בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שביעי פרק ה
א והנה הגאון הפלאה הקשה על התוס' שהקשו לילף מק"ו מחדש והקשה הא צריך הלכה למשה מסיני לאיסור הנאה דחדש מותר בהנאה ע"ש ולע"ד י"ל דא"כ קשה ל"ל קרא דקצירכם להיתר הנאה דחדש הא בלא"ה ידעינן דחדש מותר בהנאה דאי חדש אסור בהכאה קשה למה לי הלכה למשה מסיני הא ילפינין מחדש וע"כ דחדש מותר בהנאה ואתי הל"מ לאוריי דערלה בח"ל אסור בהנאה ושפיר הקשו תוס' ותירצו דמק"ו ליכא למילף די"ל כלאים יוכיחו ע"ש ולמ"ד קצירכם דכל ישראל משמע וכפי פירוש ההפלאה למעט דנכרי ממילא ליכא למילף בק"ו מחדש לאסור ערלה של, עכו"ם בחוץ לארץ ועל זה צריך הלכה למשה מסיני וזה ברור:
ב והנה התוס' הקשו על הירושלמי דפריך למה לא תני חלה עמהן והקשו התוס' אמאי לא פריך וליתני תרומות ומעשרות עמהן וכי תימא דהן דרבנן ובמתניתין רק דאורייתא תני דהא גם חלה דרבנן ואפ"ה פריך ע"ש ויש לדקדק דה"ל להקשות הא כלאים ג"כ דרבנן כפירש"י במשנה הכלאים מד"ס ואפשר משום דהרכבת אילן דאורייתא ואמנם הריטב"א הקשה תא כלאים דרבנן ותני ע"ש ואמנם נראה דהתוס' פירשו הירושלמי דעל ר"א פריך ולמסקנא דתני במתניתין ר"א אימר החדש ולא אף החדש דר"א ס"ל אין ערלה בח"ל וא"כ לא תני ר"א ערלה וכלאים כלל וע"כ הוצרכו התוס' להקשות אהא דפריך בירושלמי אמאי לא תני חלה דהוא דרבנן ה"ל למפרך אמאי לא תני תרומות ומעשרות דרבנן כמו דפריך אמאי לא תני חלה ולא הוי מצי להקשות הא תני כלאים דרבנן דהא ר"א לא תני כלאים כלל אבל הריטב"א פירש דהירושלמי פריך על הת"ק וכמו שפירש א"ז הב"ח ז"ל בשו"ת גאוני בתראי ע"ש ולכך הקשה דהא תני כלאים דרבנן וזה ברור ועכ"פ יש מזה סייעתא לסברת א"ז הב"ה ופירושו מהריטב"א דפירש כן ועל פי זה דחה ראית התוס' מהירושלמי דחדש נוהג בשל נכרים ע"ש בשו"ת גאוני בתראי והתוס' לפי פירושם בירושלמי דעל ר"א פריך שפיר הביאו ראיה ממנו דחדש נוהג בשל נכרים וז"ב ובזה א"ש קושית א"ז מהרש"א ז"ל אמאי לא כתבו דהא תני ערלה דהוי ג"כ דרבנן ולפמ"ש א"ש דהא הירושלמי לשיטת התוס' אר' אלעזר פריך ור"א בהדיא ס"ל אין ערלה בחוץ לארץ כדאמרינין בש"ס דף ל"ט ע"א ודו"ק:
ג והנה ההפלאה הקשה אהא דאמר בירושלמי ויביא עשה וידחה ל"ת דחדש הא אמרינין בפסחים דף ל"ו אין יוצאין במצה של טבל דכתיב שבעת ימים תאכל מצות לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום לא תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משרש בל תאכל טבל וה"ה כאן דאיסורו משום בל תאכל חגש ועוד הקשה דאפילו לרבנן דר"ש דס"ל איסור חל על איסור מ"מ ה"ל מצוה בעבירה כפרש"י ע"ש ואמנם עפמ"ש לעיל פרק ב' אות אי א"ש דכאן לא שייך כל זה דהא אפילו כתלי דחזירא הותר להם אלא דלקיים מצות מצה לא הותר ול"ש לומר אילו היה חונן היה אסור משום בל תאכל חדש דאם היה חמץ היה מותר משום חדש ככל האיסורין שהותר להן וכן לא שייך מצוה הבאה בעבירה דאפילו כתלי דחזירי הותר להן וז"ב ומעתה א"ש ג"כ קישות העולם אמאי. לא פריך על הא דמנחות כתוב אחד אמר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד שבעת ימים הא כיצד ששה מן החדש שבעה מן הישן הא ליתי עשה ולדחי ל"ת ע"ש וכבר תירצתי בזה ואמנם לפמ"ש א"ש דעל הש"ס אין קושיא די"ל דאין יוצאין בחדש משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ולא זה שאיסורו משום בל תאכל חדש וכן משום מצוה הבאה בעבירה כקושית ההפלאה אבל אקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכיל מעקרא לא אכיל שפיר פריך ליתי עשה ולדחי ל"ת דהתם לא שייך קושיות ההפלאה כמ"ש דהא אפילו כתלי דחזירי הותר להן וכמ"ש ודו"ק היטב. והנה ראיתי ברמ"א סימן רצ"ג דכתב דבחדש איכא ס"ס שמא מן הישן ואת"ל שהוא חדש שמא נשרש קודם הפסח כו' ואני לא ידעתי הא זה ס"ס משם אחד דמה לי אם היא משנה שעברה או נשרשה קודם העומר ואפשר דכ"מ אם רוב תבואות בשנה זו לא נשרש' קודם הגומר דאז מותר מטעם ס"ס כמ"ש הפ"י בכתובות דמצרפין המיעוט לפלגא והוי רובא ואין להאריך:
ד והנה יש להקשות מאי פריך בירושלמי אמאי לא הני חלה עמהן וכתבו התוס' דאין לומר דחלה דרבנן ומתניתין רק דאורייתא תנא דהא תני כלאים דרבנן ע"ש וקשה דילמא מיירי מתניתין בכלאי הכרם דהיינו הרכבת האילן דהוא דאורייתא כדאמר ר' יוחנן לקמן דף ל"ט לוקין על הכלאים בח"ל ד"ת ומוקי לה בהרכבת האילן וכן הוא בש"ע יו"ד סי' רצ"ה ס"א ואמנם לפי פירוש התוס' דכתבתי לעיל אות ב' דפירשו דהירושלמי פריך על ר' אליעזר ור"א תני חדש וס"ל להירושלמי דחדש בח"ל דרבנן וכדכתב מהרי"ל בתשובה ובפרט לר"א דס"ל אין ערלה בח"ל וא"כ איכא למילף קל וחומר מערלה דאסורה בהנאה ואין היתר לאיסורה ואעפ"כ בח"ל מותר ק"ו לחדש דמותר בהנאה ויש היתר לאיסורה דמותר בח"ל רק חז"ל אסרו חדש בח"ל ולפ"ז שפיר פריך ליתני ר"א חלה דעל תנא קמא לא קשה דשפיר י"ל דתנא רק דאורייתא ולא דרבנן אבל על ר"א קשה דהא ר"א תני חדש דהוא דרבנן ומשני דאינו נוהג בשל ככרי וחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן עכ"פ ובזה צדקו דברי הפסקי תוס' דכתבו בשם הר"א מביהם די"א דחדש נוהג בשל נכרי מדרבנן וספקא הוא והיינו דספק אי כר"א אי כת"ק והיינו כמו שכתבתי וכיון דאפילו לדעת המחמירים בשל עכו"ם הוא רק דרבנן א"כ לדידן דהוא שעת הדחק כמ"ש הפני יהושע יש לסמוך על המקילין ודו"ק:
ה והנך רואה דאם נימא דחדש דאמר ר"א מדאורייתא קאמר אין הכרח לומר דחדש נוהג בשל עכו"ם דהא הא דדייק הירושלמי דחדש נוהג בשל עכו"ם היינו משום דקשיא ליה אמאי לא תני חלה עמהן ואין לומר דתנא רק דאורייתא דהא תני חדש דרבנן וכמו שביארתי אבל אם נימא דחדש הוא דאורייתא שפיר, נוכל לומר דהא דלא תנא חלה משום דהיא דרבנן ודרבנן לא תנא רק אם נימא דחדש דאמר ר' אליעזר הוא דרבנן שפיר מוכח דחדש נוהג בשל עכו"ם מדלא תני חלה וזה ברור ועכ"פ בין כך ובין כך בשל עכו"ם אין איסור דאורייתא והוי ספק דרבנן וזה כוונת הפסקי תוס' דכתבו די"א דחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן וספקא הוא ודו"ק ואמנם לפ"ז אשר יצא דת הקיר"ה וחסדו להיות היהודים רשאים לקנות כפרים ושדות כאות נפשם באין מוחה נפל האי היתרא בבירא וצריך לשאול פי הגאונים גדולי הדור איך לעשות ולהתנהג בזה ולזה העירני גביר מופלג אחד אשר חננו אלקים וקנה כפרים כדת מה לעשות והשבתי בארוכה ואקצר בזה ודו"ק: