בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שני פרק ראשון פרק רביעי
א בירושלמי איתא דחמצו של עכו"ם וישראל קיבל עליו אחריות אחה"פ מותר אף דהישראל עבר עליו בל יראה מ"מ לא קניס ר' שמעון דישראל הוא דעבר והחמץ הוא של עכו"ם והביאוהו האחרונים והקשה הגאון ישועת יעקב לפ"ד הירושלמי מה פריך בש"ס דף ל"א לימא כתנאי אי למפרע הוא גובה אי מכאן ולהבא הוא גובה דתניא ישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו לאחה"פ אינו עובר משום ר' מאיר אמרו עובר מאי לאו בהא קמפלגי כו' ותסברא אימא סיפא אבל עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו דברי הכל עובר עליו כו' ע"ש בסוגיא וקשה לוקמי כפשטיה וכולי עלמא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ומיירי בקיבל הישראל עליו אחריות דפשטי' הוא כך ולכך בישראל שהלוה לנכרי על חמצו ס"ל לתנא קמא לאחר הפסח מותר דחמצו של נכרי הוא וישראל הוא דעבר עליה ור' מאיר ס"ל עובר דרבי מאיר לטעמיה דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי והוי ליה חמצו של ישראל ובסיפא דברי הכל עובר עליו דחמצו של ישראל הוא וע"ש מה שתירץ וקיימתי מסברא דנפשאי ע"ש ולע"ד נראה דטעמ' דהירושלמי היא דלא שייך למקנסי' לעכו"ם דהנכרי לא עבר כלל עלי' וגם לישראל לא שייך לקנוס שיהיה החמץ אסו' בהנאה דהרי הישראל יכול לומ' לנכרי הרי שלך לפניך ולא דמי לחמץ של ישראל שגזלו ישראל דהחמץ אסו' אחה"פ דאף דהגזלן יכול לומר לנגזל הרי שלך לפניך ובאמת הרב בנודע ביהודא רצה לומ' דבכה"ג לא קנסו והחמץ אות' אחה"פ דלמי נקנוס דהנגזל לא פשע מידי ולמה נקנוס אותו ולגזלן לא שייך לקנוס דהרי יכול לומ' לו הרי שלך לפניך ע"ש ואולם במח"כ אשתמטתיה דברי הרמב"ן בליקוטי פסחים דכתב להדיא דשפיר קנסוהו לנגזל ואף דלא פשע דלא פליג רבנן וכתב דמזה הוציא הרמב"ם דאפילו שגג או נאנס קנסוהו וכיון דקנסוהו לנגזל אסו' לכל ישראל ע"ש ואמנם אם החמץ של עכו"ם והישראל קיבל עליו אחריות לא שייך לקנוס את הנכרי דאין עליו חובת ביעור בלל ולישראל לא שייך לקנוס דהרי יאמר לנכרי הרי שלך לפניך לכן פסק הירושלמי דהחמץ מות' לאחר הפסח וזה לע"ד ברור בטעם הירושלמי ומדוקדק לשונו חמץ של נכרי וישראל הוא עבר עליה ע"ש וז"ב:
ב וי"ל דר' יוסי דפליג שם בירושלמי וס"ל דאסו' אחר הפסח היינו דר' יוסי ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק ולפ"ז לא יוכל הישראל לומ' לנכרי הרי שלך לפניך כדפריך בגיטין דף נ"א אי היזק שאינו ניכר שמי' היזק ממונא מעליא בעי שלומי וא"כ שפיר קנסוהו לישראל ולכך ס"ל דאסו' אך צ"ע דבירושלמי גיטין משמע דר' יוסי ס"ל לאו שמיה היזק וצ"ע. ומעתה י"ל דלא קשה קושית הישועת יעקב דבישראל שהלוה לנכרי על חמצו אן שהחמץ של הנכרי והאחריות על הישראל שפיר קנסוהו לישראל דלא יוכל להחזיר החמץ לנכרי ולקבל דמים עבורו דהוי כמקבל דמים עבור איסורי הנאה ולא דמי לפקדון דיכול לומ' הרי שלך לפניך דשם לא משתרשי הישראל מידי וגם אין חיוב על הישראל לשלם דמים דהא היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק אבל כאן ודאי אסו' להחזיר החמץ להנכרי ולקבל דמים עבורו וע' חק יעקב סימן אמ"ת ועכ"פ אם העכו"ם לא יפדהו יהיה ההיזק לישראל ודו"ק ושוב עיינתי בפני יהושע שחילק ג"כ בין משכון לפקדון דבפקדון של עכו"ם ביד ישראל וקבל עליו אחריות לא שייך קנס משא"כ במשכון של עכו"ם ביד ישראל כיון דקנוי ליה לישראל מיהא לשעבוד קנסוהו לישראל ע"ש ולע"ד הטעם כמה שכתבתי וע' סימן תמ"א ס"ק ד' במ"א שכתב דיכול להניח לעכו"ם לפדותו בפסח והגאון דגול מרבבה השיג עליו במ"ש דאין הישראל חייב בביעורו ואמנם שם מיירי שאין האחריות על הישראל ולדינא הכל צ"ע. ולדעת א"ז המהרש"א שדימה הני שני דינין להדדי יש להקשות קושית הישועת יעקב באופן נאות די"ל דר' מאיר לטעמיה דס"ל היזק שאינו ניכר שווי' היזק ואינו יכול לומ' הרי שלך לפניך ואמנם זה טעות לדעתי דזה בישראל אבל בנכרי ודאי יכול לומר הרי שלך לפניך דלהנכרי אין שום היזק כלל דמות' לאכלו ודו"ק ובמ"א ביארתי היטב וע' לקמן אות ג' מה שכתבתי על דברי האהעו"ז ע"ש: