בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שביעי פרק ז
א הנה בתשובת הרא"ש כתב דר"ע ס"ל חדש נוהג בח"ל והבאתי לעיל ע"ש ואמנם הרב פני יהושע כתב דר"ע ס"ל דמושבות אתי לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ כדאית' בירושלמי ע"ש וע' במנחות דף ה' דאמרינין אמר ליה רב אחא לרב אשי לר' עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוץ לארץ ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' ויש לומר דהש"ס נסתפק בדעת ר' עקיבא מה ס"ל אם כדעת הרא"ש דס"ל מושבות בכל מקום שאתם יושבים וכדאמר ר"ע לר' ישמעאל והלא שבת שנאמר בה מושבות ונוהגת בכל מקום בין בארץ בין בחוץ לארץ או דר"ע ס"ל דאתי לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ וכמ"ש הפני יהושע ולכך קאמר ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא ע"ש ואמנם פשטא דלישנא משמע דהש"ס פשיטא ליה דלר"ע חדש בחוץ לארץ דאוריית' והא דאמר ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאוריית' היינו דלא תימא דהאי תנא דברייתא ס"ל כר"ע בחדא לאסור ספיחין וכר' ישמעאל בחדא דחדש בחיל לאו דאוריית' וא"כ ליכ' למיפרך מידי על זה אמר דאכתי איכ' למפרך דמה למנחת העומר שכן מתרת לאו שבתוכה ע"ש בסוגיא וזה כוונת הרא"ש שכתב דר' עקיב' ס"ל חדש נוהג בחוץ לארץ מדאוריית' ואף דאליבא דירושלמי י"ל דר"ע מוקי לה לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ מ"מ פשטא דלישנא דש"ס לא משמע כן ואפשר דזה כוונת האבי אסף שהבאתי לעיל דכתב בתוי"ט שהבי' ראיה מפ"ק דמנחות דמתרת חדש כו' וכוונתו דר"ע ס"ל דנוהג בח"ל מן התורה כמ"ש הרא"ש וממילא דנוהג בשל עכו"ם וכמ"ש הפ"י דהא בהא תליא והנה התוי"ט סגר עלינו הדרך לבוא אל מטרת כוונת האבי אסף וקיצר בדבריו מאוד ואנחנו נגששה באפלה ומי יתן ויפקחו עינים לראות דברי האבי אסף בשלמות ונשכיל לדעת כוונתו:
ב עוד הביאו ראיה מהא דמנחות דף ס"ז דרב הונא ורב פפא אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דס"ל חדש בח"ל דרבנן והוי ספק דרבנן ע"ש ואמנם קשה לי הא בכל יום ט"ז היה אסור במלאכה משום ספק ט"ו וכיון דלענין מלאכה דאורייתא החזקנו הספק לחומרא וחשבנו היום ליום ט"ו ואיך לענין דרבנן נאמר דחדש מותר לערב ונחזיק היום ליום ט"ז הלא הוי זילזול לדרבנן כמ"ש המ"א בשם רדב"ז ואפשר משום דאנן בקיאין בקביעא דירחא ורק מנהג אבותינו בידינו לא שייך זה וע' ברמב"ם סוף הלכות יו"ט לענין תנאי ואין להאריך כאן ואמנם כאשר עיינתי בסוגיא דמנחות דאמר רבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשיבסר דס"ל חדש בח"ל דאורייתא וכי תקין ר' יוחנן בן זכאי ליום הנף לספקא לא תקין וע"ש בפירש"י היינו דרבנן המתקנים דיום הכף כולו אסור אבל לספקא לא תיקנו להמתין כל היום שיבסר ע"ש ברש"י וכן י"ל בכאן דחז"ל דאסרו חדש בח"ל לא אסרו בספק ט"ז ולא שייך לומר דהוי זילזול לדרבנן דעיקר תקנתם לא היה ספק ודוקא אם אירע ספק בדרבנן ובדאורייתא אמרינן להחמיר גם בדרבנן דלא הוי זילזול לדרבנן אבל כאן לא תיקנו רבנן בספק רק בודאי יום ט"ז ודו"ק:
ג והנה הרמב"ם השמיט האי קצירכם ולא קציר עכו"ם וכתבו האחרונים הטועם דבפסחים דף כ"ג מוקמינין להאי קצירכם שלכם יהא ולא למעוטי קציר עכו"ם ואמנם שני סוגיות סתרו אהדדי דבר"ה תפס הש"ס בפשיטות דרשה דקצירכם ולא קציר עכו"ם וע' בישועת יעקב שעמד בזה ולכאורה נראה עפמ"ש הצל"ח איך נימא דקצירכם אתי להתיר חדש בהנאה הא הבאת העומר היה ביום ט"ז וכבר האיר המזרח ולר' יוחנן ור"ל דאמרו תרויהו אף בזמן בהמ"ק האיר המזרח מתיר א"כ כבר הוא מותר באכילה ולמאי כתבה תורה קצירכם להתיר חדש בהנאה וע"כ דסוגיא דפסחים אזיל אליבא דמ"ד דבזמן בהמ"ק העומר מתיר חדש ע"ש ובאמת במנחות דף ס"ז מבואר דאף דהאיר המזרח מתיר חדש מ"מ עשה איכא עד שיביאו העומר וא"כ לא קשה קושית הצל"ח דהא עד שעת הבאת העומר היה חדש אסור ואתי קרא דקצירכם להתיר בהנאה ובאמת התוס' כתבו במנחות דרק איסורא איכא ע"ש דף ה' אבל במנחות דף ס"ו מבואר דעשה איכא ע"ש ואמנם גברא רבה אמר למילתי' כו' וי"ל דהצל"ח שפיר קאמר דהא העשה הוא עד הביאכם את קרבן אלקיכם והנה רש"י פירש בפסחים דף כ"ב אהא דאמר שם ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכתב רש"י דאף דנפקא לן מקרא וזבחת ואכלת כיון דלא מפורש בי' לאו צריך לאתויי איסור הנאה ע"ש ובמ"א ביארתי דברי רש"י דדוקא במקום דאיכא איסור אכילה ולוקין עליו אז אסור בהנאה כדי שלא יבוא לידי אכילה כמ"ש הרמב"ם בנקודה הנפלאה אבל היכא דבאכילה לא לקי לא אסרה תורה בהנאה וראיה מהא דכתבו גדולי האחרונים הפמ"ג והגאון מחנה לוי דבמקום דאין מלקות ח"ש מותר וידוע דח"ש ואיסור הנאה שוין וכמו שכתבו הפוסקים ע"ש וא"כ כיון משהאיר המזרח ליכא אלא עשה ואין לוקין עליו ממילא מותר בהנאה ושפיר כתב הצל"ח דלמ"ד האיר המזרח מתיר ליכא למימר דקצירכם להתיר חדש בהנאה דבהנאה ממילא מותר משהאיר המזרח וזה ברור ודו"ק והנה לחזקיה דס"ל לא תאכל רק איסור אכילה ל"צ קצירכם להתיר חדש בהנאה וע"כ דקצירכם ולא קציר נכרים ועמ"ש ההפלאה לפרש קצירכם דכל ישראל משמע היינו ולא של נכרים וא"כ סוגיא דר"ה אזלא אליבא דחזקיה וסוגיא דפסחים משני אליבא דר' אבהו ע"ש וא"ש דהשמיט הרמב"ם האי קצירכם ולא קציר נכרי דהוא פסק בה' מ"א כר' אבהו ואתי קצירכם להתיר חדש בהנאה ולא למעט קציר נכרים וא"ש:
ד והנה א"ז הב"ח ז"ל הקשה על קל וחומר של הרא"ש דיליף חדש מערלה דנוהג בשל נכרי דמה לערלה שאסור בהנאה משא"כ בחדש והתוי"ט נדחק כומר דגילוי מילתא הוא ולע"ד י"ל דלפמ"ש התוס' בב"ק דפירכא הכתובה בתורה מכניסין אותה בק"ו ע"ש ה"ה כאן י"ל מה ערלה שאסורה בהנאה דזה כתוב בפירוש בתורה לא יאכל ואעפ"כ אינו נוהג בח"ל ומ"מ נוהגת בשל נכרי חדש שנוהג בח"ל אינו דין שינהוג בשל נכרי ולא שייך למפרך מה לערלה שכן אסורה בהנאה דהא איסור הנאה הכנסנו בהקל וחומר וצדקו דברי הרא"ש ודו"ק:
ה והנה בירושלמי בפסחים משני על הא דפריך שם בש"ס דילן דף כ"ב על רבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אסור בין באכילה בין בהנאה והרי חדש שנאמר לא תאכלו ומותר בהנאה ומשני בירושלמי שאני חדש שקבע לו זמן לאיסורו ולכך מותר בהנאה ע"ש ועפ"ז יש לפרש מה שאמר לו ר' יוסי הגלילי תמה על עצמך איך חמץ אסור בהנאה כל שבעה ודקדקו המפרשים מה תמה על עצמך ולפי הנ"ל א"ש דקאמר לר' שמעון דס"ל חמץ אחר הפסח מותר א"כ קבע לו הכתוב זמן לאיסורו ואמאי יהי' אסור בהנאה כל שבעת ימי הפסח כיון דלאחר הפסח יהיה מותר וכמדומה דגם הצל"ח פירש דלר' שמעון קאמר אלא מטעם אחר ע"ש ואמנם הש"ס דילן דפריך והרי חמץ ומייתי דר' יוסי הגלילי ולא משני כהירושלמי משום דקבע לו זמן לאיסורו היינו דלא ס"ל כסברת הירושלמי דהא גם על חדש משני מקרא דקצירכם ולא משני כהירושלמי וזה ברור ובזה יש לסתור ראיית הב"ח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם מהירושלמי דפריך מעתה לא אכלו ישראל מצה כו' ומשני ממה שתגרי עכו"ם מביאין להן ולפמ"ש אין ראיה מהירושלמי דהירושלמי אזיל לשיטתו דס"ל כל שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו מותר בהנאה דהא משני כן על קושית הש"ס והרי חדש ולדידי' לא אצטריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה ולכך מוקי לה קצירכם ולא קציר עכו"ם ולכך ס"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרים אבל אליבא דש"ס דידן דלא ס"ל כסברת הירושלמי ושפיר אצטריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה דהא אנן קיי"ל כר' אבהו דכל מקום שנאמר לא תאכל איסור הנאה משמע וכדפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות וא"כ מנא לן לומר דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ומהירושלמי אין ראיה כמ"ש ודו"ק
ו ובזה יש ליישב מה שהקשה הצל"ח אהא דאיתא בפסחים דף ה' ר' עקיבא אומר אין צריך הרי הוא אומר ביום הראשון תשביתו שאור כו' ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה כו' ר' יוסי הגלילי אומר אינו צריך הרי הוא אומר כו' מדקאמר ר' יוסי הגלילי אינו צריך משמע דמודה ללימוד של ר' עקיב' אלא שאין צריך לו והא לר"י הגלילי ליתא כלל להוכחת ר' עקיב' דשפיר י"ל דביום הראשון הוא ביו"ט עצמו ואי משום לא תבערו זה אינו דהא ר"י הגלילי ס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה וא"כ יכול להסיקו תחת תבשילו ע"ש ועוד הקשה דקשה ריה"ג אריה"ג דהא ריה"ג מצריך קרא להתיר חלב בהנאה וה"ל להש"ס למפרך ריה"ג אריה"ג ע"ש דשינה הנוסחא ולפמ"ש א"ש דריה"ג רק לר' שמעון פריך דס"ל חמץ אחה"פ מותר ולכך אמר לר"ש תמה על עצמך אבל לריה"ג לנפשיה שפיר י"ל דחמץ אחה"פ אסור מה"ת ולא קבע לו הכתוב זמן לאיסורו ודו"ק ובזה י"ל קושית המהרש"א בפסחים דף כ"ט ברש"י דפירש בד"ה מעל אליבא דר"ש דאמר חמץ אחה"פ מותר ולא פירש אליבא דריה"ג כפשוטו ולפמ"ש א"ש דאפילו אי הוי מוקי לה כריה"ג הא הוי אליבא דר"ש דס"ל חמץ אחה"פ מותר ולכך מוקי ליה בפשיטות כר' שמעון אבל לקמן דאמר דכ"ע ס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי בהכרח מוקי לה כריה"ג ודו"ק. ואמנם כל זה דרך פלפול ובש"ס שלנו לא משמע כן לכן קצרתי ובחידושי הארכתי:
ז והנה י"ל הא דמשני בירושלמי שאני חדש שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו ובש"ס דידן לא משני כן י"ל דהיינו לפמ"ש הצל"ח דסוגיא דפסחים אזלא למ"ד בזמן שבהמ"ק קיים העומר מתיר ולא האיר המזרח וכמ"ש לעיל דלמ"ד בין כך ובין כך האיר המזרח מתיר לא שייך לומר קצירכם אתי להתיר חדש בהנאה דהא כבר הותר אפילו אכילה משהאיר המזרח כמ"ש לעיל אות ז' ע"ש וכיון דהש"ס אזיל למ"ד עומר מתיר ולא האיר המזרח לא שייך תירוץ הירושלמי חדש שאני שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו דהא אין הזמן גורם להתירו אלא מעשה הבאת העומר וצריך מעשה להתירו ולכך לא משני הש"ס דידן כתירוץ הירושלמי כיון דהש"ס דפסחים אזיל אליבא דמ"ד עומר מתיר ולא האיר המזרח אבל הירושלמי שחיבר ר' יוחנן והוא ס"ל במנחות דף ס"ח דאפילו בזמן בהמ"ק האיר המזרח מתיר ולדידיה לא שייך שינויא דהש"ס דילן קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה דהא למ"ד משהאיר המזרח כבר הותר מאז הבקר כמ"ש הצל"ח ולעומת זה שייך תירוץ הירושלמי שאני חדש דקבע לו הכתוב זמן לאיסורו דהא האיסור תלוי בזמן דהיינו כשהאיר המזרח מבלי מעשה כלל משא"כ לש"ס דילן דאזיל למ"ד דעומר מתיר שייך שפיר תירוץ הש"ס קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה ולא תירוץ הירושלמי ונעשה שלו' בין התלמודים דכל חד לשיטתי' אזיל ודו"ק ומעתה אזיל ליה ראיית א"ז הב"ח ת"ל מהירושלמי שכתבתי באות ה' דהירושלמי לשיטתי' דס"ל האיר המזרח מתיר וממילא חדש מותר בהנאה דקבע לו הכתוב זמן לאיסורו ולא צריך קרא דקצירכם להתיר הנאה ומוקים לי' קצירכם ולא קציר עכו"ם ולכך ס"ל דאינו נוהג בשל עכו"ם אבל הש"ס דילן ס"ל דהעומר מתיר וכדפסק הרמב"ם נמצא שלא קבע לו הכתוב זמן לאיסורו כמ"ש צריך קרא דקצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה ולא למעוטי קציר של עכו"ם וא"כ שפיר י"ל דחרש נוהג בשל נכרי ובזה א"ש הרמב"ם דהשמיט דרשה דקצירכם ולא קציר עכו"ם ודו"ק: