אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שביעי פרק ו

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שביעי פרק ו

חדר שביעי פרק ה

א וש"ב הגאון ישועת יעקב כתב דכוונת הירושלמי דאמר מעתה לא אכלו ישראל מצה היינו דהא עשו פסח וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ א"א לומר דלא אכלו מצות ודפח"ח ואמנם לפמ"ש הרא"ש דמרור א"צ כזית מן התורה דיאכלוהו דמשמע כזית אפסח קאי והא דבעי כזית מצה היינו מקרא דבערב תאכלו מצות אבל משום אכילת הפסח לא בעי שיעור למצה ע"ש והנה לפמ"ש הפרי מגדים בהקדמתו אהא דכתב הרמב"ם דאסור לאכול חמץ אפילו כל שהו שנאמר לא יאכל חמץ ע"ש דלכך בעי קרא מיוחד לח"ש דמחלב לא ילפינין לחמץ דחלב אין היתר לאיסורו משא"כ בחמץ דיש היתר לאיסורו אחר הפסח לדידן דקיי"ל כר"ש ולכך בעי קרא מיוחד לחמץ לאסור ח"ש ע"ש בפמ"ג וא"כ חדש דג"כ יש היתר לאיסורו לא ילפינין מחלב וקרא מיוחד ליכא בחדש וא"כ ח"ש מותר מן התורה וא"כ היו יכולין לאכול עס הפסח חצי שיעור מצה וא"כ נסתר פירוש הגאון ישועת יעקב בירושלמי ואמנם י"ל כיון דשיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה א"כ שפיר לא יכלו לאכול ח"ש דשמא יש בו כשיעור ויש בו איסור חדש ושפיר פריך בירושלמי מעתה לא אכלו ישראל מצה בע"פ וזה ברור: (ב) ובזה מתורץ ג"כ קושית הגאון יונתן ז"ל דמקשין משמו אהא דאמר בירושלמי שניא הוא דעשה דוחה הל"ת והקשה כיון דהשיעורין נשתכחו אז היו אסורין לאכול שמא הוא יותר מהשיעור ואין בהיותר משיעור מצות עשה ויש בו איסור קדש ולפמ"ש א"ש דשפיר אכלו ואין לומר שמא הוא יותר מהשיעור זה אינו דהא יש ס"ס שמא הוא ח"ש ומותר ואת"ל שהוא יותר מח"ש שמא הוא כשיעור מכוון ודחי העשה הל"ת וס"ס משם אחד לא הוי דהא יש נ"מ בין הספקות דספק שמא הוא פחות מכשיעור מותר לאכול אפילו יש ישן אבל ספק שמא הוא כשיעור מכוון ודאי העשה הל"ת אינו מותר אלא כשאין שם ישן אבל כשאפשר לצאת. בישן ולקיים שניהם לא דחי העשה הל"ת וכשיש נ"מ בין הספקות לא הוי משם אחד כמ"ש השיך גבי בכור ודו"ק. והנה לר' יהודא דס"ל חמץ לאחה"פ אסור מן התורה א"כ אין היתר לאיסורו ולא צריך קרא דלא יאכל לח"ש ואמנם לר' יהודא דס"ל דברים ככתבן וליכא למילף מנבלה צריך בלא"ה קרא דלא יאכל לאיסור הנאה גם צריך תלתא קראי לר' יהודא כמבואר בש"ס ואין להאריך כאן. ואמנם לר"ש דס"ל כל שהו למלקות לא אתי שפיר וגם שינויא דירושלמי מהא דתגרי עכו"ם מביאין להם מח"ל ל"ש לר"ש דס"ל חדש נוהג בח"ל וצ"ל דאעפ"כ אינו נוהג בשל עכו"ם והוא סמך למנהגנו וי"ל דר"ש ס"ל כחזקיה וכמ"ש תוס' בפסחים דף כ"ב ע"א ד"ה ור"ש ולא צריך קרא דקצירכם להיתר הכאה ואייתר ליה קרא דקצירכם לקצירכם ולא קציר עכו"ם ואמנם הרמב"ם פסק כר' אבהו בפ"ח מה' איסורי מאכלות ע"ש וע' ברא"ש חולין בסוגיא דשולח אדם ירך לנכרי דהוכיח דהלכה כחזקיה ולפ"ז י"ל דהירושלמי ס"ל כר' אבהו דלדידיה אתי קצירכם להיתר הנאה אבל לפי מה דפסק הרא"ש כחזקיה אייתר קצירכם להורות קצירכם ולא קציר עכו"ם ונסתר הראיה מהירושלמי דחדש נוהג בשל עכו"ם ונקטינין דאינו נוהג בשל עכו"ם ויש סמך גדול למנהג ישראל שאין נזהרים ואיסור חדש דכיון דאפילו בא"י אינו נוהג בשל עכו"ם מדאורייתא גם מדרבנן לא החמירו בח"ל וזה ברור:

ג והנה ראיתי להגאון מהרש"ק בספרו ברכת הזבח שהשיג על אא"ז הב"ח ז"ל מהא דאמר ר"ש בן יוחאי ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כו' וה"ה לערלה בשתים ואמאי לא אמר דה"ה לערלה בשלש דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וערלה מפורש במשנה דנוהג בשל עכו"ם ע"ש וכתב דהוא ראיה שלא כדעת הב"ח והנה לפמ"ש אינה ראיה כלל דודאי לר"ש דס"ל דחדש נוהג בחוץ לארץ דאורייתא י"ל שפיר דאף בשל עכו"ם אסור אבל לדידן דחדש הוא בח"ל מדרבנן י"ל דבשל עכו"ם לא גזרו וכמ"ש בליקוטי מהרי"ל דא"צ ליזהר מחדש דחדש בח"ל דרבנן והיינו כיון דבשל ישראל הוא רק איסור דרבנן לא גזרו בעכו"ם וז"ב וע' פרק א' דמסכת ערלה משנה ב' דהרב ברטנורא פירש שנטע עכו"ם לישראל וא"כ אין כאן ק"ו אלא דהרמב"ם פסק אפילו נטע לעצמו וזה דעת הרא"ש שם וי"ל דזה תלוי אם ערלה בח"ל מן התורה וה"ה לעכו"ם בארץ ויש בזה עיקולי ופשורי ואין להאריך: (ד) ואמנם בלא"ה לא קשה על הב"ח דהא הרא"ש בתשובה הביא ראיה דחדש נוהג בשל עכו"ם קל וחומר מערלה דאינה נוהגת בח"ל ונוהגת בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בחוץ לארץ דנוהג בשל עכו"ם ע"ש וכבר כתבתי דאין זה ק"ו דהא ערלה בח"ל הל"מ וא"כ נוהגת בח"ל ואמנם ר"ש דלמד ערלה מחדש בק"ו בע"כ דלית ליה הלכה למשה מסיני דהא הקשו התוס' למה ליה הל"מ נילף ערלה בק"ו מחדש ותירצו דאצטריך הל"מ דלא נימא כלאים יוכיחו ע"ש דכלאים אמעטו משדך ע"ש וא"כ ר"ש דס"ל כלאים נוהג בחוץ לארץ ולא שייך לומר כלאים יוכיח למה לי הלכה למשה מסיני וע"כ דר"ש לית ליה הלכה למשה מסיני וז"ב וא"כ א"א לומר וה"ה לערלה בשתים דערלה נוהג בשל עכו"ם וחדש אינו נוהג בשל עכו"ם דהא כל כמה דלא ידעינין אם ערלה נוהג בחוץ לארץ ונימא דאין ערלה נוהג בח"ל א"כ שפיר איכא קל וחומר דהרא"ש דחדש נוהג בשל עכו"ם מק"ו דערלה דאינו נוהג בח"ל ונוהגת בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל דנוהג בשל עכו"ם דהא הל"מ ל"ל לר' שמעון אבל לפי האמת דערלה נוהג בח"ל לר"ש מק"ו ולדידן מהל"מ שוב נסתר ק"ו דהרא"ש ושפיר י"ל דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וכדעת אא"ז הב"ח ז"ל ולדעתי הדברים נכונים וברורים בס"ד: (ה) והנה הגאון ישועת יעקב הביא בשם גדול אחד ראיה לשיטת הב"ח מהא דאמרינין במנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא ק"ו הוא מה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה דאסור להדיוט אינו דין דאסור לגבוה ואמר מנחת העומר יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש ומשני בשביעית ע"ש וקשה דעדיין י"ל שכן מתרת חדש של עכו"ם בשביעית שאינו נוהג בהן שביעית וע"כ דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ע"ש וכמדומה שראיתי ראיה זו בס' קרבן ראשית בימי ילדותי שכתב זה להגאון מהור"ר משולם זלה"ה אב"דדק פרשבורג ואיני זוכר עה השיב לו הגאון זלה"ה ועתה הגיע לידי ספר שו"ת גאוני בתראי וראיתי בו תשובת הגאון תוי"ט שהביא בשם אבי אסף דחדש נוהג בשל עכו"ם כו' וסיים. ועוד הביא ראיה ממנחות מתיר חדש כו' ואפשר כוון לראיה זו וכן ראיתי בשו"ת מהר"מ הנדפס מחדש סי' קצ"ט ראיה זו וכתב דגם ר"ת הביא ראיה זו ונצטמדו דברי א"ז הב"ח ז"ל ודו"ק: ואמנם לפמ"ש מהרי"ל דנוהג בשל עכו"ם מדרבנן א"כ אין זו ראיה דהתם אקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה קאי ומדאורייתא אין חדש נוהג בשל עכו"ם אבל מאן לימא לן דמדרבנן אינו נוהג בשל עכו"ם ואמנם עכ"פ זכינו דאינו איסור תורה וממילא י"ל דאנן דאנו רחוקים מארץ ישראל לא גזרו חז"ל וכמ"ש מהר"מ בתשובה ההיא מקודם לזה ע"ש ואפשר לזה כיוון מהרי"ל שכתב וי"א דחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן וספק הוא עכ"ל ור"ל דמדאורייתא ודאי אינו נוהג כדמוכח מש"ס דמנחות דף ה' שהבאתי רק דאפשר מדרבנן נוהג והוא ספק דרבנן ודו"ק:

ו ואמנם לפמ"ש י"ל דאין ראיה מש"ס דמנחות אחר העיון דשם אמר מה למנחת העומר שכן מתיר חדש בח"ל ואפי' למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' עיי"ש הרי דאזלא אליבא דמ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא דלמ"ד חדש בח"ל דאורייתא בלא"ה איכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בח"ל כדאיתא התם ע"ש וא"כ אזדא לה קל וחומר של הרא"ש דמה ערלה דאינו נוהג בח"ל נוהג בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל שנוהג בשל עכו"ם דהא הסוגיא ע"כ אזיל למ"ד חדש אינו נוהג בח"ל וא"כ ליכא ק"ו מערלה ולא קשה לפרוך מה למנחת העומר בשביעית שכן מתרת חדש בשל עכו"ם דהא אליבא דהאי מ"ד אין חדש נוהג בשל עכו"ם אבל לדידן לפ"ד הרא"ש דנוהג בח"ל וכר"א א"כ שפיר איכא קל וחומר דכתב הרא"ש דנוהג בשל עכו"ם וא"כ אין ראיה מש"ס דמנחות הנ"ל ודו"ק:

ז והנה שם במנחות דף ה' אמרינין ואף למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא ופירש"י בקידושין דף ל"ז חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' משמע דמדרבנן מיהו אסור וכההוא דמנחות דף ס"ח ע"ב ואמנם אף דמדרבנן נוהג בח"ל מ"מ ליתא קל וחומר של הרא"ש ז"ל דמה לערלה שכן נוהגת בח"ל מהל"מ וכמ"ש הרמב"ם והש"ע סימן רצ"ד ס"ח ואסורה מה"ת אבל חדש בח"ל הוא אסור מדרבנן ואין כאן ק"ו שיהא חדש נוהג בשל עכו"ם ואף למה שרצה התוי"ט שם בתשובתו להב"ח לומר דהרא"ש לאו מקל וחומר יליף דהא אית ליה פירכא מה לערלה שכן אסורה בהנאה כו' אלא גילוי מילתא הוא כו' עיי"ש מ"מ בזה דהרא"ש בפירוש יליף מה ערלה שאינו נוהג בח"ל ואעפ"כ נוהג בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל שינהוג בשל גוי והנה עתה הוא בהיפך דערלה נוהג בח"ל עכ"פ מהלכה למשה מסיני ואסורה מדאוריית' וחדש מדאוריית' מותר בח"ל וא"כ אפילו גילוי מילתא בעלמא ליכא והדרן לדינא דחדש בח"ל בשל גוי עכ"פ מדאורייתא מותרת ורק מדרבנן י"ל דאסורה ומ"מ הוא ספק כמ"ש מהר"מ די"ל דאנן דאין סמוכין לא"י לא גזרו חז"ל וא"כ יש צדדי היתר הרבה לזכות מנהג ישראל והנזהר יזהיר כזוהר הרקיע ואמנם צדקו דברי א"ז רמ"א ז"ל שכתב דאין להורות לאחרים כו' ואני איני כדאי לחוות דעי בזה:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה