בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שביעי פרק ד
א והנה הגאון מהרי"ל בתשובה כ' דחדש בחוץ לארץ דרבנן והביא ראיה ממנחות דרב פפא ורב הונא אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר כו' ולפ"ז י"ל דכי גזרו חז"ל על חדש בח"ל היינו בשל ישראל דבארץ הוא דאורייתא ולכן גזרו בח"ל אטו ארץ ישראל אבל בשל נכרי דבארץ גופה אינו נוהג בשל נכרי דאף דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר היינו שלא להפסיד מתנות הלוים אבל מה"ת יש לו קנין וצ"ע ברמב"ם הלכות מעשר ועמ"ש שם בחידושי ובלא"ה כתב א"ז הב"ח ז"ל דלענין חדש יש לו קנין ע"ש ועפ"ז א"ש מ"ש בליקוטי מהרי"ל דאין צריך להיות נזהר מחדש דאינו אלא דרבנן והיינו דבח"ל אינו אלא מדרבנן ובשל נכרי לא גזרו וע"ש היטב:
ב והנה הרא"ש בתשובה הביא ראיה מערלה דמותרת בחוץ לארץ ואעפ"כ נוהגת בשל עכו"ם מכ"ש חדש דנוהג בחוץ לארץ מן התור' דנוהג בשל עכו"ם ואמנ' לדעת מהרי"ל דחדש בח"ל דרבנן אין כאן קל וחומר והפני יהושע כ' דהרא"ש אזיל למ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה ומדאורייתא מותרת ולכן הוכיח מזה בק"ו לחדש וההפלאה כתב דאף למ"ד הלכה למשה מסיני וקיי"ל כותי' מ"מ יש ק"ו דהק"ו הוא דאינה מפורש בתורה ע"ש אמנם לדעת מהרי"ל דחדש בח"ל דרבנן ודאי דליכא ק"ו מערלה ושפיר י"ל דאינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ דברי מהרי"ל נכונים דכיון דחדש בחוץ. לארץ דרבנן א"כ א"צ להיזהר בשל גוי דהא ליכא ק"ו מערלה ודו"ק. ואמנם י"ל דאף לדעת הרא"ש דילפינן חדש בק"ו מערלה מ"מ די לבא מן הדין להיות כנידון וכמו בערלה ספקה מותר כן בחדש ולפ"ז לדעת הרמב"ם דאפילו יודע שהיא של ערלה כל שאינה רואה בעיניו שלקט מן הערלה מותר ה"ה בחדש ולפ"ז יש היתר ברור בזמנינו שהכל של גוי ואפילו לדעת שאר הפוסקים מ"מ אם הוא ספק מותר ודו"ק:
ג והנה מה שכתב ההפלאה דק"ו ושל הרא"ש הוא דערלה אף דהיא בח"ל הלכה למשה מסיני אינה מפורש בקרא דנוהג בח"ל ובחדש מפורש בקרא ע"ש לכאורה יש לומר דאם נילף ערלה מחדש דנוהג בח"ל וכדאמר ר' שמעון בש"ס שוב הוי ליה כמפורש בקרא דק"ו אדם דן מעצמו וא"כ שיב ליבא למילף חדש מערלה דנוהג בשל עכו"ם ואמנם דברי ההפלאה במחכ"ת לכאורה דחוקים דמה לי הל"מ ומה ל' מפורש בקרא הא תרוייהו דאורייתא הן אמת דדעת הר"ן בנדרים דכל שאינו מפורש בקרא שבועה חלה עליו דאין דינו כדאורייתא ממש וע' מ"ש לעיל בפרק א' אות ד' ומה שהעתקתי מגליון הרמב"ם ומשו"ת נודע ביהודא ולדבריו יש לקיים דברי ההפלאה והדברים עתיקים ואמנם יש לפרש תשובת הרא"ש בפשיטות דהרא"ש הביא ראי מק"ו מערלה מה ערלה דהלכה למשה מסיני דספקה מותר דכך נאמרה הלכה דודאי אסור וספקה מותר ומ"מ נוהגת בשל עכו"ם מכ"ש חדש דספקה אסור בח"ל שנוהג בשל נכרי וזה ברור ומעתה צדקה משפטי דדי לבא מן הדין להיות כנידון וספקו מותר ולדעת הרמב"ם אף ודאי מותר כל שאינו רואהו קוצר והוא פתח שער היתר למדינות אלה שחיפשו חפש מחופש למצוא מקום להציל כמה גדולי הדור שנכשלו ח"ו בדבר הזה כמ"ש הט"ז ז"ל ודו"ק
ד והנה אא"ז הגאון בעל ב"ח ז"ל תמה על הרא"ש דיליף ק"ו מערלה לאיסור חדש דנוהג בשל עכו"ם והא איכא למפרך מה לערלה שכן אסור בהנאה ואין היתר לאיסורו כמ"ש בקידושין דף ל"ח וגם לפמ"ש ההפלאה לפרש קצירכם דכל ישראל היינו למעט של נכרי ע"כ כיון דהתורה מיעטה של נכרי לא אפשר ללמוד מק"ו לסתור הכתוב ואדרבה על פי זה יומתק הא דאמר בפסחים שם למ"ד דלא יאכל רק איסור אכילה משמע א"כ קשה קצירכם למה לי ומשני ואידך קצירכם דכל ישראל משמע והיינו דלמ"ד לא יאכל איסור הנאה משמע איצטרך קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה וכיון דגמרינין דחדש מותר בהנאה ממילא ליכא למילף דחדש נוהג בשל עכו"ם מקל וחומר מערלה דאיכא למפרך דמה לערלה דאסור בהנאה כמ"ש הב"ח ושפיר ידעינין דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ מהאי קצירכם תרתי שמעינין אבל למ"ד לא יאכל רק איסור אכילה משמע א"כ לא צריך קצירכם להתיר חדש בהנאה וממילא לא איכא ק"ו מערלה וא"כ בלא קרא דקצירכם ידעינין דחדש אינו נוהג בשל נכרים דהא ליכא ק"ו מערלה ומשני קצירכם דכל ישראל משמע כפירש"י דאורחיה דקרא לאשתעויי הכי ולא פירש כפירש ההפלאה דלמעוטי של נכרים אתי דלזה לא צריך קרא דקצירכם דבלא קרא ידעינן דחדש אינו נוהג בשל נכרי דליכא ק"ו וע"כ דאורחא דקרא לאשתעויי הכי משא"כ לר' אבהו שפיר צריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה ומינה ידעינן ג"כ דאינו נוהג בשל נכרים ותרתי שמעינין מיניה ודו"ק בסוגיא זו ותבין היטב:
ה וראיתי להריטב"א שהקשה אהא דמשני לא הוי צריכי והקשה הא הוי צריכין לאכול מצה בליל ט"ו וכבר הרגשתי בזה לעיל בפרק ג' אות ב' והנחתי בצ"ע לפירוש ר"י בתוס' וגם הקשו בתוס' בשם ר"א בן עזרא וכן הקשה בירושלמי הא ממחרת הפסח היינו ט"ו ומאי פריך ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל ע"ש ואני מוסיף דהא קרא כתיב בארבעה עשר יום לחדש הראשון פסח לה' הרי דיום י"ד נקרא פסח וממילא ממחרת הפסח היינו ט"ו והנה כבר כתבתי דלפירוש ר"ת א"ש ואמנם פירושו דחוק דסכינא חריפא מפסקא לקרא ואמנם יש ליישב ע"פ דרכו דבאמת ממחרת הפסח היינו ט"ו אלא דקושית הש"ס הוא למ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע אמאי לא אכיל בי"ד אלא ע"כ דאקריב עומר והדר אכיל ולכך לא אכלו בי"ד משום איסור חדש והא דאכלו בט"ו היינו לקיים מצות עשה דאכילת מצה דהעשה דוחה הל"ת דחדש וקשה למ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע דמזה מוכח דכבר נאסר להם חדש משנכנסו לארץ ומשני דלא הוי צריכי דנסתפקו ממן שבכליהם והא דאכלו בליל ט"ו היינו דלקיים מצות אכילת מצה לזה לא יצאו במן שבכליהם דאינו מחמשת המינין ובזה נתיישב הכל וסרה התלונה מעל חז"ל דבאמת פירשו ממחרת הפסח היינו בט"ו כפשטיה וגם הקרא אתי על מכונו ומכוין לפירוש ר"ת דממחרת הפסח היינו בט"ו דהוצרכו לאכול מצה ע"ש ואין דוחק כלל בקרא ודו"ק היטב:
ו ובזה נתיישב מה שהקשה א"ז הב"ח ז"ל אמאי אצטריך לסיים מעיקרא לא אכיל הא בלא"ה ה"ל להקשות איך אכלו בט"ז הא לא איקרוב עומר דמהיכן הקריבו ומזה הוכיח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ולכך לא מצי להקשות איך אכלו בט"ז די"ל משל עכו"ם אכלו והוצרך להקשות דא"כ מעקרא אמאי לא אכלו וע"כ דלא היה להם משל עכו"ם וקשה איך אכלו בט"ז ע"ש והביאו הש"ך בסימן רצ"ג סק"ו ע"ש שדחה ראיתו ואמנם לפמ"ש א"ש דלא מצי להקשות איך אכלו בלא הקרבת עומר מן החדש דהא כתבתי דהאי ממחרת הפסח היינו ט"ו ושפיר אכלו מן החדש דעשה בערב תאכלו מצות דחי לאו דחדש רק דהקשה אמאי לא אכלו בי"ד למ"ד מושבות לאחר ישיבה וירושה משמע נמצא שלא נאסר להם חדש כלל וע"ב כמ"ד מושבות היינו בכל מקום שאתם יושבים וחדש שפיר נאסר להם וע"כ דאקריב עומד והדר אכלו ומהיכן הקריבו ואמת דגם הש"ך בתירוץ שני תירץ כה"ג ע"ש אלא דלפי שיטתו האי ממחרת הפסח הוא בט"ו אבל לדידי הוא כפשטי' וכמ"ש באופן דאין ראיה מזה לשיטת א"ז הב"ח ז"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרי ואמנם כבר כתבתי דאף אם נוהג בשל נכרי מ"מ בחוץ לארץ י"ל דלא החמירו דאפילו בשל ישראל הוא מדרבנן כמ"ש מהרי"ל בתשובה א א וביארתי היטב ע"ש ודו"ק: