בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שני חלק ראשון פרק שלישי
א ואמרתי ליישב דברי הטור דהנה יש לדקדק בדברי התוס' ריש פסחים דהקשו מהש"ס דפסחים דף מ"ג ולא הקשו ממשנה דף מ"ח והצל"ח הרגיש בזה ע"ש ובאמת המג"א הקשה מהמשנה דשיאור ישרף על הטור ונראה דהתוס' דף מ"ג ד"ה מאן תנא כתבו משמע בשמעתין דאי לאו דאתרבי חמץ נוקשה למלקות אפילו איסור לא היה בו כו' והיינו איסורא כמ"ש הפני יהושע ולא כמ"ש א"ז מהרש"א ז"ל ע"ש ולכאורה קשה מנין להם זה ומה משמע בשמעתין וע' פני יהושע שחקר בזה מנין יצא להם זה דלולא דאתרבי למלקות אפילו איסור לא היה בו ע"ש ולע"ד נראה דהא בשמעתין בש"ס שם מדמינן נוקשה ותערובות להדדי ואדרבה לרב נחמן דתניא כוותי' חמור תערובות חמץ מנוקשה דהא אמר ואילו נוקשה בעיני' לא קאמר ע"ש והנה בש"ס שם מבואר דמיירי דלית בי' כזית בכדי אכילת פרס בתערובות חמץ דהא אמר הנח לכותח הבבלי דלית בי' כזית בכא"פ כו' וגם טעם חמץ אין בו רק קיוהא בעלמא כמ"ש הטור בסימן תמ"ב להדיא ע"ש ובכה"ג ודאי ליכא איסורא דאורייתא כלל לכל הפוסקים ומכ"ש נוקשה דקיל מיני' כ"ש דלית בי' איסור דאורייתא כלל לולא דאתרבי מקרא וזה שכתבו משמע בשמעתין דאי לאו דאתרבי חמץ נוקשה מקרא למלקות אפילו איסורא לא הוי בי' וזה ברור לע"ד ודו"ק:
ב ובזה א"ש מה שדיקדק הצל"ח אמאי לא הקשו התוס' ריש פסחים ממתניתין דשיאור ישרף דף מ"ח ולפמ"ש א"ש די"ל דממתניתין לא מוכח מידי דהא התוס' כתבו דנוקשה אף לרבי יהודא מותר אחר הפסח דלא אמר ר' יהודא חמץ אחה"פ אסור אלא חמץ גמור דאיכא תלתא קראי אבל נוקשה דליכא אלא חד קרא אפילו לר' יהודא מותר אחה"פ ואמאי תני ישרף ישהנו עד אחה"פ ויהא מותר אפילו לר' יהודא וע"כ דאפילו היכא דליכא בל יראה כגון נוקשה ותערובות הצריכו חז"ל לבער ע"ש בתוס' ואמנם ממתניתין דשיאור ישרף דף מ"ח ליכא להוכיח די"ל דאיסור דאוריית' איכא אפילו בלא קרא וקרא הוא רק למלקות וא"כ אפילו אחה"פ נהי דליכא קרא על נוקשה אחה"פ ולא לקי עלי' מ"מ איסור דאורייתא מיהו איכא אחה"פ וא"כ אין הוכחה כלל דכיון דאיסור דאורייתא איכא עליה לאחה"פ אמאי ישהנו עד אחה"פ כיון דס"ס יצטרך לבערו אבל מהש"ס דר"פ אילו עוברין מוכח שפיר דאי לאו דאתרבי נוקשה אפילו איסורא לא הוי בי' וא"כ לאחה"פ דליכא קרא על נוקשה מותר לגמרי וקשה אמאי ישרף ישהנו עד אחה"פ ויהיה מותר ומוכח כמ"ש התוס' דלא פלוג רבנן ואע"ג דליכא בל יראה הצריכו לבערו ודו"ק היטב:
ג ובזה אתי שפיר כמין חומר הא דכתבו התוס' בהוכחתם מר"פ אלו עוברין ואיכא מ"ד דכ"ש חמץ דגן גמור על ידי תערובות ולכאורה יפלא דהיא לישנא יתירא דהא עיקר ההוכחה הוא משיאור ישרף והיה די להם להוכיח מנוקשה ומה להם לערב תערובות בזה ולפמ"ש אתי שפיר טובא דמהא דאמר כ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובות מוכת דנוקשה קיל מחמץ דגן גמור ע"י תערובות ומזה מוכח דאי לא אתרבי מקרא אפילו איסור' דאוריית' לא הוי בנוקשה והוכיחו שפיר מהא דתני שיאור ישרף ודו"ק:
ד והנה הגאון נו"ב עמד על דברי התוס' ריש פסחים שכתבו דאחר הפסח ליכא שום איסור בנוקשה אפילו לר' יהודא ומוכח כוונתם דאפילו איסור דרבנן אין בו דאי איכא איסור מדרבנן ליתא להוכחתם דלא פליג רבנן מהא דשיאור ישרף ואמאי ישרף ישהנו עד אחה"פ והא ס"ס יהיה אסור ולמה ישהנו וע"כ דיהי' מותר לגמרי ואילו בדף ו' ד"ה משש שעות כתבו דהיינו מסוף שש והרבותא הוא דאפילו בחיטי קרדניתא דנוקשה הוי ואסור רק מדרבנן בהנאה אין חוששין לקידושין ע"ש והא בין לפני זמנו בין לאחר זמנו ליכא קראי לאסור נוקשה לר' יהודא ולמה יגרע קודם זמנו דיהיה אסור מדרבנן מלאחר זמנו דיהיה מותר לגמרי וע"ש מה שפלפל בזה וכתבתי במ"א ולע"ד א"ש דלמ"ד נוקשה בפסח דרבנן ומה"ת שרי א"כ כיון דחז"ל אסרו נוקשה בפסח אטו חמץ גמור אסרוהו גם אחה"פ דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכיון דחמץ גמור אסו' אחה"פ לר' יהודא בלאו גם נוקשה אסרו חז"ל אחה"פ אבל למ"ד נוקשה דאוריית' והוא ר' מאיר כדאמרינן בר"פ אילו עוברין מאן האי תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעיני' בלאו ר' מאיר הוא דתניא כו' א"כ לא מצינו דתיקנו חז"ל כלל בנוקשה דאסור דהא בפסח אסור בלא"ה מן התורה וכיון דבפסח לא תיקנו כלל גם אחר הפסח ולפני הפסח לא תיקנו ושפיר הוכיחו התוס' מש"ס ר"פ אלו עוברין דקאי אליבא דר' מאיר דס"ל נוקשה בלאו ותני שיאור ישרף ואמאי ישרף ישהנו עד אחר הפסח וע"כ דלא פלוג רבנן ובכל גווני הצריכו לבערו אף שאין עוברין בל יראה וזה ברור ואתי שפיר דלא הוכיחו זה ממתניתין דף מ"ח דתנן שיאור ישרף כמ"ש הצל"ח דהתם תני ברישא ר' יהודא ואין ראיה משם די"ל דר' יהודא ס"ל דנוקשה בפסח דרבנן ולדידי' גם אחה"פ אסור מדרבנן ואתי שפיר דישרף וזה ברור וזה אמרתי בימי חרפי ומצאתי אח"כ סברא זו בספר ישועת יעקב שנדפס אח"כ זמן רב ונהניתי שת"ל כוונתי לדבריו ואמנם כל זה לר' יהודא דס"ל חמץ לאחר הפסח בלאו ונוקש' דרבנן י"ל דאסרוהו חז"ל גם אחה"פ כמו דאסרוהו תוך הפסח אבל לר' שמעון דס"ל דחמץ גמור לאחה"פ מותר מן התורה רק חז"ל קנסוהו משום דעבר על בל יראה א"כ בנוקשה דליכא בי' לאו דבל יראה כמ"ש התוס' ר"פ אלו עוברין ודאי מותר אפילו מדרבנן לאחה"פ דהא לא שייך קנס כיון דלא עבר בל יראה ולכך כתב הטור שפיר דמות' להשהותו ומותר לאח"פ ודו"ק כי לע"ד הדברים ברורים בדברי התוס' ודברי הטור:
ה ועפ"ז יתיישב ג"כ הא דכתבו ואיכא מ"ד התם וכל שכן חמץ דגן גמור ע"י תערובות כו' ומה בעי התוס' בזה דהא כבר הוכיחו שפיר מנוקשה וכבר עמדתי בזה ולפמ"ש א"ש דהא הש"ס קאמר התם מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות בלאו אמר רב נחמן ר' מאיר הוא דאמ' נוקשה בעיני' בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור ע"י תערובות ומזה עיקר ראיית התוס' מר' מאיר דס"ל נוקשה בלאו לכך מייתי התוס' דברי רב נחמן דאמ' ר' מאיר הוא דאמ' נוקשה בלאו וכו' חמץ דגן גמור ע"י תערובות ותני שיאור ישרף ודו"ק ובתשובה אשר הכינותי להגאון מקור חיים זלה"ה הארכתי: