בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר א) הלכות נדה ומקוואות · סימן קצו
(א) בש"ך ס"ק י"ג ע"ש שהוכיח בשם הד"מ דע"כ הא דלא תלינן תוך ג"י לאו מדינא דאל"כ אין חילוק בין יכולה להזהר כו' ולכאורה י"ל דהא הקשו הכ"מ וט"ז על כל כתם דהוי ס"ס ואמנם י"ל כיון דאפשר לטבול הוי דבר שיל"מ דל"מ ס"ס ולפ"ז י"ל היכא דא"י להזהר א"כ תהי' טמאה לעולם תו סמכינין על הס"ס וז"ב:
ב סעיף ג בש"ך ס"ק ח' הנה לשאלה ראשונה י"ל דל"ש לגזור בזה אטו סרך בתה דזה לא שכיח שתטעה ומלתא דל"ש ל"ש סרך בתה דדוקא בדבר שכל הנשים עושות כן שייך דיטעו הבנות וז"פ ואמנם עדיין י"ל דלא פלוג רבנן בתקנה שתיקנו שלא תטבול ביום ולכן כתב הש"ך דלכתחלה אסור ודעבד שרי אבל בשאלה ב' שפיר כתב הש"ך דאין לחוש דהא בזה לא תיקנו חז"ל כלל וזה ברור. והטעם נראה דדוקא לענין טבילה ביום דהוא רק איסור דרבנן שייך לגזור משום סרך בתה אבל זה אין לחוש שיסברו דא"צ לספור אלא ג' או ד' ימים דזה דאורייתא והכל יודעים שצריכה ז"נ אין לחוש וז"פ:
ג בש"ד ס"ק ט' ע' מנחת יעקב דהקשה ס"ס הא אין באות להחתן עד הלילה וא"א לבוא לידי בעילת זבה ולע"ד י"ל כוונת הש"ך דבשלמא אם טובלת בח' דחזינין דחז"ל הקילו באיכא חשש גנבי או אבולאי ולכך בכלות דאינן באות להחתן עד הלילה ג"כ מקלינין ול"ש לומר לא פליג דהא חז"ל עצמן הקילו באיזה ענינים אבל באם טובלת בז' דבז' לא הקילו חז"ל אף באונס גם אנו לא נקל ואף בכלות דל"ש חשש בעילת זבה מ"מ לא פליג רבנן בתקנתן דשמא יארע דתתיחד עם החתן מבעוד יום וזה ברור לדעתי:
שם ס"ק יו"ד ר"ל דאם הי' חופת נדה וטובלת אחר החופה הוא ככל הנשים
ד שם ס"ק י"א עמ"ש בשם הב"ח ובזה א"ש דמחמת גנבי או אונס אחר הקילו חז"ל לטבול מבע"י דזה הוי כדעבד אבל בז' דאפילו דעבד לא עלתה לה טבילה לכן אף באיכא אונס לא הקילו חז"ל וז"ב:
ה בט"ז ס"ק ח' והטעם משום סרך בתה. לע"ד זה קא על מ"ש המחבר דאפי' טבלה בח' או בט' כו' אבל בז' ל"ש סרך בתה אלא חשש שמא תראה ותסתור. ובזה יובן דברי הש"ס מכדי השתא כלהו סרך זבות שוינקו רבנן ור"ל וא"כ ליכא חשש לא משום ספק נדה דאפי' בלא זמנו אינה טובלת אלא ביום משום סרך בתה דהא השתא לעולם אינה טובלת פחות משמנה ימים אחר ראייתה ולא משום זבה דהא זבה טובלת ביום ומשני משום דר"ש כו'.
והנה בש"ס אינו מבואר אם טובלת בח' לדידן אי טובלת ביום והתוס' הוכיחו זה מהא דתיקן רבה במחוזה משום גנבי ע"ש ובזמן רבה כבר הי' חומרא דר"ז כו' ואמנם למ"ש הרא"ש דאז עדיין לא נתפשט חומרא דר"ז כדאיתא בש"ס אמרת לן מנהגא היכא דנהוג נהוג א"כ י"ל אף דבמחוזא כבר הי' חומרא דר"ז מ"מ שייך סרך בתה דעדיין לא נתפשטה בכל המקומות ואולי מזה ילמדו הנשים במקומות דטובלת בשביעי לראייתה משום נדה ולא ישבו ז"נ דנדה ודאי אינה טובלת אלא בלילה אף שלא בזמנה אבל לדידן י"ל דמותרת לטבול בח' ביום וע' ברז"ה דחולק באמת על דין זה מהאי טעמא ואכמ"ל:
(ו) וע' ט"ז סי' קצ"ג ס"ק ג'. ולכאורה י"ל דהא דאר"ז בנות ישראל החמירו דאפי' רואות טפת דם כחרדל כו' מאי רבותא דחרדל הא מה"ת אין שיעור לזה ובתשובת שב יעקב רצה באמת לומר דכחרדל אין טמא מה"ת דתלינין מן הצדדים ע"ש ולע"ד י"ל דטפת דם כחרדל אינה מרגשת ולכך טהור מה"ת וזה רבותא דטפח דם כחרדל ובזה א"ש מ"ש הסדרי טהרה מהא דא"כ לא יסתור בזיבה ע"ש ולפ"ז א"ש דגבי דם חימוד אמרי' שמא ראתה כחרדל ולא הרגישה דכחרדל אין מרגשת אבל כאן ל"צ לומר כן דבלא"ה י"ל הרגשת שמש הוא ואיכא חשש תורה וקצרתי ודו"ק
ובזה יש לסתור הראי' שהביא הש"י מהא דפירש"י דף מ"ב דאפי' בכ"ש טמא מה"ת ולפמ"ש י"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דטעמא דהרגשה לשמואל משום דאי לא ארגשה אמרינן מעלמא אתי אבל אם יודעים דמגופה אתי אפי' בלא הרגישה טמאה ולכך פי' דמה"ת אפי' כ"ש טמא היכא דידעי' דבא מגופה אבל למ"ש הרמב"ם דגזה"כ הוא דבעינן הרגשה א"כ י"ל דטפת דם כחרדל אינה מרגשת ולכך אינו טמא מה"ת ודו"ק. (ז) ובר"פ הרואה דר"ש מטמא אף ביושבת וכבר הקשיתי דלפמ"ש הר"ן דטעמא דר"מ דחייש למיעוטא א"כ מ"ט דר"ש דלא מצינו דחייש למיעוטא ואמנם י"ל דטעמא דר' יוסי דמטהר דס"ס הוא שמא ממי רגלים ואת"ל ממקור שמא לא הרגישה ונ"מ בין הספקות דמקור מקומו טמא כמ"ש האחרונים דלטהרות בלא הרגשה טמאה אבל ר"ש לשיטתו דס"ל דף מ"א דמקור מקומו טהור וליכא ס"ס ודו"ק: