אור ברסלב
בית אל חלק א חדר שביעי פרק ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר שביעי פרק ב

חדר שביעי פרק א

א והנה הגם דהעמדתי פירוש א"ז הב"ח ז"ל על מכונו מ"מ פירושו הוא פירוש מחודד ואינו מתיישב על לשון הירושלמי והנה בימי חרפי הקשיתי לשאול אהא דאמרינין ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל ואמאי לא אכיל הא בשבע שכבשו ושבע שחלקו אשתרי להו אפילו כתלי דחזירי ולמה לא אכלו מצה מן החדש דהא לא גרע משאר איסורין שהותרו בשבע שכבשו ושבע שחלקו ואמרתי דמזה הוציא הרמב"ם דלא אשתרי רק בשעה שירעבו ויצמאו ולא היה להם מה לאכול אבל בלא"ה לא הותר ואמנם רבים התיצבו נגדו והביאו ראיה מהא דבעי בחולין דף י"ד איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ אי מותר להם ופריך אי ב"ז שכבשו וז' שחלקו השתא כתלי דחזירי אשתרי ע"ש ולשיטת הרמב"ם מאי פריך דשפיר בעי אי הותר כשלא ירעבו ויצמאו אלא ע"כ דאין חילוק ואני בחידושי יישבתי קושיתם ואין כאן מקומו ואמנם לשיטתם קשה והנה הוגד לי כי הגאון בעל טורי אבן על ר"ה הקשה קושיא זו ותירץ דנהי דהאכילה אשתרי מ"מ הקצירה קודם הבאת העומר לא הותרה ע"ש והנה גוף הספר אינו אתי אבל לא משמע כן פשט הש"ס ועוד דהקצירה היו יכולים לעשות ע"י עכו"ם וביותר קשה מאי פריך בירושלמי ליתי עשה ולדחי ל"ת הא לא הוי בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה דהלאו דקצירה עובר תיכף כשקצר והעשה דאכילת מצה הוא בליל ט"ו בשעה שאוכל המצה ואף דהביא המג"א בסי' תמ"ו דעשה דרבים דחי לאו אפילו לא הוי בעידנא מ"מ זה אינו מוסכם כ"כ ומ"ש המג"א כן בשם שבלי לקט שר"ת תירץ כן ע' ביד אפרים דט"ס הוא וגם המג"א חילק דעשה דרבים היינו דומיא דשופר דכל ישראל יוצאין בשמיעת קול שופר אחד אבל כאן כל אחד צריך לאכול כזית מצה ואפשר דזה כוונת הירושלמי דאמר אין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתובה בצידה היינו כגון כלאים בציצית דבעידנא דמיעקר לאו הוא מקיים העשה ואין להאריך:

ב הן אמת דהמג"א בסימן תמ"ו לא החליט החילוק הזה ע"ש ואני בחידושי המתקתי סברתו דהנה י"ל הטעם דצריך להיות בעידנא דמעקר לאו מקיים העשה דאם יעבור הלאו תיכף והעשה יקיים אח"כ מי יודע אם יקיים העשה אח"כ אולי יתעצל או לא יהיה בידו אח"כ לקיים העשה ונמצא דעבר על הלאו והעשה לא קיים לכן בעינין בעידנא דמעקר לאו מקיים העשה וכה"ג כתבו התוס' פסחים דף פ"ח ע"ב ד"ה כופין דכתבו דלכך בשפחה אין כופין את רבה לשחררה שמא לא תקיים ע"ש וזה ברור לע"ד ומעתה נוכל להבין סברת השבלי לקט דכל זה בעשה דיחיד י"ל שמא יתעצל או יקרהו מקרה אשר לא יהיה לאל ידו לקיים העשה ועבר על הל"ת בחנם אכן בעשה דרבים כגון תקיעת שופר לא שייך כי אם לא יקיים אחד את העשה יקיימוה אחרים בלעדו ורבים לא עבידי דמימלכי ובודאי תקוים העשה עכ"פ ולכך דוחה העשה את הלאו אף כי אינו בעידנא וסברת השבלי לקט נכונה ובזה גם חילוק הרב המג"א מובנת היטב דכל זה היכא דהרבים יוצאים בשמיעת קול שופר אחד אבל כאן כל אחד מצווה לבער חמץ שלו ושפיר יש לחוש פן לא יבערנו אח"כ וכן גבי קצירה קודם לעומר כל אחד קוצר לעצמו ושמא לא יאכל המצה וזה ברור לע"ד:

ג ונחזור למה שהקשיתי הא אפילו כתלי דחזירי הותר להם בשעה שכבשו וחלקו ומדוע יאסר להם האיסור חדש ואמרתי אז בלבי מסברא דנפשאי דאף דהותרו להם כל האיסורין מ"מ לצורך גבוה לקיים בהם מצות אכילת מצה לא הותר וכה"ג מצינו בסוכה דף ל"א גבי עבודה זרה שביטלה דכתב ר"ת דאף דשרי להדיוט מ"מ לעשות מצוה בה כגון לתקוע בשופר של ע"ז שביטלה לא יכשר ע"ש:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה