אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שני חלק שני פרק ראשון

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שני חלק שני פרק ראשון

חדר שני חלק ראשון פרק שביעי

א המג"א כתב בסימן תמ"ג דישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל והנפקד לא מכרו בע"פ חייב לשלם להמפקיד דזה פשיעה דהוי לי' למכרו אא"כ הוא בעין דאז אומר לו הרי שלך לפניך והגאון בעל אהעו"ז השיג עליו והביא ראיה מהא דחמץ של הקדש דאין צריך לעשות מחיצה לפניו והא כיון דדעת הרמב"ם דבפשיעה חייב גם על ההקדש א"כ אם נאבד חייב לשלם הגזבר וה"ל גורם לממון ועובר עליו בבל יראה ואחה"פ אסור בהכאה לרב מארי' דהאי שמעתא דהא רב ס"ל כר' יהודא דחמץ של נכרי אסור אחה"פ וה"ה של הקדש אלא ודאי דזה לאו פשיעה הוא ע"ש שהאריך ולכאורה אמרתי לפי דקיי"ל דישראל שקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי אינו עובר עליו ואפשר ה"ה לחמץ של הקדש דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' וע' בט"ז סימן ת"מ ודו"ק אך על זה יש לפקפק אבל יש לומר דשם מיירי בחמץ נוקשה או תערובות דאינו עובר עליו בל יראה לשיטת התוס' וגם זה דוחק קצת ואמנם יש לומר דהא רש"י פירש דהא דמוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו היינו כשביטלו דאינו עובר עליו בל יראה וא"כ גם האי מימרא דרב יהודא אמר רב דסמוך לי' מיירי ג"כ בביטלו דאין עובר וא"כ לא קשה כלל מהא דאם היה חמץ של הקדש דהא מיירי בביטל ולא עובר על בל יראה ואף דהרב שאגת אריה כתב דחמץ של גוי שקבל עליו אחריות לא מהני ביטול דאינו שלו מ"מ ביאר להדיא דזה לדעת התוס' בשם ר"ת דביטול הוא משום הפקר ובחמץ שאינו שלו לא מהני הפקר אבל לפי שיטת רש"י והרמב"ם דביטול היא השבתה אין חילוק בין הוא שלו בין הוא של אחר א"כ ה"ה לחמץ של הקדש לפירש"י והרמב"ם מהני ביטול וא"כ לא קשה קושית האהעו"ז דממ"נ לפירש"י והרמב"ם דס"ל דהקדש חייב בפשיעה לדידהו לא קשה דהא לדידהו מהני ביטול לחמץ של הקדש ולהתוס' דס"ל ביטול מטעם הפקר ולא מהני ביטול לחמץ של הקדש מ"מ הא להתוס' אינו חייב בפשיעה על הקדש וא"כ נסתר ראית האהעו"ז ודברי המג"א נכונים וע' בספר חק יעקב שהעלה כדעת המג"א רק דכתב דפשיעה לא הוי אבל עכ"פ מטעם שומר אבדה הוא חייב כשומר שכר ע"ש וא"כ ודאי לא קשה מהא דחמץ של הקדש דבהקדש שומר שכר פטור אף לדעת הרמב"ם ודו"ק היטב:

ב עוד הביא הגאון אהעו"ז ראיה מהא דהאוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל ומוקי לה הש"ס בפסחי' דף כ"ט בכמה אוקימתא ורב אחא בר יעקב מוקי לה דמ"ד לא מעל כר' יהודא דס"ל חמץ של הקדש לאחה"פ אסור בהכאה והוכיח הש"ס מזה דהדר בי' רב אחא מהא דאמר דלר' יהודא איתקש שאור דאכילה לשאור דראיה וחמץ של נכרי או של הקדש מותר בהנאה ע"ש וקשה מנא לי' להש"ס דהדר בי' רב אחא אימא רב אחא בסתם הקדש מיירי דחייב הנפקד בפשיעה וכיון דהנפקד פשע דהיה לו למכרו ולא מכרו ה"ל גורם לממון והו' כחמץ של ישראל ואסור בהנאה ולכך לא מעל ומ"ד מעל כר"ש דשרי אחה"פ ולא פשע הגזבר כו' ע"ש ודבריו תמוהין דאיך נימא דלא הדר בי' רב אחא וס"ל דלר' יהודא חמץ של הקדש מותר בהנאה א"כ לא פשע הגזבר כלל דלמה היה לו למכרו הא גם בלא מכירה יהיה מותר אחר הפסח ולא ה"ל גורם לממון כלל והש"ס שפיר הוכיח דהדר בי' רב אחא וס"ל דלר' יהודא חמץ של הקדש אסור ולכך לא מעל ודברי האהעו"ז נפלאו ממנו ושוב אח"כ זמן רב נדפס ספר ישועת יעקב וראיתי שסתר גם הוא דברי האהעו"ז בהקשותו על המג"א מהא דהאוכל חמץ של הקדש במועד ע"ש:

ג והנה בעל המאור פירש הא דאמרינן שם מ"ד מעל סבר גורם לממון כממון דמי היינו דמיירי בהקדש דהבעלים חייבין באחריותו ותמה הקצה"ח דהלשון מעל משמע קרן וחומש כדין מועל בהקדש וכאן מה הפסד יש להקדש כיון דלר' יהודא חמץ אחה"פ אסור וא"כ ההקדש אינו מפסיד כלל ע"י אכילתו דבלאו אכילתו לא שוה מאומה רק להבעלים מפסיד דאם לא היה אוכלו הי' הבעלים יכולים לומר להקדש הרי שלך לפניך ועתה מחויבים לשלם וא"כ אדרב' עשה טובה לההקדש ובשביל שגרם היזק לבעלים אינו חייב קרן וחומש להקדש ודברי בעל המאור נפלאו ע"ש בקצה"ח ועפ"ז א"ש קושית התוס' שהקשו אהא דמוקי לה מ"ד מעל כר' יוסי הגלילי דסבר חמץ בפסח מותר בהנאה הא לא יוכל ישראל לפדותו דיעבור על בל יראה ולפמ"ש בעל המאור א"ש דמיירי שהבעלים חייבים באחריותו וא"כ שפיר יכלו הבעלים עצמם לפדותו ולהסיקו תחת תבשילם ואי משום דיעברו על בל יראה זה אינו דהא בלא"ה עוברים על בל יראה דהא חייבים באחריותו וכדידהו דמי ואדרבה טוב יותר להם לפדותו ולהסיק תחת תבשילם וירויחו שלא יעברו עוד כל שעה ודו"ק:

ד והנה ראיתי בספר אור חדש שדיקדק הא דכתבו התוס' ומכאן מוכח ר"י דהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו למה דוקא ר"י הוכיח זה הא הוכחה זו מבוארת וגלויה לעין כל וכתב הגאון הנ"ל לתרץ זאת ע"ש ולמעלה בפרקים הקודמים כתבתי גם אני בזה ע"ש והנה ראיתי שם באור חדש דכתב דלר' יהודא מיליף מנותר דחמץ בשריפה יליף גם זה מנותר דלא מהני ביטול לחמץ כמו דלא מהני לנותר ע"ש בארוכה ואולם הגאון פרי מגדים כתב בהקדמתו דבלא"ה לא מהני ביטול לר' יהודא לחמץ דלא עדיף ביטול ממפרר וזורה לרוח או מטיל לים ולא מהני ביטול לר' יהודא אלא לחמץ שאינו ידוע ע"ש ובזה א"ש הא דהקשה הצל"ח לשיטת רש"י דתשביתו היינו ביטול הוי לר' עקיבא להוכיח בפשיטות דחשביתו הוא מעיו"ט דאי ביו"ט קשה הא אחר זמן ואיסורו לא מהני ביטול ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י פירש כן אליבא דידן דקיי"ל כחכמים דהשבתתו בכל דבר אבל לר"ע דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה לא הוי ביטול תשביתו דלא עדיף ממפרר וזורה לרוח וכמ"ש הפרי מגדים או דיליף מנותר כמ"ש האור חדש וביטול לא מהכי אלא מטעם הפקר כמ"ש במקום אחר ודו"ק:

ה ובזה א"ש גם מה שהעיר הפמ"ג על מה שכתבו התוס' בד"ה וש"מ דס"ל לר"ע דלא אמרינן מתוך שהותרה אע"ג דבעי צורך קצת זה הוא צורך קצת כדי שלא יעבור בל יראה והקשה דהא היה אפשר בביטול ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ע דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ביטול לא מהני דיליף מנותר או דלא עדיף ממפרר וזורה לרוח ובזה א"ש קושית הפני יהושע דמהיכן מוכח' דר"ע ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ואי דאל"כ ישליכנו לים או יאכילנו לכלבים הא גם זה חשיב מלאכה דאחשבי' רחמנא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דמוכח שפיר דס"ל לר' עקיבא אין ביעור חמץ אלא שריפה דאי ס"ל השבתתו בכל דבר א"כ גם ביטול בכלל השבתה וא"כ הוי ליה לר"ע להוכיח בפשיטות דעל כרחך מיירי בערב יו"ט דאי בי"ט היכא משכחת ביטול הא הוא לאחר זמן איסורו וכמדומה דגם בצל"ח דרך בדרך זה ואינו ת"י כעת ודו"ק ולכאורה י"ל דלא קשה קושית הצל"ח דכבר כתבתי בפרקים הקודמים דהא דכתב הרמב"ם דלא יאכל אתי להורות איסור ח"ש בחמץ דמחלב לא יליף דשאני חלב דאין היתר לאיסורו ואע"ג דהאי לא יאכל איצטריך לגופיה להורות איסור הנאה מ"מ לר' אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל אחד אכילה ואחד הנאה במשמע ה"ל לכתוב לא יאכל ומדכתיב לא יאכל מוכח דח"ש אסו' ע"ש וא"כ לחזקיה לא מוכח מזה איסו' ח"ש אלא דחזקיה סבר כר' יהודא דחמץ אחה"פ אסו' ואין היתר לאיסורו ויליף מכל חלב ע"ש וא"כ שפיר י"ל דר"ע ס"ל כחזקיה וס"ל כר"ש וא"כ שפיר י"ל דמהני ביטול מן התורה אפילו ביו"ט דמצי ליהנות ממנו פחות מכשיעור וברשותו הוא לכך לא מצי ר"ע להוכיח מזה דמיירי מעיו"ט די"ל שפיר דביו"ט מיירי וביטול מהני מה"ת מתשביתו ואין לומר דא"כ איך מוכיח ר"ע דמצינו להבערה שהוא אב מלאכה דילמא שורפו פחות מכשיעור תחת תבשילו זה אינו דכיון דצריך לשרפו משום מצות שריפה הוי כמו נדרים ונדבות דעיקרו לגבוה כמ"ש התוס' ודו"ק היטב. ובחידושי הארכתי בזה:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה