרא לפסול גזל צמר ועשאו ציצית וז"ב:

ובזה א"ש מה שהקשה הגאון מהר"ץ בעל נטע שעשועים על הט"ז דכתב דמיירי לאחר יאוש דהא רב מרי' דשמעתא ס"ל יאוש כדי קני וע"כ מיירי קרא לפני יאוש וא"כ גם לדידן אמאי לא. נימא כן ולפמ"ש דעל הקרא שפיר נוכל לומר דמיירי לפני יאוש דמה"ת לא בעי טויה לשמה אבל לדידן ע"כ מיירי הרמב"ם לאחר יאוש דאל"כ בלא"ה פסול דבעי מדרבנן טויה לשמה ודו"ק:

והנה לפמ"ש הט"ז דטעם גזול לאחר יאוש דפסול דהוי מצוה הבאה בעבירה לפ"ז אם חוט א' כשר והשאר גזול לפ"ד רבינו דאין לחוטין מנין מה"ת א"כ בדרבנן ל"ח למהב"ע כמו ביו"ט ב' ואין להאריך וצ"ע והנה לפמ"ש ליתא לראיית הכ"מ מהא דאמר רב יהודא דעשאן עכו"ם פסולין ומאי איריא עכו"ם כו' דהא ר"י מקרא יליף לה ומה"ת לא בעי לשמה כמ"ש ודו"ק:

הלכה י"ג ומותר להתיר ציצית. בש"ס ובלבד שלא יהיו מופסקין. ובתוס' כתבו דצ"ע מאי קמ"ל ובב"י פי' דאפי' נשאר כדי עניבה כו' ות"ל כוונתי לדעתו. והנה נסתפק בישועת יעקב לדעת רב אם רצה לעשות ציצית יותר יפים אם רשאי ולע"ד מוכח דאסור דאל"כ מה קאמר ש"מ מתירין ציצית מבגד לבגד דילמא מיירי שרוצה לעשות שם ציצית יותר יפים ובזה הי' א"ש יותר האי ובלבד שלא יהיו מופסקי' אלא ודאי דלרב ל"ש וז"ב:

ולכאורה י"ל דפלוגתייהו דרו"ש הוא רק ברוצה לעשות יותר יפים אבל בלא"ה מודה שמואל דאין מתירין ובזה הי' א"ש הא דהקשו התוס' ממזוזה דאסור לכ"ע ודו"ק. והי' אפשר לומר לפ"ז דמיירי שרוצה ללבוש הבגד הראשון ולכן רוצה לעשות בו ציצית יפים יותר והוא מסיר. ממנו הציצית הראשונים ומניחן בבגד זה שאינו רוצה ללבוש ולכך לרב אין מתירין דהוא בזיון להציצית הראשונים שרוצה להניחן בבגד שאינו רוצה ללבוש וזה אין בו חיוב ציצית כלל דכלי קופסא פטורין מציצית אבל שמואל לטעמי' דס"ל בלי קופסא חייבין בציצית וא"כ אין מבטלם ממצוותם כלל ולכך ס"ל מתירין כן הי' אפשר לפרש אבל לפ"ז לפי מה דקיי"ל דכלי קופסא פטורין ודלא כשמוחל הי' גם בזה הלכה כרב ואמנם רבה דבכל מילי עביד כרב וגם בכלי קופסא פסק כוותי' ואעפ"כ כאן פסק כשמואל ומוכח דלא כמ"ש ובזה א"ש הא דאמר. אביי מר כל מילי עבד כרב בר מתלת כו' וכוונתו כוי"ש ודו"ק:

הלכה י"ד ע' בכ"מ דה"ה בכנף אחד אם קשר ואח"כ פסק פסול ורבינו לשון הש"ס נקט ולכאורה אפשר לומר לפ"ד רבינו לעיל הלכה א' דאין למנין החיטין שיעור מה"ת א"כ י"ל בכה"ג לא הוי מן העשוי דהא אף דנימא כיון דלא פסקן היי כחוט אחד מ"מ כשר מה"ת ומדרבנן לא אמרי' תעשה ולא מן העשוי ולכך נקט רבינו דוקא קשר בין שתי כנפים ושוב מצאתי בפמ"ג סי' י"ב דגם הוא חקר זה לענין אורך הציצית ע"ש שהביא מהמרדכי דאין חילוק ואמנם רבינו י"ל דמחלק בזה וצ"ע. ועיין במג"א סי' י"א ס"ק י"ט דכתב דאפי' קשר קשר אחד דמה"ת יצא הוי תולמה ע"ש ולפ"ז י"ל לדעת רבינו כשר ממ"נ אי בתר דאורייתא אזלת כשר בחוט א' ואי בתר דרבנן אכתי לאו עשוי הוא ודו"ק:

הלכה ט"ו. כבר נחלקו הקדמונים בפשט הסוגיא ולדעתי י"ל דסברת רבא דלא שייך תעשה ולא מן העשוי אלא בגוונא דהטיל לבת שלש דהי' אפשר שתשאר כך בעלת שלש אבל בהטיל למוטלת נמצא בשעה שהטיל האחרונית עובר, על ב"ת וחוב עליו להסיר עכ"פ אחת מהם וכיון דסופו לחתוך אחת מהם היי כאילו כבר נחתכו והציצית השניות כשרים ולא הוי עשוי ור"פ הקשה דל"ל למימר הכי אלא אדרבא אמרינן ודאי נתכוון לבטל הראשונות וא"כ לא עבר על ב"ת כלל ומעשה איכא ונמצא דברי ר"ז קיימים מכל צד וז"ב:

ולכאורה י"ל דרבא לטעמי' דס"ל כל מידי דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וה"ל כנעשה מאיליו כמ"ש תוס' בריש תמורה וא"כ לא הוי מעשה כלל הא דהטילם בטלית דהא באיסור הטיל אותם ור"פ אמר די"ל דלבטל כיוון וליכא ב"ת והוי שפיר מעשה ודו"ק. ובזה א"ש דעת רבינו מ"ש לעיל הלכה י"א דציצית של עיר הנדחת פסולים משום דלאו דבעלים נינהו ובעי' משלהם מצאתי בפמ"ג ע"ש:

הלכה טו"ב. הכ"מ כתב דר"ש דפוטר היינו מכנפי', הכפולים והד"מ חולק והישועת יעקב הקשה מהא דאמר זיל רמי לה ע"ש והנה י"ל דכיון דפטורה מציצית א"כ ה"ל כלאים שלא במקום מצוה ולכך שדי' איכסי גלימא ולפ"ז י"ל דלרבנן מחייבי בציצית על כנפיה הכפולות ופטרי על צדיה הפשוטות דהא כבר נפטרה בציצית שעל כנפיה הכפולות אבל לר"ש פטורה בצדיה הכפולות וחייבת על צדיה הפשוטות כמ"ש הכ"מ ולכן שדי' דמספקא לי' הלכה כמאן ואסור ללבוש טלית זה דא"י הלכה כמאן ונמצא לובש טלית בלא ציצית וגם שמא לובש כלאים אל כשפשטו שפיר אמר לו רבא זיל רמי בכנפיה הפשוטות גם כן ומשום בל תוסיף ליכא דעושה כן משום ספק כמ"ש הפוסקים ומשום כלאים ליכא דהא אינו לובש בה דהא ס"ל כלי קופסא חייבים בציצית ודו"ק. ונראה דאם הטיל בה בכנפיה הכפולות ואח"כ תפרה ה"ל תעשה ולא מן העשוי וז"ב:

הלכה חי. עכ"מ והנה לשיטת רבינו דאין לחוטי הציצית מנין מה"ת א"כ ל"ש חשש שמא ישאר מחוט התפירה כו' ויוסיף עליו ז' חוטין דהא אכתי כשר מה"ת והוא גזרה לגזרה וצ"ל כטעם רב עמרם

ואמנם אכתי י"ל כשתופר בחוט תכלת דאז שפיר יש חשש שיקח אותו חוט לציצית ויוסיף עליו ז' חוטין של לבן דאז יפסול מה"ת דאין כאן תכלת וז"ב ובזה א"ש דכתבו התוס' הא דרב עמרם בסדין בציצית ולא בהא דר"י גופי' וכבר עמד בזה הרב ישועת יעקב ז"ל ולפמ"ש א"ש דבהא דר"י י"ל כפירש"י ומיירי דתפר בחוט צמר אבל בהא דסדין א"א לומר דתפר בצמר דהוי כלאים ולכך פירשו משום דרב עמרם ודו"ק היטב:

ומ"ש רבינו וכן אם נתמעטו כו' עכ"מ שהאריך ולפי מה שכתב הכ"מ דרבינו פסק להקל בספק בכדי עניבה משום דכדי עניבה הוא דרבנן ואמנם י"ל לפ"ד רבינו דאין להם מנין מה"ת א"כ אם לא נתמעטו כולן ונשאר חוט א' שלם יש להקל בספק דהוי ספק דרבנן וכיון דכתב רבינו אפי' ואפי' חוט א' שנפסק מעיקרו פסול א"כ ודאי אם נשאר ממנו כדי עניבה בלחוד לחודי' ג"כ כשר דהוי ספק דרבנן ודו"ק. והנה לצאת בו לרה"ר שפיר י"ל דאסור דאף דלענין הכשר הציצית הוי ספק דרבנן דהא מה"ת אין מנין לחוטי הציצית מ"מ לצאת לרה"ר הוי ספק דאורייתא דאם צריך כדי עניבה לכולן א"כ עכ"פ החוט הזה שנפסל הוי משוי ואסור לצאת בו לרה"ר רק די"ל ברה"ר שלנו הוי כרמלית והוי ספק דרבנן ואין לומר דהא לענין הציצית עצמו הוי דאורייתא ז"א דהא לענין הציצית ג"כ הוי דרבנן דאין מנין לחוטי הציצית ודו"ק היטב:

וע' בהגהמ"יי דכתב ומייתי ראי' מר"מ ואע"ג דרבנן פליגי עלי' משום דהלכה כר"מ בגזרותיו עכ"ל וזה יצדק לטעם דרש"י דהוא משום גזרה שמא ישאר חוט כו' אבל לטעם רב עמרם לאו משום גזרה הוא. ואמנם בנמ"י הגירסא איפכא ר"מ אומר יתפור כו' וא"כ א"ש ולפ"ז רש"י ז"ל הוכרח לפירושו לפי גרסתו דר"מ אמר לא יתפור והנמ"י אזיל אליבא דרב עמרם שהביא פירושו ע"ש ודו"ק:

והנה אם נשאר מחובר כל שהוא או עכ"פ ג' אצבעות דלרב עמרם מותר לתפור ולפירש"י אסור מ"מ יש להקל דממ"נ לרב עמרם מותר ולפירש"י הוי רק גזרה דרבנן והוי ספק דרבנן רק די"ל דאיכא חזקת חיוב וצ"ע ואמנם אם נשאר ג' אצבעות מחובר וגם נתפר בחוטי משי א"כ ממ"נ מותר בין לפירש"י בין לפי' רב עמרם ודו"ק:

ולכאורה יש לפרש דאם נקרע תוך ג' דלא הוי עליו תורת בגד שחייב בציצית והוי הציצית כלאים ואף דאח"כ תפרו מ"מ כבר יש עליו איסור כלאים ולא משתריא אח"כ ואין להאריך וע' לעיל הלכה ט"ו ושוב ראיתי בפמ"ג סי' ח"י בשאלה ע"ש:

והנה לכאורה י"ל הא דתני לא יתפור היינו לכתחלה מחמת גזרה שמא ישאר חוט התפירה כפירש"י אבל בדעבד אם עבר ותפרה לא מפסל בהכי דמשום האי גזרה לא פסול בדיעבד ואמנם לדעת רב עמרם דדינא הוא ולא גזירה גם בדיעבד פסולה ויש נ"מ לדינא אך מדברי הפוסקים דכתבו נ"מ אחרות בין פירש"י לפי' רב עמרם ולא כתבו זה משמע דגם לפירש"י פסול בדיעבד והנה לטעמא דחוט החפירה לא נטוה לשמה ולפמ"ש לעיל דטויה לשמה הוא רק דרבנן לפי שיטת רבינו א"כ הוי גזרה לגזרה וצ"ל הטעם משום דהוי תולמ"ה והנה כבר העירותי דלשיטת רבינו דאין לחוטי ציצית מנין מה"ת א"כ הוי גזרה לגזרה ואמנם י"ל דנהי דמה"ת כשר בלא זה החוט מ"מ יהי' החוט כלאים עם התכלת וצ"ע גם י"ל דאם יצא בו לרה"ר יהי' משוי ואף לדידן דל"ל רה"ר מ"מ הוי משוי בכרמלית ואמנם לפמ"ש דטויה לשמה הוא דרבנן א"כ מה"ת חשוב לציצית והוי תרי דרבנן ואין להאריך:

ועוד רגע אדבר בהא דטלית כפולה דהלכה. טו"ב י"ל דכשהיא כפולה לאו כנף הוא ואם יפשטה אינה ראוי' ללבישה דארוכה ביתר ואעפ"כ ת"ק מחייב דהיא ראוי' להתכסות בלילה וביום אינה ראוי' לצאת בה בשוק אלא כשהיא כפולה ואמנם ת"ק סבר כסות לילה חייב בציצית ולכך מחייב בכנפיה הפשוטות ור"ש לטעמי' דס"ל כסות לילה פטור מוראיתם אותו פרט לכסות לילה ולכך פוטרה לגמרי ובזה א"ש דפסק רבינו כר"ש דהא בכסות לילה קיי"ל כר"ש וז"ב:

ואמנם רבא דחזיי' לר"ה דהטיל ציצית בכנפיה הכפולות שפיר א"ל לאו היינו כנף שאמרה תורה כו' ואעפ"כ א"ל זיל רמי לה והיינו דהא ס"ל ציצית חובת טלית הוא וכלי קופסא חייבין בציצית א"כ מה בכך שאינה ראוי' ללבישה מ"מ חייבת אם לובשה ביום וכן מצאתי בישועת יעקב סי' י"ט ע"ש והארכתי בזה בחי' להש"ע ע"ש:

והנה לעיל עמדתי בטעם דפסקי' כר"מ בהא דתוך ג' לא יחפור וכתבתי טעם הפוך הגירסאות בפירש"י והנמ"י דכל חד לטעמי' ואמנם ראיתי בתוס' דף מ"ם ע"ב ד"ה שמא יקרע דאדרבה לפי טעם רב עמרם ז"ל מוכח דהש"ס שם דשמעתא כר"מ אתיא וע' בה"ז שם וא"כ א"ש דפסקינן כר"מ אף לגירסא דידן ולטעמא דרב עמרם ול"צ למ"ש בהגה ממיי' ודו"ק היטב:

ובזה א"ש דתוס' הביאו שם הא דרב עמרם ולא במימרא דרב יהודא ולפמ"ש א"ש דשם יש נ"מ דמוכח דהלכה כר"מ ואמנם לפירש"י שם אינו מוכרח דהא שמעתין גם אליבא דרבנן אזלי כמ"ש התוס' שם רק דלפירש"י בלא"ה הלכה כר"מ בגזרותיו ודו"ק היטב ויש לפלפל עוד בזה ואקצר כאן והנה כבר הבאתי פי' הרב ב"י מה שפירש אהא דאמרי' ובלבד שלא יהו מופסקין דכוונת הש"ס אף דגרדומין כשרין אם יש כדי עניבה מ"מ להניחן בתחלה בטלית זה אסור ודבריו ז"ל ראויין אליו ואמנם לולא דבריו ז"ל הייתי אומר דכוונת הש"ס דבאמת אין מתירין ציצית מבגד לבגד ואמנם זה אם הם כבר מופסקין כראוי אבל אם עדיין תלוין ואינם מופסקין עדיין אין שם צצית עליהם עד שיפסוק את ראשי החוטין ולכך שרי להתירן ולהניחם בבגד אחר ואמנם לפ"ז לא קשה קושית הש"ס ש"מ מתירין ציצית מבגד לבגד ול"צ לשנויי דאי בלאי ואמנם י"ל דהש"ס אזיל כאן אליבא דרב דהוא ס"ל אין מתירין ציצית מבגד לבגד וס"ל פסיקתן זו היא עשייתן וא"כ כבר שם ציצית עליהן דהא די בפסקן אבל למאן דלא פ"ל פסיקתן זו עשיתן שפיר י"ל כן דהא בלא"ה צריך להתיר מבגד ההוא ולכן שרי להניח בבגד זה:

מנחות מ' ע"ב ברש"י ד"ה היו מטילין. דברי רש"י תמוהין דמתחלה כתב טעם דפטורה דאין בה כדי שיתכסה ראשו ורובו וסיים הטעם דהוי למעלה מג' וכבר עמד בזה הגאון בישועת יעקב זלה"ה:

ונראה דלקמן דף מ"ב ע"א מייתי רבינא ור"ס יתבי קמי' דר"א חזי' לקרני' דבציר ממלוא קשר גודל ומסיק דבשעת עשי' איתמר וממילא דגם לענין למעלה מג' ג"כ אזלי' בתר שעת עשי' דהא חד טעמא לתרוייהו דעל הכנף בעינן ולפ"ז לכאורה הא דפירש"י דהוי למעלה מג' כשיגמור הבגד דהא עתה בשעת עשי' הציצית הוא למטה מג' וכן הא דפירש"י דהוי בגד שאין הקטן יכול להתכסות בה ג"כ לא א"ש דנהי דבגד שנגמר ואין בו כדי להתכסות אינו קרוי בגד מ"מ האי בגד שסופו לגמור אע"פ שאין בו עתה כדי להתכסות קטן ראשו ורובו מ"מ קרוי בגד כיון דיש בו ג' וסופו ליגמר וליעשות בגד גדול אך ז"א דאי ניזל בתר סופו כשיגמר א"כ אז יהיה הציצית למעלה מכנף ג' ואי ניזל בתר שעת עפי' אין בו עדיין כדי להתכסות ולכך פירש"י תרוייהו ודו"ק היטב:

פ"ב הלכה ג' צריכה צביעה לשמה צ"ע אם זה הוא מה"ת או מדרבנן כעיבוד של תפלין לדעת רבינו בפ"א מה' תפלין ומדאין לוקחין אלא מן המומחה שמא צבע שלא לשמה אין ראי' דאף דהוי ספק דרבנן מ"מ איכא חזקת חיוב וכמ"ש:

מ"ש לעיל פרק א' הלכה י"ת דאם נקרע תוך ג' דאז אין עליו תורת בגד והוי כלאים ואח"כ תפרו פסול הנה דראיתי בפמ"ג סי' י"ח בשאלה בגד שיש בו כלאים ועשה בו ציצית וחתך הכלאים אח"כ הוי תולמ"ה ע"ש:

והנה לעיל הלכה י"א פרק א' כתבתי דלדעת רבינו טויה לשמן מדרבנן מדקאמר במנחות אפלוגתא דרו"ש כתנאי ובעיבוד מבואר דעת רבינו בתשובתי לחכמי לוניל שהוא דרבנן ע"ש ואמנם ראיתי בפמ"ג דכתב בפשיטות דהוא ד"ת מהא דסוכה ט' תעשה לך לשם חובך ולא העיר בזה דלרבינו הוא דרבנן וכמ"ש והא דסוכה שם בעשי' מיירי ע"ש והא בעשיה גם רב מודה כדאיתא התם ובטוי' פליג וע' בש"ס דאמר התם מדכתיב תעשה לך עיי"ש והנה כאן נסתפקתי אם צביעה לשמה לדעת רבינו מה"ת ע"ש ובש"ס דאמר מ"ש לשונות דאימר אדעתא דגלימא צבעינהו בחוטין נמי אדעתא דגלימא טוינהו ואם צביעה לשמן ד"ת ל"ק דזה דאורייתא וזה דרבנן וצ"ל דהא דאמרי' אדעתא דגלימא טוי' לא מספק הוא אלא דמסתמא הוא כך דרוב המטוה הוא לצורך בגדים ולא ציצית וגם י"ל דאילו הי' לצורך ציצית ונטוה לשמן היה שומרן ומדנפל ממנו נראה דאינו דבר חשוב וצ"ע:

והנה דעת הראב"ד דשזור ופסוק בעינן ובש"ס י"ל דלמסקנא בפסוקין סגי ואמנם נראה דהראב"ד לטעמי' דס"ל דבציצית דוקא שזורין וא"כ אם אינן שזורין הוי ריעותא מדלא שזרן מוכח דאינן לשם ציצית אבל לרבינו י"ל דבפסוקין די כמסקנא דש"ס ולפנינו כתוב בהפך שזורין כשרין פסוקין פסולין וצ"ע דהא בש"ס אדרבה אשזורין הקשו דילמא לשם גלימא עייפינהו ובמופסקין ניחא לי' דכולי האי לא טרח אינש ולכן נראה דט"ס הוא וצ"ל להיפך ובשאלת חכמי לוניל אמרו דאם שזורין ומופסקין כשרין משמע דתרוייהו בעינן והוא ז"ל השיב השיב דצ"ל שזורין כשרה פסוקין פסולה וצ"ע בכל זה והנה התוס' כתבו דמן ק' חוטין עד ט"ז ליכא משום בל תוסיף ולפי דקיי"ל דאין מעכבות זא"ז אם יש רק לבן או תכלת לבד לוקח ד' חוטין לבן אי תכלת וב' חוטין הם במקום לבן וב' חוטין במקום תכלת אבל ג' חוטין לבן וא' תכלת אסור דהוי בל תוסיף ע' ב"י דלא יקח יותר מד' חוטין וכופלם דדוקא ב' חוטין דאין לפחות מהן שרי לבן במקום תכלת

פרק ג' ה יעכ"מ מ"ש בכוונתי דתרתי קאמר כלך הוא משי והשנית חולק על רבינו וס"ל כהתוס' ורא"ש דמחייבי שאר מינים מה"ת ע"ש ולע"ד נראה איפכא דכוונת הראב"ד להשיג על רבינו דכתב כגון בגדי משי וע"כ דפירש גם כלך משי והראב"ד ס"ל דכלך לאו היינו משי אבל על גוף הדין אינו משיג כלל וע' במגדול עוז שנראה דגם הוא פירש כן:

הרכה ד' הנה בדעת ר"ש נסתפקו התוס' דף מ"ג ע"ב ד"ה ור"ש והוכיחו מהא דקיי"ל כר"ש ואמרי' האי מאן דבצרי' לגלימא כו' ש"מ דר"ש מחייב בעלת חמש ואמנם לפי פי' הרא"מ בהגהמיי' לא מוכח כלל ע"ש ואם נימא דר"ש פוטר בעלת חמש יש לפרש הפלוגתא דטלית כפולה דלעיל פרק א' הלכה י"ז דטלית כפולה יש לה יותר מד' כנפות ולכך ח"ק מחייב ור"ש לטעמי' דפוטר בעלת חמש ולכך אם תפרה חייבת דאז אין לה אלא ד' כנפות ויש לומר דת"ק דמחייב היינו על ד' כנפות הפשוטות שהן המרוחקות כמ"ש רבינו:

הלכה ו' ע' בכ"מ שהקשה על רבינו איך כתב אם רצה לעשות של שאר מינין מפשתן עושה הא אפשר לקיים שניהם שיעשה לבן מצמר ולא יהי' כלאים עם התכלת ע"ש וזה אפשר דהכריח למהר"מ ז"ל לומר דדוקא צמר ופשתן יחדיו פוטרים בכל שאר המינים דאל"כ קשה דהש"ס אמר סתם צמר ופשתן פוטרים אפי' שלא במינם הא לבן של פשתן אינו פוטר בשל צמר דהוי כלאים כקושית הכ"מ דאפשר לקיים שניהם לעשות לבן של צמר וע"כ דדוקא צמר ופשתים ביחד פוטרים וא"ש:

ובזה א"ש דל"ק מה שהקשו על מהר"מ ז"ל מהא דפריך על סדין בציצית ולא יהא אלא לבן דהא כיון דאין בו תכלת אין הלבן פוטר ולפמ"ש א"ש דהא זה דמשני כדר"ל דכ"מ שאתה יכול לקיים שניהם דהא זה טעמא דמהר"מ ודו"ק דבס"ד דלא ידע זה דר"ל שפיר פריך ודו"ק:

עוד הקשה הרב כ"מ אמאי כתב הרמב"ם דעושה בהם ציצית מפשתן דהא מה"ת פטורים ונמצא שהוא כלאים עם התכלת ע"ש:

ונראה דהתוס' הקשו לפ"ד רש"י דבעי שוע טווי ונוז ביחד א"כ ל"ל היתר כלאים בציצית הא אינן טוים ביחד וכתב הרב ישועת יעקב דכיון דקשר עליון דאורייתא מיגו דהוי קשר לענין מצות ציצית הוי נמי חיבור לענין כלאים ע"ש ולפ"ז א"ש דמותר לעשות ציצית של פשתן בשאר מינים ואע"ג דיש בה תכלת מ"מ הא אין טוים ביחד ואין לומר דהקשר הוי חיבור דז"א דממ"נ מה"ת א"צ לקשר כלל דהא פטורים מציצית ול"ש לומר מיגו דהוי קשר לענין מצות ציצית ומדרבנן הרי דוחה מצות ציצית דרבנן לכלאים דרבנן ודו"ק:

הלכה ט' נשים ועבדים ובהשגה דוקא בציצית שאין בה כלאים. וכתב הכ"מ דפשוט הוא ואחרי בקשת המחילה מכבודו הרמה אין זה פשוט ובהדיא כתבו התוס' במנחות דף מ"ם ע"ב ד"ה תכלת דאפי' לנשים מותר ללבוש כלאים בציצית ואפי' בלילה ע"ש אלא דרבינו לא ס"ל כן דכתב לעיל בהלכה ח' דכסות יום אם התכסה בלילה אסור ע"ש ועכ"פ אין זה פשוט וז"ב:

ומ"ש הראב"ד ראי' דנשים מברכין דאל"כ מה יומא טבא היא לרב יוסף הא לא יוכל לברך לא הבינותי דהא בידו לשמוע הברכה מאחר העושה המצוה ושומע כעונה וז"ב

ואמנם י"ל דכיון דסומא אינו חייב במצות לפ"ד ר"י א"כ אין חברו יכול להוציאו בברכתו דהא זה מטעם שליחות ומידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכיון דרב יוסף לא הוי יכול לברך לא הי' יכול לעשות שליח ועמ"ש המ"א סי' ח' ס"ק ח' בשם התה"ד וסי' רי"ג ואין להאריך:

והנה יש להבין דממ"נ אם הי' תכלת בימי רב יוסף א"כ מה יומא טבא הי' דהא א"י ללבוש טלית עם תכלת כמצותו כמ"ש הראב"ד גבי נשים ואם לא היה בו תכלת הי' רק דרבנן לדעת הרז"ה וא"כ טוב לו אם היה חייב מה"ת דאז יכיל לקיים ומצות ציצית עם תכלת כהלכתו וגם לברך עלי' וזה י"ל בכוונת הראב"ד וע' בכ"מ וא"ש המשך לשונו הזהב וגם דחיית הכ"מ לא א"ש ודו"ק ואמנם לפמ"ש הישוע"ק דר"י מקודם הי' מסופק אי הלכה כר"י א"כ א"ש דמקודם לא הי' יכול לקיים כלל ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה