אור ברסלב
בית אל חלק א חדר ראשון חלק שני פרק ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר ראשון חלק שני פרק ב

חדר ראשון חלק שני פרק א

א והנה עפמ"ש בסמוך בפרק הקודם יש לפרש דברי התוס' בזבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב שהבאתי דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דבאמת ר"ע לפי שיטתו הוסיף על ר"ח סגה"כ דהא ר"ע לית לי' ק"ו דר' יוסי וא"כ לדידי' אין מגע טבול יום פוסל אוכלי קדש והוי השמן פסול ועתה כשמדליקין אותו בנר של מתכת שנטמא בטמא מת הוי ראשון ומטמא אחרים ומוסיפין שפיר טומאה על טומאתו והוי חידוש יותר מר"ח סגה"כ דשם הוי הבשר מעיקרא שלישי ופוסל קדש ועתה היא שני והיינו טמא וטמא אבל בדר"ע הוי השמן רק פסול ועתה כשמדליקין אותו בנר כעשה ראשון והוי פסול וטמא וזה לר"ע אבל לדידן דאית לן ק"ו דר' יוסי והוי מגע טבול יום שלישי ופוסל קדש בק"ו מחוסר כיפורים כמ"ש התוס' וא"כ גם בדר"ע הוי טמא וטמא והיינו דר"ח סגה"כ ואף דעדותו של ר' עקיבא נאמנה מאוד דלא נמנעו הכהנים להדליק כו' מ"מ אין חידוש בזה לדידן כלל דכבר נשמע זאת מר"ח סגה"כ ולכך תנא תנא הוסיף ר"ע ללמדך דגם לדידן הוי חידוש דאף דסבירא לן ק"ו דר' יוסי מ"מ אין מגע טבול יום פוסל קדש והוי השמן רק פסול ואיכא שפיר חידש על הא דר"ח סגה"כ דהתם הוי טמא וטמא והכא פסול וטמא וזה שכתבו דאי לא תני הוסיף לא הוי קמ"ל ר"ע מידי וז"ב:

ב והנה בסוטה דף כ"ט אמר ר' יוחנן טעם בריבי איני יודע דפליג על ק"ו דר' יוסי ע"ש וא"כ לדידן מגע טבול יום אינו עושה רביעי וא"כ י"ל דלא קשה קושית הירושלמי דלא בא ר"ע אלא לפחות דנהו דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן ור' עקיבא בשמן שנפסל בטבול יום דאורייתא והוי שלישי דאורייתא מ"מ האי שלישי דר"ח סגה"כ עביד רביעי עכ"פ מדרבנן והאי מגע ט"י דר"ע אף דהוא שלישי דאורייתא מ"מ לא עביד רביעי כלל לפי שיטת התוס' דהכא ושפיר הוי ר"ע מוסיף אדר"ח סגה"כ והתוס' לא כתבו דמקילקול דאורייתא שיכול לקלקלו יותר אין ללמוד דיכול לקלקל קילקול דרבנן עוד יותר היינו כשהן במדרגות שוות דהיינו שזה פסול וזה אסור אבל בזה דזה טמא ויכול לפסול אחר וזה אינו פוסל אחר כלל אף דזה דרבנן וזה דאורייתא מ"מ יש לכל אחד ריעותא שפיר נוכל ללמוד זה מזה ולכך שפיר מוקי לה ר' יוחנן לדר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן דלדידי' א"ש קושית הירושלמי דר"ע שפיר בא להוסיף בחד צד דהא דר"ח סגה"כ הוי טמא וטמא והך דריע הוי פסול וטמא ואזיל לשיטתו בסוטה כ"ט דפליג על ק"ו דר' יוסי אבל ריש לקיש משום בר קפרה י"ל דס"ל ק"ו דר' יוסי וא"כ לדידהו מגע טבול יום פוסל קדש מק"ו דמחוסר כפורים עכ"פ מדרבנן וקשה קושית הירושלמי למ"ד דבולד הטומאה ומיירי מתניתין ולכך מוקי לה בולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור' יהושע וא"ש פירש"י לא תדחק לאוקמי הכי וכבר הקשיתי מאי דוחק יש בזה אדרבא פשטא דמתניתין משמע דמדבריהן היינו מדברי ר"ח סגה"כ ור"ע הנזכרים במשנה זו ולא מדברי ר"א ור' יהושע שלא נזכרו דבריהן במשכתנו ולפמ"ש א"ש דהדוחק הוא דקשה קושית הירושלמי וצריך לדחוק דר"ע בט"י דבית הפרס דרבנן וזה דוחק דסתמא קאמר ודו"ק ואמנם הירושלמי לשיטתו דמהפך ומחלף דברי ר' יוחנן מבר קפרה ושפיר מקשה קושיתו לר"ל משום בר קפרה ולהש"ס דידן א"ש ודו"ק היטב:

ג והנה התוס' דף י"ד ע"ב בד"ה אפילו כתבו מכאן משמע דשמן הוי משקה כו' והכא משמע לי' בלא נקרש ע"ש וע' בר"ש רפ"ג דטהרות דהוסיף בדברי ר"ת דהיינו שחזר ונימוח אבל בשעת קרישתו אינו לא אוכל ולא משקה ואינו מקבל טומאה כלל ע"ש וא"כ לא יצויר הכא בנקרש כלל דממ"נ בשעת קרישתו אינו מקבל טומאה כלל ואם קיבל טומאה תחלה בעודו לח ואח"כ נקרש הלא אז בשעה שקיבל טומאה נעשה תחלה ואח"כ כשנימוח נעשה שני ואין חילוק בין קיבל טומאה מאב הטומאה או מראשון ושני ושפיר הקשה הש"ס וע"כ דהתוס' לא ס"ל כמ"ש הר"ש בדברי ר"ת אלא דגם בשעת קרישתו הוי אוכל ומקבל טומאה ולכך הוצרכו לומר דמשמע לש"ס הכא דלא נקרש וזה ברור וע' ברמב"ם ריש פ"ז וריש פ"ט מה' טומאת אוכלין דפסק שם דשמן קרוש אינו לא אוכל ולא משקה והראב"ד השיב עליו ע"ש וע' בר"ש שם שפירש השמן תחלה לעולם שא"א לו להיות אלא או תחלה או טהור לגמרי ואינו כמו הרוטב והגריסין שנעשו שניים כשקרשו ע"ש ולפ"ז י"ל הא דאמר ריש שזורי היין ר"ל דוקא ביין הדין כן אבל השמן נעשה שני כשנקרש כמו הרוטב והגריסין ולפ"ז לפמ"ש התוס' דהלכה כר"ש שזורי שפיר הוצרכו לומר דלא משמע לי' לרבא הכא לפרש דמיירי בנקרש ובזה יש להשוות בין הנוסחאות דלדעת התוס' הלכה כר"ש שזורי והרמב"ם לא פסק כוותי' וי"ל דתלוי בשני הפירושים ואלו ואלו דברי אלקים חיים ובחידושי לרמב"ם הארכתי בזה וכאן קצרתי ודו"ק:

ד והנה לקמן אמר ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר' מאיר לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כו' ע"ש והקשיתי דהא ר"ע ודאי ס"ל ט"מ לטמא אחרים מדאורייתא כדהוכיח רבא לעיל וקשה קושית התוס' שם דיה ר' יוסי דהא ר' יוסי אליבא דר"ע אמר וכי אינו מודה ר' מאיר דריע סבר ט"מ לטמא אחרים מה"ת מהוכחת רבא לעיל דאל"כ מאי אהני לי' האי נר להאי שמן כו' ומצאתי בספר יד דוד שהקשה כן בשם ספר שופרא דיעקב ע"ש ולפמ"ש יש ליישב די"ל דר"ע ס"ל כר"ש שזורי דדוקא יין הוי תחלה לעולם דהיינו שא"א לו להיות אלא או תחלה או טהור לגמרי אבל שמן אם נקרש הוי שני וא"כ משכחת לה הכא בשמן שנקרש ואין הוכחה דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים הוי דאורייתא וזה ברור והנה לעיל הקשיתי ומצאתי במהרש"א למאי דמוקי בירושלמי דר"ע בט"י דבית הפרס קאי קשה מאי הוכיח רבא דע"כ ר"ע ס"ל ט"מ לט"א ד"ת דאל"כ מה אהני לי' כו' אי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי דילמא אהני לי' דהוי פסול דאורייתא ולוקין על אכילתו ד"ת וכתבתי דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בזה ואמנם י"ל דא"כ מאי איריא שנטמא בטמא מת אפילו בראשון ושני נמי דהא עושה להשמן טמא דאוריית' ויש לפלפל בזה ואכ"מ להאריך.

ה והנה רש"י בדף י"ט כתב דהא דשלישי עושה רביעי בקדש הוא מעלה דרבנן ותדע דהא תני לה בהדי מעלות דרבנן ע"ש ולפ"ז קשה מאי פריך הכא ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' התם טמא וטמא הכא פסול וטמא ופירש"י טמא היה מתחלה לטמא אחרים דשלישי עושה רביעי בקדש ועכשיו כו' הא זה מדרבנן מעלה בעלמא ומדאוריית' אינו פוסל כלל ואי דמדרבנן הוא פוסל רביעי הא כבר כתבתי בשם התוס' דחולין דגם מגע טבול יום הוא פוסל אוכלי קדש מדרבנן ולפמ"ש לעיל א"ש ודו"ק ואמנם נראה דא"ש דהא ר' עקיבא דדריש יטמא יטמא ודאי ס"ל דרביעי בקדש דאוריית' כמ"ש תוס' בדף י"ט ד"ה לא לישתמיט וא"כ ר"ע לפי שיטתו שפיר הוסיף ובזה יש לפרש דיבור התוס' דזבחים שהבאתי והיינו דאי לא תני הוסיף ר' עקיבא הוי אמינא דר' עקיבא שפיר השמיע דבר חידוש והוספה על הא דר"ח לפי שיטתו אבל לדידן לא הוסיף כלל דהא לדידן שלישי בקדש הוא דרבנן ולא דאוריית' ולכך תני הוסיף ר"ע לאשמעינן דגם לדידן הוי הוספה על ר"ח סגה"כ דשלישי בקדש גם לדידן הוי דאוריית' כמ"ש התוס' ועושה רביעי והוסיף ר"ע דאפילו מגע ט"י דאינו עושה רביעי מדאוריית' מותר לעשותו ראשון ודו"ק היטב:

ו ובזה יש ליישב קושית הפני יהושע אהא דאמרינן ודילמא לטמא אחרים מדרבנן דהא הסוגיא ע"כ אזיל למ"ד אוכל מטמא אוכל דאל"כ לא פריך מידי כמ"ש התוס' ד"ה מאי קמ"ל ולמ"ד אוכל מטמא אוכל ליכא למימר מדרבנן אמר דאל"כ מאי הוספה הוא על דברי ר"ח סגה"כ דהא ר"ח סגה"כ אמר דשלישי מותר לעשותו שני דאוריית' ור' עקיבא העיד דמגע ט"י מותר לעשותו שני דיטמא אחרים מדרבנן ואדרבה ר"ע בא לפחות ע"ש ואמנם לפמ"ש א"ש דהא שלישי דעביד רביעי ג"כ הוא מדרבנן הוי ושפיר הוסיף ר"ע על ר"ח סגה"כ דר"ח העיד דשלישי דרבנן שרי לעשותו שני ור"ע העיד דשלישי מותר לעשותו ראשון מדרבנן ונהי דלר"ע עצמו רביעי בקדש דאורייתא מקרא דכל אשר יגע בכל טמא כו' וא"כ ר"ע לשיטתו לא הוסיף כלל על ר"ח סגה"כ אלא העיד עדותו בפני עצמו מ"מ ודאי עדותו של ר' עקיבא נאמנה וא"כ לדידן איכא בעדות של ר"ע הוספה על עדותו של ר"ח סגה"כ דהא לדידן רביעי בקדש דרבנן ושפיר תנא התנא במשנתנו הוסיף ר"ע דלדידן נפקא לן מעדותו חידוש שלא נשמע מר"ח סגה"כ ודו"ק ובזה א"ש קושית א"ז מהרש"א ז"ל אהא דכתבו התוס' ד"ה עם בשר דר"ח אמר מימיהם של כהנים היינו קודם שגזרו כל הפוסל תרומה ונטמא משקין להיות תחלה ולכך לא פריך התם מאי איריא כו' והקשה מהרש"א דהא גם ר"ע אמר מימיהם של כהנים ואמאי קאמר רבא אי דרבנן מאי איריא אב הטומאה כו' דילמא ר"ע העיד על קודם שגזרו כל הפוסל כו' ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא באמת לר"ע עצמו אין בעדותו הוספה על עדות ר"ח סגה"כ רק העיד עדות בפ"ע והא דתנא התנא הוסיף ר"ע דמשמע דיש בעדותו הוספה על עדותו של ר"ח סגה"כ היינו לדידן ושפיר דחי דילמא לטמא אחרים דרבנן וכיון דכוונת התנא להורות מעדות ר"ע חידוש לדידן ואנן יש לנו הגזרה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה למה נקט התנא בדברי ר"ע שנטמא בטמא מת הא אפילו הוי אשמעינן שמדליקין אותו בראשון ושני נמי הוי חידוש זה ודו"ק היטב:

ז ובזה ירוח לנו להבין דברי התוס' בזבחים דף ג' ד"ה הכותב שנבוכו בהם מפרשי הש"ס ולפמ"ש אתי שפיר דה"פ אי לא הוי תני הך הוסיף ר"ע הוי אמינא דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ואי קשיא מאי אהני לי' האי כר להאי שמן ז"א דאהני ליה דלטמא אחרים מדרבנן ואי קשיא דאי מדרבנן א"כ אפילו בראשון ושני נמי י"ל כמ"ש מהרש"א דר"ע העיד מימיהם של כהנים אף קודם שגזרו האי גזרה דכל הפוסל תרומה כו' ואי קשיא דהא ר"ע לשיטתו ליכא הוספה בעדותו על עדות דר"ח סגה"כ דהא לדידי' רביעי בקדש דאורייתא רק לדידן יש הוספה וחידוש בעדותו של ר"ע והא לדידן כבר יש לנו האי גזרה דכל הפוסל תרומה כו' וא"כ ומאי אריא דנקט אב הטומאה כו' כדפריך רבא ואמנם זה אם תני התנא הוסיף ר"ע אבל אי לא הוי תני הוסיף לא היה מוכח כלל ושפיר הוי אמרינין לטמא אחרים מדרבנן ובאמת ליכא הוספה בעדות ר"ע על עדות ר"ח סגה"כ וקמ"ל התנא דר"ע לטמא אחרים מדאוריית' ושפיר הוי הוספה ודו"ק כ עמוק הוא בס"ד:

ח והנה הרמב"ם ז"ל פסק דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא כר' מאיר ואע"ג דר' שמעון פליג וס"ל לטמא אחרים דאורייתא ור' מאיר ור' שמעון הוא בעיא בש"ס כמאן הלכה ולא אפשיטא והרמב"ם פסק פ"ח מה' עבודה זרה כפשיטתי' דירושלמי ע"ש ור"ש גאון במבוא התלמוד פסק כר"ש מ"מ כאן ר' יוסי סבר ג"כ כר' מאיר לקמן דף ח"י ע"ב וגם סתם מתניתין דטהרות פרק ד' ספק משקין לטמא טהור ע"ש ואף דרבא הוכיח דר"ע ס"ל לטמא אחרים דאורייתא וא"כ ודאי הלכה כר"ע אלא דר"ע לשיטתי' דדריש יטמא יטמא ויליף מקרא דוכל משקה כו' יטמא ואכן קיי"ל אין שני עושה שלישי בחולין וז"ב:

ט וע' ברמב"ם בהקדמתו לספר טהרות שכתב אהא דאמר ר' ירמיה והכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ דיש גורסין במשקין שניות רש גורסין מחמת שרץ וכתבו מקצתן על מאמר הש"ס מחמת שרץ פירוש משקין שניות וזה כולו טעות שהם יחשבו שמונין במשקין שני ושלישי כו' ואין הענין כן שנטמאו מחמת שרץ אלא המשקין תחלה לעולם כו' וע"ש היטב ואמנם הני רבוותא דאמרו זה לאו קטלי קניא הוי אלא דאזלי בשיטת רבותינו בעלי התוס' דכתבו בד"ה עם בשר דר"ח סגה"כ דאמר מימיהם של כהנים הם מעולם אף קודם שגזרו גזרה זו דכל הפוסל את התרועה מטמא משקין להיות תחלה וא"ש דפירשו משקין שניות וכבר כתבתי דלפי דבריהם לא קשה קושית רש"י בד"ה ור' יוסי לטעמי' שהקשה ואכתי איכא לאקשויי מה אהני לי' האי בשר כו' והוצרך לומר דר' ירמיה כרב אדא או כאביי ס"ל כו' ע"ש ולדעת הני רבוותא אתי שפיר בפשיטות וזה ברור אבל במשקין הטמאים מחמת ידים לא עצי מיירי דאיך יצדק ור' יוסי לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והא טומאת ידים לכ"ע דרבנן הוא וזה שכתב הרמב"ם ועיון הש"ס יחייב שלא יהי' המשקין אב ולא מחמת ידים אבל שיהי' שניות זה אי אפשר כו' כן צריך להיות וע"ש ודו"ק היטב:

ט בש"ס דף ט"ז ע"א תרגמא אדם והקשו התוס' ד"ה תרגמא דהא בפ"ב דחולין דף ל"ו פריך אהאי שינויא והא משקי קאמר ביו"ד משמע שני משקין והכא לא חייש אהאי פירכא כו' עיי"ש היטב ואמנם נראה דהא המקשה דפריך ותלושין מי מכשרי אכתי לא ידע מהאי דרשה דר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן דאמר מנין לדם קדשים שאינו מכשיר יקשה לו ולטעמיך נהי דתלושין לא מכשרי משום דמים תלושין לא חשיבי מ"מ דם ודאי מכשיר כמו שפירש"י ד"ה ותלושין אמים הוא דמתמה אבל אשאר משקין לא מתמה דכולהו תלושין נינהו ע"ש וא"כ אמאי דם מטבחיא דכן מלהכשיר וע"כ צ"ל דפירוש האי משקי משקי דעלמא ואדם לחודי' קאי כדרשה דר"ת בר אבא והיינו לפי שיטתו וא"ש קושית התוס' ומצאתי תירוץ זה בספר צל"ח. וע"ש שהביא דברי הרמב"ם שכתב דם קדשים כשם שאינו מכשיר כך אינו מקבל טומאה והוכיח מזה דהמקשה לא ידע עדיין דרשה דר"חבא:

י וע' ברש"י דף י"ז ע"ב ד"ה פרה שפירש של זבח או של חולין ע"ש ולכאורה הן עלות מיותרות ואין דרכו של רש"י להרבות מלין ללא צורך ונראה כוונתו דהא במסקנא אמר בשרה טמא טומאה קלה אבל טומאה חמורה לא והיינו דהמים נטמאו מחמת עצמן דנגעו בעצמן והוי ראשונים ועושין את הבשר שני וקשה איך תני והבשר טמא הא אין שני עושה שלישי בחולין והוי רק פסול ולא טמא ועכצ"ל דמיירי בזבח ושני עושה שלישי בקדשים ואמנם למאי דמשני דר' יהודא כר' יוסי ור"ש ס"ל דמשקין מטמאין אחרים מן התורה וע"כ דדריש יטמא דכתיב גבי משקה יטמא כר' עקיבא כדאמרי' לקמן ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה דדריש יטמא יטמא דתנן בו ביום כו' לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין והכא היכא דריש וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כו' וכיון דשני עושה שלישי בחולין שפיר י"ל דמיירי מתניתין דפרה פ"ט בפרה של חולין וזה שפירש"י פרה של זבח היינו לפי הס"ד או של חולין היינו לפי המסקנא דרבי יהודא רק מכלים הדר בי' אבל באוכלין כר' יוסי ור' שמעון ס"ל ודו"ק:

יא והנה הרב אהעו"ז הקשה הא דמקשה רב הונא בר חנינ' לשמואל דאמ' דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להם איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והקשה הרב אהעו"ז אמאי לא פריך כן על ר' מאיר דס"ל ספק משקין ליטמא טמאין לטמא אחרים טהור איקרי כאן והבשר והוכיח מזה דדוק' אין מטמאין לטמא אחרים אבל פוסלין ע"ש ולע"ד י"ל דלא קשה די"ל ר' מאיר מיירי בחולין אבל בקדשים מודה דמטמאין מקרא דוהבשר אשר יגע כו' כמו דאין אוכל מטמא אוכל בחולין אבל בקדשים אוכל מטמא אוכל מקרא דוהבשר אשר יגע כו' כמ"ש התוס' דף י"ד ע"א ד"ה אבל תרומה וקדשים ע"ש אבל לשמואל דמיירי בקדשים ואמ' דכן מלטמא אחרים פריך שפי' ח"ב ובזה יש לישב דברי הר"ע מברטנורא דכתב במתני' דר' מאיר ור' יוסי אזלי לטעמיהו כדאמר ר' ירמיה בש"ס ואעפ"כ פסק כר' יוסי דאין שורפין והא קיי"ל דטמא לטמא אחרים דרבנן וה"ל לפסוק כר' מאיר דשורפין ולפמ"ש א"ש דנהי דקיי"ל כר"מ דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן מ"מ בקדשים מטמאין מדאוריית' מקר' דוהבשר וא"כ אין ללמוד מעדות דר"ח סגה"כ לתרומה בשעה ששית דשורפין ודו"ק ובחידושי לרמב"ם פלפלתי בזה:

יב התוס' בד"ה באב הטומאה דאוריית' נראה לר"י דלהכי נקטו אב הטומאה דאוריית' כו' נראה כוונתם דסנה רש"י בד"ה מדברי ר"ח כתב וכיון דאשמעינן ר"ח כו' ומטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל כו' וכבר כתבתי דכוונתו דע"כ הכא אזיל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מה"ת דלא מסתבר שיטמאו טומאה דרבנן דמדאוריית' טהו' גמור הוא בטומאה שיטמא אותו מדאוריית' ע"ש והוקשה להם להתוס' דלמה נקנו אב הטומאה דהא ס"ס לא מטמא אותו אלא מדרבנן והיינו לפירושם דפירשו דלהכי אב הטומאה דאוריית' לאפוקי אב הטומאה דרבנן אבל לא לאפוקי ולד הטומאה דאוריית' דהא אפילו ולד הטומאה דאוריית' איכא חידוש דמטמאין טומאה דרבנן טומאה דאוריית' אלא לאפוקי אה"ט דרבנן ואמנם אי אין אוכל מטמא אוכל מה"ת א"כ אין כ"מ אם הוא אה"ט דרבנן או דאוריית' דהא ס"ס לא מטמא אלא דרבנן ולכך כתבו דמשום ולד הטומאה נקט אה"ט דאוריית' זה תורף דבריהם לע"ד ואמנם רש"י כתב דנקט דאוריית' דכל אה"ט דאוריית' הוא וזה סתרו התוס' דהא איכ' אה"ט דבריהם ודו"ק:

יג בדף י"ט ב' כלים חנינא דתנן כל הכלים כו' פליאה דעתי ממני דהא אלו דברי ר' מאיר ור' יוסי ס"ל דכולן טהורים ופירש הרמב"ם דלא גזרו על ספק כלים בירושלים וא"כ כל הפלפול הזה בש"ס דלא אליבא דהלכת' דקיי"ל כר' יוסי וצע"ג והנה הא דדרך עליה טהורים משום דהטבילן כפירש"י ע"ש ובעי הערב שמש ואמנם הנמצאים בעיר טהורים לגמרי דלא גזרו עליהם כדאית' בש"ס ודע זה והבינהו:

יד בתוס' דיה באב הטומאה דאוריית' והא דנקטו דאוריית' לא נפקא מינה מידי כו' אלא משום דבעי למנקט ולד הטומאה דרבנן כו' זה דחוק מאוד ונלע"ד דר"מ להכי מוקי לה בהכי דקשיא לי' קושית הש"ס מכדי בשר שנטמא בולד הטומאה מאי הוי שני כו' שני ושני הוא ושינויא דרב יהודא בולד ולד הטומאה דחיקא לי' לכך מוקי לה באה"ט דאוריית' ולד הטומאה דרבנן ושפיר הוי הוספה משני דרבנן לשני דאוריית' וס"ל לר"מ אוכל מטמא אוכל מה"ת דהא ס"ל טמא לטמא מדרבנן וע"כ דאימא דאל"כ לא מ"ל רביעי בקדש וזה ברור והשת' א"ש דאמ' ר' יוסי אינה ה"א המדה דר' יוסי ס"ל כרב יהודא דמתניתין דר"ח סגה"כ בולד ולד איירי ול"צ לאוקמי בולד הטומאה דרבנן אלא דאוריית' ולכך אינה היא המדה דאין ללמוד דמותר לשרוף בשעה ששית דרבנן עם תרומה טמאה דתטמא מדאוריית' וזה ברור:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה