אור ברסלב
בית אל חלק א חדר ראשון חלק שני פרק א

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר ראשון חלק שני פרק א

חדר ראשון חלק א פרק ד

א בש"ס דף כי א' והבשר טמא האי בשר דאתכשר במאי כו' ואלא דאתכשר בחיבת הקדש אימר דמהני לי' כו' תיפשוט דבעי ר"ל צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא כו' ע"ש והנה שם במנחות דף ק"כ אמרינן דמדאורייתא בעי ריש לקיש אבל מדרבנן פשיטא לי' דמונין ולפ"ז קשה מאי פריך דלמא הבשר טמא מדרבנן ומטמא אחרים מדרבנן ואמנם ניחא די"ל לר' יוסי בר אבין פריך דמשני כגון שהיתה פרה חסומה ובאה מחוץ לירושלם ופירש"י דה"ל ספק כלים של מקומות אחרים ע"ש והשתא פריך שפיר דאי מדרבנן מונין בו ראשון ושני ומדאורייתא אין מונין ה"ל ספקא דרבנן ואמאי הבשר טמא ומטמא וז"ב ושבתי וראיתי בתוס' חולין דף ל"ז דהקשו קושיא זו ותירצו דאליבא דרב יוסף פריך דס"ל דגם מדרבנן בעי ע"ש וע' ברמב"ם פרק יו"ד מה' טומאת אוכלין הלכה י"ז דכתב הכסף משנה דרב יוסף ס"ל דחיבת הקדש מדרבנן הוא ופסק הרמב"ם כוותי' דבתראה הוא ע"ש ולפמ"ש יש לומר דלכך פסק הרמב"ם כרב יוסף משום דסוגיא דשמעתא אזלא אליבי' דהא הש"ס פריך אליבא דרב יוסף וז"ב והנה הראב"ד השיג שם מש"ס דחולין דפריך אקרא דוהבשר אשר יגע ע"ש וכתב הכ"מ שפיר דהש"ס פריך אליבא דר"ל אבל לרב יוסף א"ש וסוגיא דשמעתין מסייע לי' ודו"ק וע' ברמב"ם פ"ח מה' איסורי מזבח ובמל"מ שם: (ב) והנה התוס' ד"ה התם פסול וטמא בתר דתירצו דלא דמי דמקלקול דאורייתא דיכול לקלקלו יותר אין ללמוד קלקול דרבנן כו' כתבו תדע דהא ר' יוסי דס"ל לקמן טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וה"ל ולד הטומאה דרבי חנינא דאורייתא לא יליף מיני' איסורא דרבנן שיהא מותר לעשותו שני דרבנן דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא הוי אלא שני דרבנן כששרפו עם טמאה ע"ש ותמה אא"ז מהרש"א דהא מר"ח סגה"כ ליכא למילף מידי דאימא שלישי דאורייתא יכול לעשותו שני דרבנן כו' ותירץ דכוונתם דה"ל לר' יוסי למילף מדר' עקיבא דמתיר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא הכי נמי מותר לעשות מאיסורא דרבנן שני דרבנן ע"ש ואמנם לקמן דף י"א ע"ב פירש"י דר' יוסי דס"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן ע"כ סבירא לי' דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא ע"ש וא"כ איך ילמוד ר' יוסי מר"ע דשורפין תרומה טהורה האסורה מדרבנן בשעה ששית עם טמאה דהא לדידי' אוכל מטמא אוכל מה"ת ואיך יעשה מאיסור דרבנן טמא דאורייתא ואף דרש"י כתב שם דרק בקדשים ס"ל לר' יוסי כן ולא בתרומה מ"מ אינו מוכרח כמ"ש התוס' לעיל דף י"ד ע"א ד"ה אבל דאוקמינין קרא בדדמי טפי היינו בחולין וא"כ אין ראית התוס' מוכרחת לפי פירוש א"ז מהרש"א ז"ל והנה המהרש"א הקשה דלפ"ז ה"ל לאוקמי פלוגתא דר"מ ור' יוסי דמיירי שנטמא באוכל ור"מ לטעמיה אין טומאה עושה כיוצא בו וה"ל ולד הטומאה דרבנן ויליף מיני' לתרומה טהורה בשעה ששית דרבנן ור' יוסי לטעמי' דס"ל אוכל מטמא אוכל וה"ל ולד טומאה דאורייתא ולא ילפינן מיני' לדרבנן ותירץ דניחא לומר דר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה כיון דר"ע איירי בה אף דר' יוסי לא ס"ל כן ע"ש ולפ"ז גם בזה דר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דס"ל אין אוכל מטמא אוכל וז"ב ואמנם בתירוץ מהרש"א צריך לומר דר' יוסי דאמר אינה היא המדה היינו דר"ע לא ס"ל כן דשורפין תרומה טהורה בשעה ששית אבל באמת ר' יוסי לדינא מודה דמעדותו של ר"ע נשמע דשורפין טהורה עם טמאה בששית דודאי ר"ע העיד עדות נאמנה וכן מיושב בזה מה שהקשיתי דכונת התוס' דה"ל לר' יוסי לומר דלר"ע שורפין טהורה עם טמאה ודו"ק ובזה א"ש מה שהקשה הפני יהושע דמאי אולמי' האי דר' יוסי לקמן דאיירי בטומאת משקין מברייתא דמיירי הש"ס בסמוך דאמר אין הנידון דומה לראיה כו' זה פסול וזה טמא כו' ולפמ"ש א"ש דעל הברייתא י"ל דר' יוסי לא מצי למילף מר"ע דהא ר' יוסי ס"ל אוכל מטמא אוכל וכמ"ש אבל מהא דר' ירמיה הוכיחו התוס' שפיר סברתם דא"א לומר דר' יוסי לטעמיה דס"ל אוכל מטמא אוכל דא"כ קשה קושית מהרש"א דה"ל לר' ירמיה לאוקמי מחלוקת ר"מ ור' יוסי שנגע הבשר באוכל ואזלו לטעמיהו כו' אלא ע"כ דר' יוסי בשיטת ר"ע רבי' אמרה ושפיר הקשו וז"ב וא"ש מוי מה שפירש"י בד"ה מדבריהם מדברי ר"ח סגה"כ דמטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל ולעיל כתבתי בזה ולפמ"ש מהרש"א א"ש דע"כ ר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דס"ל אין אוכל מטמא אוכל ודו"ק ואמנם באמת הסוגיא קשה להבין דאיך שייך ר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דא"כ לר' יוסי שפיר יש ללמוד מעדותו של ר"ח סגה"כ דודאי עדותו נאמנה וצ"ע ואולי אייה אדבר בזה: מה שכתבתי בדברי הרמב"ם פ"י מה' טמ"א דפסק כרב יוסף דסוגיא דידן כוותי' אזלי ע' בשו"ת כב"י ביו"ד:

ג והנה יש להסתפק לר' יוסי לפי דפסק הרמב"ם כוותי' דבשעה ששית דאסור מדרבנן אין שורפין טהורה עם טמאה מה דין תרומה בזה"ז דרבנן אי נימא דבזה אף לר' יוסי מותר לשרפה עם טמאה בשעה ששית אף דמן התורה עדיין מותרת ואין עליה איסור כלל מ"מ הא מן התורה אינה תרומה כלל אלא חולין גמורים ומדוע יאסר לטמא אותה דהא אינו מוזהר עליה ואף דמדרבנן היא תרומה מ"מ הא מדרבנן היא אסורה משום חמץ וצ"ע. ועפ"ז היה אפשר לפרש פלוגתא דר"מ ור' יוסי במתניתין דאזיל לטעמיהו דר"מ לטעמי' דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ולכן שרי לשרפה עם הטמאה בשעה ששית ממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא הא מדאורייתא אינה תרומה כלל ואינו מוזהר עליה לשמרה ואי אזלת בתר דרבנן הא בלא"ה אסורה ולשריפה קיימא ור' יוסי לטעמי' דס"ל ביבמות בפרק הערל דתרומה בזה"ז דאורייתא ומוזהר עליה מן התורה לשמרה בטהרה ואף דמדרבנן לשריפה קאי מ"מ כיון דמדאורייתא מותרת אסור לשרפה ולטמאה ומתניתין בזה"ז מיירי דהא ר' מאיר ור' יוסי תרוייהו בתר החורבן היו ותרויהו ס"ל דמדמינין איסור לפסול ולפ"ז היה אפשר לפרש הא דאמר ר' יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין דאז היא אסורה מן התורה שרי לטמאה דאיסור דאורייתא הוי כמו פסול דאורייתא ותלמד מר' עקיבא דשרי להדליק שמן תרומה דנפסל בטבול יום מדאורייתא בכר טמא מת ואמנם הש"ס נדה בפרק יוצא דופן מספקא לי' אי סבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא או לא לכן לא פירשו בש"ס פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין כן אבל לפי הש"ס דיבמות דפשיטא לי' דר' יוסי סבר תרומה בזה"ז דאורייתא שפיר יש לפרש כן משנתנו ולא נצטרך לומר דר' יוסי בשיטת ר"ע רבי' אמרה ולי' לא ס"ל ובזה יש ליישב הא דפסק הרע"ב כר' יוסי והקשו דלפי אוקמתא דש"ס הוי לי' לפסוק כר' מאיר דהא קיי"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ולפמ"ש י"ל דס"ל כר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא ומוקי לה לפלוגתא דר"ע ור' יוסי בתרומה בזה"ז כמו שכתבתי ואף דהרע"ב העתיק האוקמתא דהש"ס מ"מ פסקו מכוון והלכתא כותי' ולא מטעמיה ודו"ק ובזה א"ש הא דפסק הרמב"ם דערב פסח שחל בשבת שורפין כל אחת בפ"ע משמע דאם חל בחול שורפין אותן ביחד והכ"מ עמד בזה וא"ש דלטעמי' אזיל דפסק בה' תרומות דתרומה בזה"ז דרבנן וצ"ע:

ד והנה השעה"מ הקשה אהא דאמר ר' שמעון לקמן דף כ' ע"ב לא נחלקו ר"א ור"י על הטהורה ועל הטמאה דאין שורפין כו' ואמאי הא ר"ש ס"ל כל העומד לישרף כשרוף ועפרא בעלמא הוא ולא מיטמא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא תרומה בזה"ז דרבנן א"כ מה"ת אינו עומד לישרף ושפיר מיטמא אך לפ"ז קשה על ר' יוסי אליבא דר' יהושע למה אין שורפין תלויה עם הטמאה הא ר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא ואפשר דר' יוסי אליבא דר' יהושע אמר דמיקל בתלויה משום דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ואין ספר שעה"מ בידי ולפ"ז י"ל דר"ח סגה"כ בקדשים מיירי ולא שייך כשרוף דעי דחיבת הקדש משוי לי' אוכלא כדאמרי' במנחות דף ק"ב ור"ע הוסיף דאף בתרומה דל"ש חיבת הקדש:

ה בש"ס דף ט"ו ע"ב לימא מסייע לי' הפיגול והנותר והטמא כו' לכאורה לפי הס"ד דהאי ברייתא מסייע לר' יוחנן דבשבע מודה ר' יוסי וכפירש"י יש לומר דלעולם מתניתין בולד הטומאה דאורייתא ור' מאיר מדר' יהושע יליף והא דכתבו התוס' דאי מדברי ר' יהושע קאמר מנא לי' דבשבע מודה ר' יוסי כיון דס"ל דשאני התם משום הפסד חולין כו' י"ל דר' יוחנן מהאי ברייתא יליף דר' יוסי קאמר לי' כפירש"י וא"כ הוי סיוע מצד אבל ג"כ תיובתא מצד לר' זירא ורב אסי דאמרו דר' יוחנן מוקי למתניתין בולד הטומאה דרבנן דטפי ניחא למימר דר' יוחנן מפרש למתניתין בולד דאורייתא כפשטא דלישנא וכדפירש"י בדבור המתחיל רשב"ל לעיל ע"א לא תדחק לאוקמי הכי ובפרט דר' יוחנן ס"ל כן בירושלמי ואמנם כיון דמייתא הס"ס הך איתמר נמי הוי הך ברייתא סיוע גמורה ודו"ק:

ו והנה התוס' ד"ה התם פסול וטמא הביא הירושלמי שהקשה למ"ד דמתניתין בולד הטומאה דרבנן ר' חנינא סגה"כ נמי מוסיף אדר' עקיבא דמדר' עקיבא דאמר דפסול דאורייתא מותר לעשותו ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשותו שני ומשני דריע איירי בטבול יום דבית הפרס ע"ש והתוס' הקשו שם אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אלא מדרבנן והיינו לפי סברתם שהכריחו לעיל דמקילקול דאורייתא דיכול לקלקלו יותר אין ללמוד דקילקול דרבנן יכול לקלקלו יותר אפילו בקילקול דרבנן ע"ש ולעיל כתבתי ליישב קושיתם גם הפני יהושע תמה על קושיתם וכתב גברא קא חזינא ותיובתא לא חזינא ע"ש וא"כ אין סברתם מוכרחת ואמנם בירושלמי הקשה רק למ"ד אוכל מטמא אוכל דבזה ודאי ר"ח סגה"כ מוסיף דמר"ח סגה"כ שמעינן דולד טומאה דרבנן שרי לעשותו שני דאורייתא וזה לא שמעינן מדר"ע דבדר"ע הוי פסול דאורייתא ע"ש אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אין ר"ח מוסיף על ר"ע ע"ש היטב ואמנם לפמ"ש רש"י לקמן דף י"ח ע"א דלמ"ד טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל דאל"כ רביעי בקדש היכא משכחת לה ע"ש שפיר הקשה הירושלמי לר' יוחנן דמוקי לקמן מתני' בולד הטומאה דרבנן והיינו ע"כ דהבשר נטמא במשקין דר"מ לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמ"ש תוס' ד"ה ולד דהקשו על פירש"י ע"ש וע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל מה"ת וא"כ ר"ח סגה"כ מוסיף על ר"ע ובאמת התוס' לקמן דף י"ט כתבו דשפיר משכחת לה ע"י עצים ולבונה ואין צ"ל דס"ל אוכל מטמא אוכל א"כ לא קשה קושית הירושלמי וי"ל שפיר דאזלא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ובזה הי' א"ש פירש"י בד"ה מדברי ר"ח סגה"כ שכתב דמטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל אלא דרש"י ז"ל מדויל ידי' משתלם ואמנם יש ליישב למעיין היטב דשם בדף י"ט כתב רש"י ליישב אליבא דר"ל דמבעיא ליה ודו"ק.

ח בש"ס דף ט"ז ע"ב אמר לי' ר' זירא הנח לדם התמצית דאפילו בחולין אינו מכשיר ופירש"י לפי שאינו קרוי דם והקרו' דם קרוי משקה כו' ומכשיר כדכתיב וכל משקה וגו' ואוקימנא אהכשר ע"ש והנה זה לרב דס"ל דכן ממש ואוקים לקרא דוכל משקה אהכשר אבל לשמואל דקיי"ל כותי' דהאי וכל משקה לטומאה אתי ולא להכשר אין הוכחה דדם התמצית אינו מכשיר וע' רמב"ם פרק יו"ד מה' טומאת אוכלין דלא הביא כלל הא דדם התמצית אינו מכשיר ומצאתי בספר לב ארי' שעמד בזה ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דסוגיא דידן קאי אליבא דרב דאליבי' שקל וטרי הש"ס אבל לדידן דקיי"ל כשמואל דטומאת עצמן יש להם מה"ת אין ראיה לזה ולכך השמיטו הרמב"ם ז"ל וצ"ע:

ח ועתוס' דף י"ד ע"א ד"ה דאיכא משקין דמכאן מדקדק ריב"א דמשקין מטמאין בפחות מרביעית כו' ולקמן דף י"ז נמי אמרו גבי מים אבל פחות מרביעית טמאין כו' ע"ש ואמנם רש"י פירש שם דלטמא אחרים בעי רביעית אבל לעצמן טמאים בכל שהוא כדתנן בפסחים כו' וא"כ אין ראיה דמשקין מטמאין אחרים בכל שהו עש"ה ונראה לפע"ד הטעם דאנן קיי"ל כר' מאיר דמשקין מקבלין טומאה מן התורה אבל לטמא אחרים מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"ד מה' שאר אבות הטומאה וכיון דלא מטמאין אחרים אלא מדרבנן לא גזרו חז"ל אלא ברביעית אבל לקבל טומאה דזה מה"ת סגי בכל שהו וזה ברור והנה התוס' כתבו דהשתא לא אסיק אדעתא דאוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן מדצריך לאוקמי במשקין ומדרבנן ולא מוקי באוכל ומטמא אוכל מדרבנן ע"ש ובפני יהושע תמה דאיך ס"ד דש"ס דאוכל אין מטמאין אוכל אפילו מדרבנן וכמה משניות מורין דמטמא עכ"פ מדרבנן לכך פירש דבאמת ידע הש"ס דמדרבנן מטמא אלא דלא ניחא לש"ס בס"ד למימר דר"ח סגה"כ העיד על דרבנן ולכך ס"ד דר"ח סגה"כ על ענין דאורייתא העיד ולכך פריך והא אין אוכל מטמא אוכל אדאורייתא ע"ש שדחה תירוץ ר"ת בתוס' ולפ"ז כיון דס"ד דש"ס דר"ח סגה"כ מדאורייתא העיד א"כ כי משני דהוי משקה בהדי בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ודאי דהוי כמ"ד משקה מטמאין אחרים מדאורייתא וכיון דס"ד דמדאורייתא מטמאין שפיר לא בעי רביעית אבל למאי דקיי"ל דמטמאין מדרבנן שפיר בעי רביעית וז"ב ואין ראיה לרי"בא להלכה ודו"ק ובזה א"ש מה שהקשו תוס' ד"ה עם אמאי לא פריך א"ה אפילו בראשון ושני נמי ותירצו דלא נגזרה גזירה זו דכל הפוסל כו' אז מימיהם של כהנים וכבר הקשה מהרש"א ז"ל דהא גם ר"ע אמר מימיהם של כהנים ואפ"ה פריך אפילו בראשון ושני נמי גם הוכחת מרש"י ד"ה ור' יוסי לטעמיה דלא ס"ל זה דאל"כ מאי הקשה שם ע"ש ולפ"ז קושית התוס' במקומה ולפמ"ש י"ל דלענין זה דהמשקין יעשו תחלה דזה גזרה דרבנן לא גזרו בפחות מרביעית וכיון דהתם משקין דבהדי בשר אין בהם רביעית כמ"ש התוס' לא מצי לאקשויי א"ה אפילו בראשון נמי דאף דס"ד דש"ס דמשקין מטמאין אחרים מה"ת ואפילו פחות מרביעית כמ"ש מ"מ להיותך תחלה דזה רק גזרה דרבנן לא גזרו אלא ברביעית וכיון דסתם משקין דבהדי בשר הן פחות מרביעית לא מצי לאקשויי א"ה אפילו בראשון ושני נמי אבל לקמן גבי שמן שנפסל בט"י דמסתמא דהוי רביעית פריך שפיר מאי אריא כו' וכן לקמן דף ט"ו ע"ב בשינויא דרב ירמיה דמיירי בבשר שנטמא במשקין ואזדא ר"מ לטעמי' כו' דודאי מיירי ברביעית דאל"כ כיון דר"מ ס"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ בא נטמא כלל ולמה שורפין אותו עם הנטמא באב הטומאה וע"כ דהיה במשקין רביעית שפיר קשה קושית רש"י מאי אהני לי' האי בשר הא המשקין תחלה הוי ונעשה שני גם בטרם ששרפוהו עם הבשר ודו"ק כי נכון הוא בס"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל:

ט והנה בתוס' ד"ה ואילו הכא פסול כתבו אע"ג דשלישי של תרומה מטמא הקדש כמו שלישי של קדש דתנן במסכת טהרות כו' ע"ש והנה בחולין דף פ"ז ע"א ד"ה מגע טבול יום דהקשו ג"כ קושיא זו תירצו דהתם מדאורייתא מגע ט"י לא פסיל אוכלי קדש רק מדרבנן ע"ש ולפ"ז אם ר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן כדמוקי לה ר' ירמיה לקמן א"כ לא הוסיף ר' עקיבא על ר"ח דהא גם ר"ח מיירי בשלישי דרבנן והוא פוסל אוכלי קדש מדרבנן אבל מדאורייתא טהור ואדרבה ר"ח סגה"כ מוסיף אדר"ע כדפריך בירושלמי ומשני תיפתר בט"י דרבנן אבל עכ"פ אינו מוסיף על ר"ח סגה"כ ומאי פריך מאי דוחקי' דרב יהודא הא ע"כ צריך לאוקמי בנר של מתכת דאי בנר של חרס והוי שני א"כ היינו הך דר"ח סגה"כ דבשניהם שלישי דרבנן נעשה שני ואמנם נראה דהא דכתבו התוס' בחולין דמגע ט"י פוסל קדש מדרבנן היינו מגע ט"י דאורייתא אבל מגע ט"י דבית הפרס אינו פוסל אפילו מדרבנן אוכלי קדש דהוי גזרה לגזרה וא"כ פריך הש"ס ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' דממ"נ אי מיירי ר"ח בולד הטומאה דאורייתא א"כ שפיר הוסיף ר"ע על ר"ח דהא האי שלישי דר"ח פוסל קדש מדאורייתא ור"ע הוסיף דאפילו מגע ט"י דמה"ת טהור מלטמא ואפ"ה שרי לעשותו שני ואי מיירי ר"ח בולד הטומאה דרבנן הוסיף ר"ע דאילו שלישי דר"ח עכ"פ פוסל קדש מדרבנן ומגע טבול יום דבית הפרס דר"ע אף מדרבנן אינו פוסל וא"כ מה דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת ודו"ק ואמנם מלשון התוס' דחולין משמע דאין חילוק בין מגע ט"י דאורייתא למגע ט"י דרבנן ואפילו מגע ט"י דרבנן פוסל אוכלי קדש מדרבנן ומ"מ א"ש דהא הש"ס אכתי לא אסיק אדעתי' דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן עד בתר דפריך לקמן מדבריהם דמאן כו' ומשני נימא קסבר ר' מאיר מתני' באה"ט דאורייתא ולד הטומאה דרבנן כו' וכיון דס"ד דש"ס דר"ח סגה"כ מיירי באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא פריך שפיר ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' ואילו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא ואמנם למסקנא דמיירי ר"ח בולד דרבנן לא קשה כלל ומאי דוחקי' דרב יהודא ולא צריך לשינויא דרבא מתני' קשיתי' די"ל דלאו דיוקא הוא כלל כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא רבי יהודא מגופא דמתניתין דתני הוסיף ר' עקיבא הוכרח לפרש בנר של מתכת דאל"כ לא הוסיף ר' עקיבא כלל כמ"ש לעיל ודו"ק היטב:

י ובזה יאיר לנו נתיב בדברי התוס' זבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב שהבאתי לעיל דהשתוללו אבירי לב בדבריהם להבינם והגאון ברכת הזבח כתב לפרש דאי לא תני הוסיף ר' עקיב' הוי אמינא דמתני' בנר של חרס מיירי והרב צ"ק תמה דהא רבא דייק ממתניתין דבשל מתכת מיירי ועפמ"ש נכון דברי הבה"ז ואין להאריך:

יא והנה התוס' הקשו מיהו תימא דשלישי דטבול יום יעשה רביעי מק"ו ממחוסר כפורים ונימא מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פוסל טבול יום דאסו' בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש ע"ש ואמנם זה לפי שיטתם כאן אבל לפי מה שכתבו בחולין א"ש דבאמת טבול יום עושה רביעי בקדש מדרבנן ומדאוריית' גם שלישי אינו עושה רביעי כמ"ש רש"י לקמן דף י"ט דהני מעלות דרבנן הן והאי ק"ו גופי' מדרבנן וע' מהרש"א ואף דלר"ע דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאוריית' ולדידי' שפיר משכחת לה רביעי בקדש מדאוריית' שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל וכאן אליבא דר"ע קיימינן מ"מ ר"ע בלא"ה לא ס"ל האי ק"ו דר' יוסי כדאמר רבא לקמן דף י"ט לא ר"ע סבר לה להא דר' יוסי רק דהתוס' לשיטתיהו דכתבו שם דמשכחת לה ע"י עצים ולבונה אבל לשיטת רש"י א"ש ואין להאריך:

יב והנה הש"ס משני דילמא לטמא אחרים מדרבנן ואמנם לפי דברי התוס' בחולין דמגע טבול יום ג"כ פוסל קדש מדרבנן ומה אהני לי' האי נר להשמן אלא דאהני לי' שיהיה השמן ראשון ויעשה סני ושלישי מדרבנן ומעיקרא היה רק פוסל אחרים ואמנם קשה מאי קאמר אי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי דקשה לפי דמוקי לי' בירושלמי בטבול יום דבית הפרס דרבנן א"כ ממקרא הוי רק פסול דרבנן ועתה כשמדליקין אותו בנר טמא מת נעשה ראשון דאוריית' וחייבין מלקות על אכילתו וכי אין זה הוספה גדולה ומאי דיוקא הוא זה וצ"ל דהש"ס דידן לא ס"ל הא דירושלמי ויש להאריך בזה אלא עת לקצר ואי"ה יבואר עוד:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה