בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר שביעי פרק א
פסק בענין חדש:
א כתב המחבר ביו"ד סי' רצ"ג ס"ב איסו' חדש נוהג בין בא"י בין בח"ל בין בשל ישראל בין בשל עכו"ם וכתב אא"ז הרמ"א ז"ל אבל אין להורות לאחרים במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו כי מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין עכ"ל והגאון טורי זהב כתב דאין זה כדאי מלהציל מה שעינינו רואות חכמי ישראל כמעט רובן אינן נזהרין מחדש בשום שנה כו' ומ"מ נראה ללמד זכות הגון כו' וע"ש שהביא תשובת הרא"ש שכתב דר' ישמעאל ור' עקיבא ס"ל כר' אליעזר דחדש נוהג בכל מקום והוא ט"ס דבהדיא אמר אביי מאן תכא דפליג עליה דר' אליעזר ור' ישמעאל וצ"ל ר' עקיבא ע"ש ושמעתי בשם הגאון דגול מרבבה דאמר דצריך להגיה ר' שמעון במקום ר' ישמעאל והוא בקידושין דף ל"ח דאמר שם החדש נוהג בכל מקום ע"ש וראיתי להגאון בעל ישועת יעקב שכתב דאין משם ראיה דר' שמעון ס"ל דערלה וכלאים נוהגים בחוץ לארץ ק"ו מחדש ע"ש ואנן הא קיי"ל דערלה הלכה למשה מסיני וכלאים מדברי סופרים וא"כ ע"כ משום דחדש גופי' אינו נוהג בחוץ לארץ וזה ברור עכ"ל הגאון ישועת יעקב ואני אומר דשפיר קאמר הגאון דגול מרבבה דהנה התוס' הקשו אמאי לא ילפינן קל וחומר מחדש דנוהג בח"ל ותירצו דכתיב שדך למעט זרעים שבחוץ לארץ וערלה לא ילפינין בקל וחומר דאיכא למימר כלאים יוכיחו עכ"ל התוס' ע"ש בתוס' ד"ה למעוטי שביארו היטב ולפ"ז שפיר י"ל דכוונת הרא"ש על ר' שמעון ואף דלא קיי"ל כוותי' בערלה וכלאים היינו מדכתיב שדך אבל בלא"ה הוי ילפינין בקל וחומר מחדש ודו"ק:
ב וראיתי בתשובת גאוני בתראי פילפול בין אא"ז הגאון בעל בית חדש ז"ל ובין הגאון בעל תוי"ט ז"ל בפירוש דברי הירושלמי דאמר מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי פסחים ומשני ממה שתגרי עכו"ם הביאו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה סתם לאחר ירושה וישיבה הוא עכ"ל הירושלמי והוא סתום ופירש בהן א"ז בעל ב"ח ז"ל דהכי קאמר דר' ישמעאל דדריש מושבות לאחר ירושה וישיבה היינו הבאת העומר אבל החדש נאסר מיד ולפ"ז קשה ממה אכלו כל י"ד שנה שכבשו וחלקו אלא ודאי ממה שתגרי עכו"ם הביאו להם וזה פירוש הירושלמי והוא פירוש מחודד ע"ש והגאון בעל תוי"ט יצא לקראתו וסתר פירושו באמרו דהא עיקר מושבות בחדש כתיב ואיך נאמר דדריש מושבות על הבאת עומר ולא על חדש ע"ש דדחה פירוש א"ז הב"ח בשתי ידים והאריך ע"ש ואני בימי חרפי נתתי לבי ליישב דברי אא"ז בעל ב"ח בכל מקום אשר השיגו עליו הבאים אחריו כאשר השיגה ידי וגם בזה אמרתי ליישב דברי קדשו ואומר ברור דהירושלמי לא כיון לר' ישמעאל דאמר כל מושבות שנאמר בתורה לאחר ירושה וישיבה דבזה ודאי יפה אמר התוי"ט ז"ל דהא מושבת באיסור חדש כתיב בסיפא דקרא ואיך נעקור הכתוב ממקומו לנתקו לענין הבאת העומר דכתיב ברישא דקרא ועוד דהא הירושלמי לא הזכיר כלל מושבות אלא ביאות ורבי ישמעאל ביאות ומושבות בעי כדאיתא להדיא בש"ס אנא ביאה ומושב קאמינא ע"ש אלא ודאי כוונת הירושלמי לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר כל מקום שנאמרו בתורה ביאות סתם לאחר ירושה וישיבה הוא והנה בהבאת העומר כתיב כי תבואו אל הארץ לכן שפיר לא היתה הבאת עומר נוהג אלא אחר ירושה וישיבה אבל איסור חדש דכתיב ביה מושבות לכל מקום שאתם יושבים דרשינין בי' דאי לאחר ירושה וישיבה אתי כבר כתיב ביאה ולא צריך מושבות וז"ב ולפ"ז דברי א"ז הב"ח ז"ל נכונים דלפ"ז קשה ממה אכלו כל י"ד שנים שכבשו וחלקו וע"כ ממה שתגרי עכו"ם מביאין להם וזה ברור ושוב אחר זמן ראיתי בדגול מרבבה עצמו שכתב על דברי הטורי זהב הנ"ל דא"צ להגיה אלא דכוונת הרא"ש בתשובה לתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דביאה לחוד היינו לאחר ירושה וישיבה הוא והשתא מושבותיכם אייתר ליה וע"כ לכל מקום שאתם יושבים אתי ודו"ק עכ"ל הדגול מרבבה ונהניתי מאוד שכיונתי לדעת הגדול ז"ל וא"כ מה שכתבתי ליישב פירוש א"ז הב"ח ז"ל שריר וקיים ודו"ק היטב:
ג ובעיקר קושית התוס' שהקשו מה צורך להלכה למשה מסיני אמאי לא ילפינין מחדש בקל וחומר לכאורה י"ל דהא אין מזהירין מן הדין ואף דר' שמעון יליף מקל וחומר היינו כיון דאיכא הלכה למשה מסיני לאיסורא עכ"פ שוב שפיר מזהירין מן הדין כמ"ש הרב המגיד דכל היכא דהאיסור מפורש שפיר עונשין מן הדין אבל אילולי הלכה למשה מסיני לא היינו מזהירין ועונשין מן הדין ואמנם התוס' הקשו שפיר על כלאים דמדברי סופרים אמאי לא ילפינין מחדש בקל וחומר ואף דאין מזהירין מן הדין מ"מ איסורא דאורייתא מיהו איכא כדאיתא במכות י"ז ע"ש ואמאי הוי רק דרבנן אבל על ערלה לא הקשו דודאי מהני הלכה למשה מסיני דילקו על ערלה בחוץ לארץ מק"ו מחדש אלא דא"כ היה ראוי שילקו על ערלה בחוץ לארץ ואמנם פשטא דש"ס לא משמע כן ולכך כתבו ואין לומר דערלה מיהו נילף בקל וחומר מחדש ועל זה תירצו שפיר דאיכא למימר כלאים יוכיחו ונמצא דאין כאן קל וחומר אלא הלכה למשה מסיני ואין לוקין עליו ובאמת דעדיין קשה ליליף ערלה מקל וחומר מחדש דמותר בהנאה ואעפ"כ נוהג בחוץ לארץ קל וחומר ערלה דאסור בהנאה דנוהג בחוץ לארץ ועל זה ליכא למימר כלאים יוכיחו דהא כלאים אין אסור בהנאה אלא דזה טעות דהא כלאים היינו כלאי הכרם דאסור בהנאה כפירש"י וכמ"ש תוס' דף ל"ט ע"א ד"ה האי למעוטי ע"ש ושפיר יש לומר כלאים יוכיחו וזה פשוט אבל כלאי זרעים לא צריך למעוטי כמ"ש התוס' שם ודו"ק היטב:
ד וראיתי להגאון פני יהושע שכתב דקושית התוס' הוא רק למ"ד הלכות מדינה אבל עולא אמר ר' יוחנן דאמר הלכה למשה מסיני לא קשה כלל דהא איצטריך הלכה למשה מסיני להורות דודאי אסור ספקה מותר ע"ש ולפ"ז בלא"ה הקשו התוס' שפיר דמאי אצטריכו לקבל עליהם ולהחמיר הא בלא"ה אסור מן התורה מקל וחומר מחדש וזה ברור לע"ד ואמנם לפי דעת הרמב"ם דכל הספקות מן התורה להקל שפיר י"ל דקושית התוס' אפילו לעולא א"ר יוחנן דאמר הלכה למשה מסיני ואין לומר דאצטריך הלמ"ל להורות דספקה מותר דהא בכל איסורין דאורייתא הדין כן דספקן מותר מדאורייתא ואמנם בלא"ה קשה לשיטת הרמב"ם מה צורך להלכה למשה מסיני דספקו מותר הא בכל התורה ספקות מותרין מן התורת ובאמת בגליון הרמב"ם שלי פרק שמיני מה' מקוואות רשמתי על מה שכתב שם ספק יש בה כשפופרת הנוד ספק אין בה כשפ"ה אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מן התורה אע"פ ששיעורו הלכה למשה מסיני עכ"ל הרמב"ם ורשמתי בגליון דמשמע דאילו היה עיקר הטבילה מן הלכה למשה מסיני היה ספקו להקל וקשה מש"ס דקידושין דף ל"ח ע"א דאמר בשלמא לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים דתנן ספק ערלה בחוץ לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ואלו גבי כלאים תנן יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד דמשמע דהלכה למשה מסיני ספקו אסור אלא דגם שם יורד ולוקח מן הנכרי הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות כפירש"י והיינו ספק שמא לקט הנכרי מן הילדות וש"מ דהלכה למשה מסיני ספקו להקל ואמנם הש"ך בסימן רצ"ד ס"ק י"ט כתב אע"פ שהוא הלכה למשה מסיני ובכל הלכה למשה מסיני קיי"ל ספקו אסור כמו בשל תורה מ"מ הל"מ שבכאן כך נאמרה שספקו יהיה מותר ע"ש וע' בשו"ת נודע ביהודא מהדורא תנינא סימן קי"ח שהוכיח בפשיטות מדברי הרמב"ם האלו דספק הלכה למשה מסיני הוא להקל ודבריו לע"ד צ"ע וכתבתי במקום אחר ואמנם דברי הפני יהושע צ"ע דהא לקמן אמר רב אסי ערלה אמר ר' יוחנן בח"ל הלכה למשה מסיני ופריך מהא דתנן ספק ערלה בסוריא מותר אשתומם כשעה חדא ואמר אימא כך נאמרה הלכה ודאי אסור ספקה מותר וקשה הא בלא"ה צ"ל כן דאל"כ הלכה למשה מסיני למה לי ושפיר הקשו התוס' ואמנם לפמ"ש הטורי זהב סימן רצ"ד ס"ק י"ג לפרש דברי הש"ס דהכי קאמר אימא את כו' והיינו דמוכרח לומר כן מטעם אחר ע"ש בט"ז ולפ"ז גם הכא יש לפרש כן אימא כו' היינו דאתה מוכרח לומר כן דאל"כ קשה הלכה למשה מסיני למה לי הא מחדש איכא למילף בק"ו כמו שהקשו התוס' ודו"ק ובאמת דברי הגאון ט"ז שם ס"ק הנ"ל דכתב דמוכרח לומר כן דאל"כ קשה קושיא גדולה למה הוצרך השי"ת לומר בארץ ישראל בפסוק איסור ערלה ובח"ל הלכה למשה בסיני ולמה לו פסוק בארץ ישראל וכן מקשה בר"פ השוחט וקרא דושחט למאי אתי כיון דהלכות שחיטה הל"מ כו' והוא תמוה דהא אצטריך קרא לל"ת למלקות דאילו בח"ל מהל"מ אין לוקין ובריש השוחט שפיר פריך ואמנם לפי מה שכתבתי פירוש הט"ז נכון ולא מטעמיה ואין להאריך בזה (ה) והגאון פ"י כתב דבקונטרס אחרון יבואר עוד וחפשתי שם בקונטרס אחרון ולא מצאתי ואגב עיוני בזה ראיתי בספר המקנה להגאון המפורסם מהר"פ ז"ל שהקשה בשם העולם על הא דהקשו התוס' בר"ה דף ט"ו בשם הירושלמי אמאי לא אכלו מצה בליל ט"ו מן החדש דליתי עשה דאכילת מצה ולדחי ל"ת דאיסור חדש ותירצו גזרה כזית ראשון אטו כזית שני ע"ש ועדיין קשה מהא דמנחות דף [ס"ו[דאמרינין כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ע"ש ובזה קשה קושית התוס' אמאי ששה מן החדש ולא שבעה ליתי עשה ולדחי לא תעשה ועל התורה לא שייך לומר גזירה אטו כזית שני וע"ש שכתב בשם אביו הגאון החסיד ז"ל שתירץ זה ודפח"ח אבל לפענ"ד יש לתרץ בפשיטות דהכי קאמר ששה מן החדש אף דיש ישן אבל לא שבעה דאם יש ישן לא שייך דידחה העשה את הל"ת דחדש דהא אפשר לקיים שניהם לאכול מצה של מצוה מן הישן אבל על הא דלא אכלו מצה כלל בשעת שנכנסו לארץ פריך שפיר דהא אמר שם בירושלמי אפילו קמה קצורה ואפילו משל אשתקד נאסר להם כמו שפירש הר"ש במשנה הא דאמר אפילו קמה יבישה היינו משל אשתקד ועל זה פריך הירושלמי שפיר ליתי עשה ולדחי ל"ת דהא הכל נאסר להם וגם הישן מפני חדש הוציאו ואי אפשר לקיים מצות אכילת מצה בליל פסח אם לא בעבור על ל"ת דחדש ושפיר דחי הל"ת וז"ב. ובזה א"ש ההמשך בירושלמי שם אפילו קמה אפילו חטין בעליה מעתה לא אכלו ישראל מצה בליל פסח כו' והיינו כיון דהכל נאסר אפילו חטין בעליה נאסרה להם א"כ א"א לקיים שניהם וליתי עשה וידחה לא העשה וזה ברור ולקמן אי"ה אכתוב תירוץ אחר על קושית העולם שהביא הרב המקנה ז"ל ע"ש ודו"ק נשלם פרק א'