בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר ראשון חלק שלישי השמטה
יג הנה בירושלמי הוכיח דר' עקיבא מיירי בטבול יום דבית הפרס דאי מיירי בטבול יום דאוריית' היינו בית הלל דס"ל הפיגול והנותר כו' נשרפין זה עם זה כו' ולכאורה י"ל דשם מיירי באוכלין וכיון דאין אוכל מטמא אלא מדרבנן לכך מתירין ב"ה לשרפן כאחת דהא בלא"ה יש להן טומאה מדרבנן דמטמאין את הידים כמבוא' בש"ס לכך מותר לשרפן עם הטמא דהא אין אוכל מטמא אוכל מה"ת ומדרבנן גם מעיקרא טרם ששרפן היו טמאים אבל ר"ע קמ"ל דמות' לטמאן מדאוריית' ואמנם י"ל דהירושלמי ס"ל כאני שמעתי דהביא רש"י בדף י"ח ע"א ד"ה לימד דר"ע ס"ל אוכל מטמא אוכל מדאוריית' ושפיר הוכיח דר"ע מיירי בט"י דבית הפרס והש"ס דידן ס"ל כרש"י שחלק שם על האני שמעתי וס"ל דר"ע ס"ל אין אוכל מטמא אוכל מה"ת ואין הוכחה דר"ע מיירי בט"י דרבנן וז"ב:
יד והנה בש"ס דף י"ט אלמא קסבר צירוף דרבנן ע' פירש"י ותוס' ולע"ד י"ל דהנה בש"ס חגיגה דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנין דאמר קרא כף אחת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת ומתיב רב כהנא והא תנן הוסיף ר"ע הסלת והקטרת כו' והא מדרבנן היא כו' ומשני ר"ל משום בר קפרא מדאוריית' דוקא יש לו תוך מצרף כו' והיינו דומיא דכף וכ"כ הרמב"ם שם ומסיק ופליגא דר' חנין אדר' חייא דאמ' מעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו כו' ע"ש והיינו דר' חייא ס"ל דהמשנה ג"כ לא למדה מקרא דכף אלא מעדותו של ר"ע והוא רק מדרבנן ולכך אמרינן ופליגא אדרב חנן דרב חנן ס"ל דילפינן מקרא דכף אחת והיא מדאוריתא ור' חייא ס"ל דכל הצירוף דרבנן והיינו דאמרינן אדר"ח דאמ' מעידותו של ר"ע נשנית משנה זו אלמא קסב' צירוף דרבנן הוא ודו"ק:
טו שם ע"ב פריך הא ברה"י ספקא טמא מכדי האי מחט כו' לעיל ס"ד דהמחט ודאי נגע לכך פריך אדם וכלים נמי טמא אבל עתה דמשני רב אשי זאת אומרת עזרה ר"ה הוא וה"ל ספק טומאה בר"ה שפי' פריך הא הוי דבר שאין בו דעת לישאל ואפילו ברה"י ספקו טהור ועמ"ש הרע"ב שם וכתבתי בחידושי וכאן אין להאריך שוב ראיתי דהצל"ח עמד בזה וע"ש מה שתירץ ודו"ק וע' צל"ח שהקשה אמאי ס"ל לר' יהודא ור' שמעון לכלים טהורים הא הוי דשיל"מ דיש להם טהרה במקוה וע"ש שיצא לידון בדב' החדש דהיכא דאיכא חזקת טהרה לא שייך דשיל"מ דדשל"מ לא מהני אלא לשוי' ספקא דאוריית' ע"ש ובחידושי כתבתי בזה:
טז בדף י"ח ע"א ברש"י ד"ה אמר לי' ואני שמעתי ככר עושה כיוצא בו ואית לי' לר"ע אוכל מטמא אוכל כו' לכאורה קשה דאי ס"ל לר"ע דאוכל מטמא אוכל א"כ מאי קאמ' לקמן מכל האוכל כו' לטמא את המשקין או אינו אלא לטמא את הכלי אמרת ק"ו כו' אוכל שאילו מטמא אוכל אינו דין שלא יטמא כלי והא לר"ע אוכל מטמא אוכל וצ"ע: (יז) הנה התוס' דף י"ט ע"ב ד"ה ונימא אין טומאת ידים וכלים במקדש תימה לר"י כו' וי"ל דר"ע הוא דאמ' טומאת משקין לטמא אחרים מדאוריית' ולית לי' האי דכן כו' ואמנם לפי דברי רב פפא לעיל דמשקי בי מטבחיא הלכתא גמירי לה ואפילו למ"ד טומאת משקין לטמ"א דאוריית' א"כ לא קשה האי ונימא אין טומאת כלים במקדש ושוב מצאתי להגאון בעל פני יהושע ז"ל שהעיר בזה ואמנם הש"ס מסיק לרב פפא בקושיא ושפיר פריך ונימא אין טומאת כלים במקדש ואמנם הרמב"ם פסק כר"פ ובזה א"ש הא דאמ' רבא הנח לטומאת סכין דהאי סכין דנגע במאי וכתבו תוס' דס"ד בלא משקין והוא דוחק ולפמ"ש א"ש דרבא כר"פ ס"ל ולכן פסק הרמב"ם כר"פ ורב יהודא אמר רב משני דידים מודים טומאת כלים כשני' ורב לטעמיה דאמר טעמ' דיוסף בן יועזר דסבר ט"מ דרבנן ולא ס"ל הלכתא גמירי לה וז"ב: