אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שביעי פרק חי

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שביעי פרק חי

חדר שביעי פרק ז

א והנה הרא"ש תמך יסודו בקל וחומר שכתב מה ערלה שאינה נוהג בח"ל ונוהג בשל עכו"ם כמפורש במשנה כו' והיינו משנה ב' פ"א דמסכת ערלה דתני והעכו"ם שנטע חייב ועל זה נשען לעשות ממנו ק"ו לחדש שינהוג בשל נכרי ק"ו מערלה ובאמת כן פירש הר"ש והרמב"ם בחיבורו דערלה נוהג בשל נכרי אבל הר"ע מברטנורא פירש שם העכו"ם שנטע לישראל וכן פירש הרמב"ם בפירושו למשניות וע' תוי"ט שם וע' תוס' קידושין הוכיחו מהירושלמי דערלה נוהג בשל עכו"ם מהא דפריך אמתניתין דכל מצוה שהיא תלויה בארץ כו' אמאי לא חשיב חלה עמהן ומשני שאינה נוהג בשל עכו"ם מכלל דערלה נוהג בשל עכו"ם ע"ש וכבר כתבתי לעיל פרק ג' אות ו' די"ל דאין ראיה משם ע"ש וא"כ למאן דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם י"ל דאין ערלה נוהג בשל עכו"ם וכפירוש הרמב"ם והרע"ב ז"ל ונסתר ק"ו של הרא"ש מערלה וכשל עוזר כו' ואדרבה אם נאמר דאין חדש נוהג בשל עכו"ם מקרא דקצירכם ולא קציר עכו"ם כדאיתא בר"ה א"כ יש ק"ו לערלה דמה חדש דנוהג בח"ל לר"א ואעפ"כ אינו נוהג בשל עכו"ם מכ"ש ערלה דאינה נוהג בח"ל מדאורייתא אינו דין שלא ינהוג בשל עכו"ם ואפשר שזה דעת הרמב"ם בפירושו ואחריו נמשך הרע"ב וא"כ אין ראיה מהירושלמי דפריך על ר' אליעזר כפי פירוש התוס' למה לא תני חלה ומשני שפיר שאינה נוהג בשל גוי אבל חדש נוהג בשל גוי והיינו לר"א דס"ל דנוהג בח"ל וה"ה בשל גוי בארץ דהוי כמו בח"ל כמ"ש המל"מ אבל לדידן דחדש בח"ל דרבנן י"ל דה"ה דאינו נוהג בשל גוי בארץ וכמ"ש הפ"י דהא בהא תליא וכן ערלה למאי דס"ל להרא"ש דבח"ל קיי"ל כמ"ד מהלכות מדינה א"כ ג"כ אינה נוהג בשל גוי בארץ ולפ"ז א"צ לפרש והעכו"ם שנטע חייב היינו לישראל די"ל אפי' לעצמו ומתניתין כר"ש אתי דס"ל ערלה נוהג בח"ל אבל הרמב"ם פסק בהלכות מעשר שני דערלה נוהג בשל עכו"ם אפילו נטע לעצמו ואפשר דהיינו מדרבנן דהוי כמו ח"ל ואפשר דהרמב"ם אזיל לטעמי' דס"ל כמ"ד מהלכה למשה מסיני וע' מל"מ פרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות דכתב דבזה"ז גם בא"י דינו כח"ל דבטלה קדושת הארץ וגם חדש בארץ בזה"ז דרבנן וע' שו"ת מהרי"ט והארכתי במקום אחר וכאן אקצר ואף כי ידעתי שאין אני כדאי אפילו לפלפל בדברי הרא"ש מ"מ כתבתי רק למצוא זכות להרבה גדולי הדור שלא נזהרו מאיסור חדש לכן חפשתי בחפש מחופש למצוא זכות מעט ולא להלכה ח"ו:

ב והנה ראיתי להגאון ברכת הזבח שהשיג על א"ז הב"ח דכתב לסתור הראיה שהביאו התוס' מהירושלמי דמשני לפי שאינה נוהג בשל גוים משמע דחדש דתני נוהג בשל גוים ע"ש וכתב הב"ח ותימא מה מביאין ראיה מהירושלמי דהא הא דפריך אמאי לא תני חלה עמהן לאו אדברי ר"א פריך אלא את"ק פריך דאמר חוץ מערלה וכלאים אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה כו' והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בישראל והא דלא תני ר"א חלה היינו דבהא לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש ס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל פליג ר"א וס"ל דאף החדש אסור ובשל ישראל זו תורף קושית הרב וע"ש שכתב דקושיא זו הקשה לכמה גאונים ומהם הגאון מהור"ר ליב מפראגא כו' וכתב הבה"ז ויגעתי כו' דדברי התוס' דא"ח דאם כדברי הב"ח מנ"ל לר' אליעזר לחלוק על הת"ק דילמא גם ת"ק מודה דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב חדש משום דאינו נוהג בשל גוי כמו דלא חשיב חלה מהאי טעמא אלא ודאי דס"ל לר"א דכל היכא דנוהג נוהג אף בשל עכו"ם וכיון דלא חשיב ת"ק חדש ש"מ דס"ל לת"ק דלא נהוג כלל בח"ל ופליג עליה ר"א ואמר דחדש נוהג בח"ל כמו ערלה וכלאים וא"כ פריך בירושלמי על ת"ק ור"א אמאי לא חשבו חלה וזה ברור ותימא על גדולי הדור דלא מחו לי' להב"ח מאה עוכל' בעוכלא עכ"ל הבה"ז ואני אומר דעכ"פ ראינו דכל גדולי הדור שהיו בדור הב"ח לא סתרו דבריו ושתיקה כהודאה דמיא וגם מזה סמך גדול למנהג ישראל ומה שתמה הגאון בה"ז על הגדולים דלא מחו להב"ח מאה עוכלי בעוכלא אומר אני דיפה עשו דלא סתרו דבריו כי הם דברי אלקים חיים ומ"ש הבה"ז דא"א לומר כדברי הב"ח דאל"כ מנא ליה לר"א לחלוק על הת"ק כו' אף כי דבריו נעימים וישרים מ"מ זה למאי דאמר בש"ס מעקרא דר"א לחומרא פליג על הת"ק ותני במתניתין אף החדש אבל לפי דאמרי חריפי דפומבדיתא דר"א ס"ל אין ערלה בח"ל וכברייתא דתוספתא דערלה פ"ג ותני במתניתין החדש ולא אף החדש ופירש"י תני חדש ולא קתני אף והכי קאמר ערלה וכלאים הרי הן ככל התלויין בארץ ואינן נוהגין בח"ל אבל חדש נוהג בח"ל דכתיב בי' מושב כל מקום שאתם יושבים עכ"ל וא"כ עיקר כוונת ר"א לחלוק על הת"ק דסבר ערלה וכלאים נוהגים בח"ל ואתי ר"א לחלוק עליהם לומר דערלה וכלאים הן שוים לכל מצות התלוין בארץ שאינן נוהג בח"ל רק חדש אע"פ שהיא מצוה התלויה בארץ מ"מ נוהג בח"ל דכתיב בה מושבות כפירש"י ואף די"ל דת"ק מודה בחדש דנוהג בח"ל מ"מ הוצרך ר"א לומר החדש משום דהוי אמינא כיון דס"ל דערלה וכלאים אין נוהגין בח"ל א"כ י"ל קל וחומר לחדש דמותר בהנאה ויש היתר לאיסורו דלא ינהוג בח"ל וקמ"ל ר"א דחדש נוהג בח"ל לפי שנאמר בו מושבות ובאמת בדעת אין הכרע אי ס"ל דחדש נוהג בח"ל או לא די"ל דלא חשיב ליה משום דאין נוהג בשל גוי ואף דבש"ס דידן מעיקרא ס"ל דר"א לחומרא פליג מ"מ בירושלמי לא פירש כן אלא כחריפי דפומבדייתא ופריך שפיר אמאי לא תני ת"ק חלה ומשני לפי שאינו נוהג בשל גוי וא"כ יפה כתב הב"ח דאין ראית התוס' ראיה מהירושלמי וכן הבאתי למעלה דהריטב"א ג"כ פירש כהב"ח והשגת הבה"ז על הב"ח אינה השגה וביתו בנויה בצדק ודו"ק. וע' במפרש פני משה על הירושלמי שהשיג ג"כ על הבה"ז והחזיק דעת הב"ח:

ג והנה בתוס' דף ל"ט הקשו אמאי מחק מלת אף לימא דר"א אמר אף אכלאים ותירצו דאין סברא דיחמיר ר"א בכלאים טפי מערלה ועוד תירצו דכיון דכלאים דרבנן וערלה הלכה למשה מסיני לא שייך למתני' אף אכלאים ולא פריך אלא למ"ד הלכה למשה מסיני עכ"ל וא"כ למ"ד ערלה הלכות מדינה שפיר גרסינין אף החדש ושפיר י"ל דקאי אכלאים ואף דכלאים דרבנן מ"מ הא חזינין דמעקרא קודם שאמרו חריפי דפומבדיתא אין ערלה בח"ל הוי ניחא ליה דנקנט אף אערלה דרבנן וע"ש במהרש"א ובפ"י ודו"ק והנה למ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה וא"כ יש ללמוד קל וחומר לחדש דמה ערלה דאינו נוהג בח"ל מן התורה נוהג בשל גוי ק"ו לחדש דנוהג בח"ל מה"ת דינהוג בשל גוי וא"כ לא קשיא אמאי לא תני חלה עמהן די"ל כמ"ש בירושלמי משום דאינו נוהג בשל גוי אבל למ"ד ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני אין כאן ק"ו ויש לומר שפיר דחדש אינו נוהג בשל גוי והאי דלא תני חלה עמהן משום דהיא דרבנן וצ"ל דכלאים דקתני היינו כלאי הכרם דהיא דאורייתא ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתה דלימא אף קאי אכלאים דהוא דאורייתא וצ"ל דקושית הש"ס הוא למ"ד הלכות מדינה ולפי זה מה שמחק מהרש"א כל דיבור התוס' מן ולא פריך כו' עד סופו לע"ד א"צ למחוק רק תיבת אלא והכי גרסינין ולא פריך אליבא דמ"ד ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני ודו"ק היטב וי"ל דלמ"ד ערלה הלכות מדינה א"כ י"ל דאין ערלה נוהג בשל עכו"ם דעל עכו"ם לא גזרו דהא אפילו בא"י הוא דרבנן של עכו"ם כמ"ש המל"מ וכמ"ש לעיל פרק זה הלכה א' וכ"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון להדיא והוכיח כן בראיות דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן בשל גוי לא גזרו וה"ה בערלה וא"כ מתניתין בשל ישראל מיירי וא"כ אין קושיא דר' אליעזר אדר' אליעזר די"ל הא דאמר אין ערלה בח"ל היינו של נכרים ומתניתין בשל ישראל איירי אבל למ"ד ערלה בח"ל הל"מ אף בשל נכרים אסור ומתניתין מיירי אף בשל גוי ושפיר פריך דר' אליעזר אדר"א ודו"ק:

ד והנה הרב ט"ז ביו"ד סימן רצ"ד ס"ק י"ג דיקדק למה הוצרך השי"ת לומר בא"י בפסוק איסור ערלה ובח"ל הל"מ ולמה לו פסוק בארץ ישראל וכן פריך בר"פ השוחט וקרא ושחט למה לי כיון דגמרינין הלכות שחיטה מהל"מ ומכ"ש הכא כו' וכתב דהוא קושיא גדולה ע"ש ואני לא אבין דהא צריך קרא דערלים לא יאכל ללאו שילקה עליו ומהל"מ לא לקי ולא דמי לר"פ השוחט דשם בקרא ושחט ליכא לאו וזה ברור ומה דקשה על הטור כתבתי במקום אחר וע' מ"ש לעיל ליישב ע"פ תירוץ הט"ז ואין להאריך כאן ודו"ק ושם בס"ק ט"ו כתב הט"ז די"ל דמאי דגילתה תורה דספקה מותר לכך ספק ערלה כו' דרק הודאי אסרה תורה משא"כ כלאים אף שהוא מדרבנן בח"ל אינו מותר אלא אם ספק אם יש שם כלאים מותר לקנות מן הנכרי אבל אם הישראל עצמו הולך לאותו כרם אסור ליקח עמנו בידיו כו' ובזה יש להבין מה דפריך ר' זירא והתניא ספק ערלה יורד ולוקח כו' ואמר ליה כך נאמרה הלכה ודאה אסור ספקה מותר והיינו דבאמת בכל הל"מ ספקה להקל כמ"ש לעיל בשם הנודע ביהודא רק דר' זירא הקשה לו ממה דיורד ולוקח מן הערלה ובלבד שלא יראנו לוקט ואי הוי הל"מ לא הוי לן להקל כ"כ כיון דודאי העכו"ם לוקט מן הערלה וע"ז תירץ כך נאמרה הל"מ דודאה אסור ספקה מותר אפילו אתחזק איסורא כל שיש צד היתר שרי כיון דגילתה תורה דספק מותר כמ"ש הט"ז ודו"ק עוד י"ל דאם רואה הישראל את האילן אוקמי בחזקת איסור שעדיין לא עברו עליו ג' שני ערלה אבל אם לא ראה ישראל את האילן לא מוקמינין ליה בחזקת איסור משא"כ בכלאים דלא שייך לאוקמי' בחזקת איסור ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה