אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שני חלק ראשון פרק ראשון

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שני חלק ראשון פרק ראשון

חדר ראשון חלק שלישי השמטה

דין טעם כעיקר ודיני חמץ:

א הנה ראיתי בספרי האחרונים שהעירו דלמ"ד מב"מ לא בטיל אין ראיה וגיעולי עכו"ם בטעם כעיקר דאורייתא דילמא התם חששה תורה לשמא יבשל בה הישראל מינו ועפ"ז הקשו אהא דאמר שמואל מפני מה אסרו גבינות העכו"ם מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה והקשו התוס' אמאי לא אמר מפני שמעמידין אותה בקיבת כשרה והוי בב"ח ותירצו דבב"ח ע"י כבוש הוא דרבנן והוי ספק דרבנן והקשו לפ"ז גם אם מעמידין אותה בקיבת נבלה הוי דרבנן לשמואל דהא רב ושמואל ס"ל מב"מ לא בטיל ואין ראיה מגיעולי עכו"ם דטע"כ דאורייתא והוי ספק דרבנן ע"ש והנה הריטב"א כתב דרב ושמואל לא ס"ל כרבי יהודא דמב"מ לא בטיל מן התורה אלא ס"ל דמדרבנן לא בטיל ע"ש וא"ב שפיר יש ראיה מגעולי עכו"ם דטעם כעיקר דאורייתא דמה"ת מב"מ בטיל וליכא למיחש שמא יבשלו בה מינו וא"ש דברי התוס' וז"ב ולכאורה יש להוכיח דלא כהריטב"א מהא דאמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא בעינו במשהו רב לטעמיה דאמר מין במינו במשהו וגזר שאינו מינו אטו מינו ואי כדברי הריטב"א דרב ס"ל דרק מדרבנן מב"מ במשהו ומה"ת ברוב בטיל איך גזר רב שאינו מינו אטו מינו הא הוי גזרה לגזרה ואמנם י"ל דמשום חומרא דחמץ דהוא בכרת גזרינן גזרה לגזרה כמ"ש לשיטתו הרמב"ם דהוא משום דהוי דבר שיל"מ ואע"ג דבשאינו מינו ל"ש דשל"מ מ"מ משום חומרא דחמץ מחמירין גם בשאינו מינו ע"ש כן י"ל לרב ועוד י"ל דנהי דלרב מוכח דמין במינו מדאורייתא במשהו מ"מ י"ל דשמואל ס"ל דמן התורה שפיר בטל רק מדרבנן לא בטל ואתי שפיר דשמואל סובר דלא גזור בחמץ שאינו מינו אטו מינו דלדידי' ה"ל גזרה לגזרה וז"ב:

ב ובעיקר קושית האחרונים נראה דשפיר אמר שמואל

מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה ואע"ג דהוי ספק דרבנן מ"מ הוי ס"ס לאיסורא שמא העמידוה בעור קיבת נבלה ואסורה משום נבלה ושמא העמידוה בעור קיבת כשרה ואסורה משום בב"ח ואע"ג דבב"ח הוי ספק דאורייתא דטע"כ בבב"ח דאוריית' מ"מ כבוש הוי דרבנן והוי ס"ס לאיסורא דאפילו בדרבנן הוי לחומרא כמ"ש בפרי מגדים כמה פעמים ודו"ק ובזה אתי שפיר מה שהקשה הגאון בעל ישועת יעקב לפמ"ש הרדב"ז דהיכא דספק תורה וספק ודרבנן יחדיו יפגשו גם בספק דרבנן מחמירין שלא יהא זילזול לדרבנן אם נחמיר בדאורייתא ונקל בדרבנן והביאו המג"א בהלכות קריאת שמע ולפ"ז היה לנו לאסור הגבינות בהנאה ג"כ משום ספק בבחי' ואע"ג דכבוש הוי מדרבנן כיון דמחמירין מחמת ספק נבלה דהוי דאורייתא צריך להחמיר גם בהספק דרבנן ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא שניהן הן ספק דרבנן דהא שמואל ס"ל טע"כ דרבנן רק דהוי ס"ס אבל הנאה דאיכא רק ספק אחד דרבנן לא מחמירין וזה ברור והנה הכ"מ כתב פרק א' הלכה ב' מהלכות טומאת מת דהא דאסרה תורה בישול בב"ח הוא כדי שלא יבוא לאכלו ע"ש וקשה לי מהא דבישל נבלה בחלב דלוקה על בישולו ואין לוקה על אכילתו משום בב"ח וכיון דאין לוקה על אכילתו איך ילקה על בישולו דאין איסורו רק משום לתא דאכילה לדעת הכ"מ ואמנם י"ל דהא קיי"ל בכל מקום דאין איסור חל על איסור מ"מ האיסור עצמו לא פקע ונ"מ לקברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות וא"כ שייך שפיר איסו' בישול בו וכן צ"ל למה שכתב הרמב"ם עצמו שם ובריש פ"ט מה' מאכלות אסורות ע"ש ולמ"ש א"ז רמ"א בסי' פ"ז דכל שאין אסו' באכילה מה"ת מותר בהנאה ובבישול בלא"ה א"ש קושית הישועת יעקב דאיך נימא דאסו' בהנאה משום ספק כבוש בקיבת כשרה הא ע"י כבוש מותר בהנאה וז"ב:

ג ובזה י"ל דהתוס' לא תירצו כמ"ש הר"י בן מיגאש דלהכי לא אסרו משום שמא העמיד בקיבת כשרה ואסורה משום בב"ח דכאן יש ששים נגד האיסור אלא דהוי מעמיד ובב"ח לא שייך מעמיד ע"ש ולפמ"ש א"ש דלא תירצו כן התוס' משום דלפ"ז בשר דלא ה"ל לאסו' כלל אפילו באכילה דהא שמואל ס"ל דטע"כ דרבנן כמו שכתבתי וה"ל ספק דרבנן אלא משום דאיכא ס"ס שמא העמידו בעור כשרה ואסורה משום בב"ח ואמנם אם נימא דכאן איכא ס' משום בב"ח ליכא חשש כלל דהא לא שייך מעמיד בבב"ח ורק מספק שמא העמידו בקיבת נבלה ואסו' משום מעמיד והוי ספק דרבנן ומותר לכן תירצו דאין כאן ששים ואסרו שפיר מחמת דאיכ' ס"ס לאיסורא דאף בדרבנן אסו' כמ"ש ודו"ק. ובזה א"ש מה שהקשה א"ז מהרש"א ז"ל מהא דאמרינן והלכתא מעמידין בעור קיבת כשרה הא איכא איסו' בב"ח ובהא לא שייך תירוץ התוס' דהא הוא ודאי ולא ספק ולפמ"ש דלשמואל דס"ל טע"כ דרבנן הוכרחו התוס' לתרץ דאין בגבינות ששים רק דכבוש הוא דרבנן והוי ספק דרבנן אבל לדידן דקיי"ל דטע"ב דאוריתא שפיהר י"ל דאיסו' גבינות ודאי יש ששים נגד האיסו' ורק משום מעמיד כתירוץ הר"י בן מיגאש ובב"ח לא שייך מעמיד רק האיסו' הוא משום קיבת נבלה ובקיבת כשרה שפיר מעמידין ודו"ק ואמנם על זה יקשה הא אין מבטלין איסו' לכתחלה ואיך מעמידין לכתחלה בעור קיבת כשרה וי"ל דכאן אין מתכוון לבטל אלא להעמיד הגבינות וצ"ע:

ד הריטב"א הקשה אמתניתין קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם דע"כ מיירי שהוא בת יומה דאם אינה בת יומה אמאי אם בישל בה בנ"ט וא"כ מאי קמ"ל דלא יבשל בה לכתחלה ותירץ דלדיוקא אתי דדוקא בת יומה אבל כשאינה בת יומה מותר לבשל בה לכתחלה דלא גזרינן אטו בת יומה משום דהיתרא בלעה ע"ש והוא דבר חדש דלא נשמע מדברי הפוסקים ולכאורה אדרבה בזה יש לגזור טפי אטו בת יומה דבבב"ח טע"כ דאורייתא ובשאר איסורין יש דיעות דהיא דרבנן ואמת דהרב פרי מגדים כתב דבפליטת כלים לכולי עלמא היא מן התורה דמגיעולי עכו"ם יליף לה וגזה"כ הוא ואמנם זה אינו מוסכם ובחידושי טיילתי בה ארוכות וקצרות ואין להאריך.

ד והרשב"א בחידושיו הביא דעת הקדמונים דאף דנ"ט בר נ"ט מותר מ"מ הא דקדירת שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בנותן טעם היינו דבישול מוציא עיקר הטעם ע"ש ולפ"ז א"ש קושית הריטב"א דטובא קמ"ל דאף דבעלמא טעם שני מותר מ"ט הכא אסו' אבל לכאורה הדבר דחוק ונגד כל הפוסקים ואי"ה עוד אדבר בזה וי"ל אף דנ"ט בר כ"ט שרי מ"מ משהו מיהו איכא ולכך בחמץ מחמירין בנ"ט בר כ"ט דעכ"פ משהו איכא וכן קיי"ל דאסו' לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחלה דהוי כמו מבטל איסור לכתחלה ולפ"ז י"ל פירוש המשנה דקדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב היינו לבשל בה לכתחלה דהוי מבטל איסו' לכתחלה ואם בישל בה במזיד בנותן טועם דאם יש בה בנותן טעם אסו' כמו אם ביטול איסו' לכתחלה אבל אם אין בה בנינו שרי דהוי תרתי נ"ט בר נ"ט וששים וז"ב ויש לומ' עוד דטעמ' דאין מבטלין איסו' לכתחלה כתבתי במ"א דילמא יבטל בפחות מששים והארכתי בזה וכאן אפילו לא יהיה במאכל ס' לא יהיה איסו' דאוריית' דהא הוא נ"ט בר נ"ט והוי רק משהו ואסו' רק משום דביטל איסור לכתחלה והוי גזרה לגזרה ודו"ק ואמנם סברת הקדמונים דחויה הוא מכל הפוסקים:

ה והנה אם נימא דטע"כ לאו דאוריית' יש ליישב דעת הקדמונים שהביא הרשב"א דהא מן התורה אפילו טעם הבא מן הממש אינו כעיקר מה"ת וחז"ל אסרוהו והיינו אם האיסו' עצמו נתן בה טעם אבל הטעם הבלוע בקדרה ונבלע אח"כ בהיתר שני לא אסרו ולכך שפיר כתבו דקדרה שבישל בה בשר ובישל בה חלב דזה הוי בב"ח וע"י בישול זה אסור מה"ת דבבשר בחלב טע"כ מן התורה בזה ודאי אסור אבל דגים שעלו בקערה של בשר זה אינו דרך בישול ושרי מן התורה גם י"ל דשמואל לטעמיה דס"ל מין במינו לא בטיל ולדידי' ליכא למילף מגיעולי עכו"ם כמ"ש אות א' ולכך ס"ל נ"ט בר נ"ט שרי ועיין בזה ויש עוד לומר דרב לטעמיה דס"ל נטל"פ אסור ושפיר יש ללמוד מגיעולי עכו"ם דלאו חידוש הוא ולכך ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור דהא לדידיה טע"כ דאורייתא מגיעולי עכו"ם ואמנם הש"ס בע"ז מספקא לי' מאי סבר רב אי נטל"פ שרי או אסור ואמנם גם כאן בחולין הא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא ולא היא עי' בש"ס שם והרבה כתבתי בחידושי:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה