אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קמז פרק ט הלכה יג מה שכתב הראב"ד דאם הקדימו לו

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קמז פרק ט הלכה יג מה שכתב הראב"ד דאם הקדימו לו

חדר קמז בדין מזונות האשה

המעות מותר נראה דנלמד מהא דאמר רב להני סבייתא בי כייליתי חמרא לגוי שקילו זוזי והדר כיילי ע"ש אך לכאורה י"ל דהתם ליכא למקנסי' אבל הכא י"ל דמשום קנס הוא דאי משום שהן דמי ע"ז א"כ אפי' גזלוהו עכו"ם והעמידו בו ע"ז יאסר וכיון דמשום קנס הוא אין חילוק דס"ס יש לקנסו שמכר ביתו לע"ז ואמנם גדול א' השיב לי דאם גזלוהו עכו"ם והעמידו בו ע"ז י"ל דהוי כמו דקלי קלוהו ושקיל דמי היזקו כמו אם ניסך עכו"ם יין ישראל דמותר ליקח ממנו דמי נזק היין כמ"ש רבינו בפי"ג מ"ה מ"א ה' כ"ח ע"ש והוא נכון ותמהני שלא נזכר בש"ע דין זה ולא ידעתי למה וצ"ע:

המל"מ בפרק ח' דין ט' הביא דברי התוס' דף מ"ד ד"ה כאן דהקשו אמאי לא לקח דוד עכו"ם לבטלה באונס ועוד לאביי דבשבירה אפי' ישראל ה"ל לשברה ותירצו דבשל מתכת לא מהני שיבטל עכו"ם באונס כיון שחוזרת לקדמותה ע"ש בשם בני חייא ולפ"ז צ"ל דגם שבירת הישראל לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושית התוס' דלאביי ישברה ישראל וז"ב ואין להקשות לפ"ז מאי פריך ר' יוחנן לר"ל מהא דאמרו רבנן לר' יוסי אף היא כעשה זבל ומגדל צמחים ואמאי ליהוי כע"ז שנשתברה מאליה הא פירש"י שם ד"ה שוחק המוציא ע"ז של מתכת ובזה ל"ע שבירת ישראל אך זה לק"מ דודאי אם שוחק וזורה לרוח שוב לא תחזור לקדמותה גם לפמ"ש התוס' דע"ז תחלתה בשרפה ודאי לא תחזור לקדמותה וז"פ אך צע"ג מהא דאמרינן דף ע"ב ארבב"ח אר"י ב"ל פעם אחת כו' ומצא טבעת ועליה צורת דרקוך כו' ומצא עכו"ם גדול כו' וסטרו וביטלה ומיני' ש"מ דמבטל בע"כ ע"ש והא טבעת של מתכת הי' כדמוכח שם דאמרינן איידי דדמיה יקרים מזבן לה לנכרי ופלח לה ע"ש משמע דהיתה של כסף וזהב ומוכח דגם בזה מהני ביטול של גוי בע"כ ולכן נראה כמ"ש בספר פני משה על הירושלמי דהא דכתיב וישאם דוד ואנשיו לפי שהיו של עץ לא חשש לבטלה וא"כ פירוש הירושלמי להיפך ואף דמלשון התוס' ל"מ כן ע"מ הפוסקים לא חשו לזה לכן בש"ע לא נזכר זה הדין דבשל מתכת לא מבטל עכו"ם בע"כ וצ"ע: והתוס' כתבו דכן הוא בירושלמי וע"ש בירושלמי דאמר כתוב א' אומר וישאם כו' מה שהיא של מתכת וישאם מה שהוא של עץ וישרפו וי"ל דה"פ לפמ"ש התוס' בחולין דף פ"ח דשחיקת מתכת אינה מצמיח אא"כ שרפו ולכך של מתכת לא שרף דנעשה זבל ושל עץ שפיר שרף דאפר אינו מגדל צמחים כמ"ש תוס' ד"ה מצינו לתירוץ הר"ר שמואל ע"ש וא"כ פירוש וישאם היינו לשון זריה כמו שפירש בש"ס בבלי דילן מלשון תזרם ורוח תשאם ע"ש בפירש"י ועוד כתבתי במ"א ואין להאריך. והנה ראיתי שם בירושלמי פ"ג ה"ו רב הונא בשם רב אמר המשתחוה לבית אסרו כו' ומ"ד אין מועלין בו אסרו וע"ש במפרש פני משה דאפי' בהקדש אין מועלין בו דהוי מחובר מ"מ מודה לענין איסור דאסור דאפי' בהקדש אסור בהנאה מדרבנן ע"ש ובזה א"ש הא דתני היה הכותל שלו ושל עכו"ם ידון מחצה למחצה והקשה הר"ן הא אין ברירה וצ"ל במכירן ע"ש ולפמ"ש י"ל דאפילו אין מכירן מ"מ בדרבנן יש ברירה וז"ב ובזה א"ש ההמשך בירושלמי דאמר שם מתניתין כמ"ד ע"ז ומשמשיח כבדה ותנינין אבנו ועציו ועפרו כשרץ והיינו דר"ע פליג ואמר כנדה אלמא אף משמשיה לר"ע כנדה וקשה על הברייתא דתני ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ ומשני תיפתר במשתחוה לבית עצמו דאמר ר' בא אר"ה א"ר המשתחוה לבית אסרו כו' ומ"ד אין מועלין בו אסרו כו' והיינו דבשלמא כדסבר מעיקרא דהבית הוי רק משמש לע"ז ומדרבנן אסור כמ"ש התוס' דף מ"ז ב' ד"ה העמיד א"ש דיש ברירה בדרבנן אבל אי הבית עצמו נעבד א"כ אסור מדאורייתא וקשה קושית הר"ן הא בדאורייתא אין ברירה ומשני ר' זעירא אמר ר' יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו ומ"ד אין מועלין בו אסרו והיינו מדרבנן כמ"ש הפני עשה ובדרבנן שפיר יש ברירה כן נלע"ד פירוש הירושלמי על נכון ודו"ק: זקני רמ"א ז"ל הביא דעת המרדכי דגוי יכול לבטל ע"ז באמירה בעלמא ול"ד למכרה או משכנה דזוזי אנסוהו ע"ש ויש להסתפק לדעת המרדכי אם נתנה במתנה י"ל דהוי ביטול דל"ש זוזי אנסוהו כמ"ש בח"ע וצ"ע והנה המרדכי הביא ראיה מהניחוח עובדיה בשעת שלום דבטלה ובמ"א כתבתי ובחידושי אמרתי דאף לדעת המרדכי דיכול לבטל באמירה או במחשבה מ"מ זה דוקא הבעלים אבל ע"ז של אחר ל"מ אמירה או מחשבה כמ"ש הרמב"ם לענין הכשר דל"מ מחשבה רק מחשבת הבעלים ע"ש ובזה א"ש מה שהקשה הגאון ישועות יעקב מהא דאקשי ר' יוחנן לר"ל מהא דעכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ואם איתא נהוי כע"ז שנשתברה מאליה ואם נימא דמבטל בדיבור נימא דאיירי שמבטלה בדיבור ולפ"ז א"ש דהא הטעם שנשתברה מאליה מותרת לר"ל דמימר אמר איהי לא מצלה נפשה כיון שנשתברה אבל אם לא נשתברה לא שייך זה ולכך ל"מ ביטול של הישראל ולפמ"ש א"ש דהא שם תני עכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל עכו"ם ובשל חבירו ל"ע ביטול באמירה או במחשבה וע"כ דמיירי שמבטל ע"י מעשה ושפיר אקשי לי' ר"י לר"ל וז"ב ובזה א"ש מה דמייתי ר' יוחנן רישא דברייתא דעכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל חברו דזה אך מותר דהא עיקר קושיתו הוא מסיפא דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ולפמ"ש א"ש דמזה עיקר הקושיא ודו"ק:

והנה יש להבין למ"ש הש"ך דמיירי שאמרו העכו"ם שרוצים לשברה ע"ש וקשה דא"כ אמאי בטלה דהא אדרבה חזינן דאין העכו"ם מבטלה דהא באמת לא שיברה אך י"ל דמיירי שמכרה לעכו"ם וא"כ אין ראיה שלא שיברה דא"כ הי' מפסיד דמיה דהעכו"ם לא יתן לו כ"כ בעד השבורה כמו בעד השלמה וז"ב ומעתה א"ש הקושיא שהקשה הגאון ישועת יעקב מהא דא"ל רבא להני שרצו להתגייר זביני כל מה דאית לכו הלא היו יכולין לבטלה בדיבור דיאמרו שרצונם לשברו ולפמ"ש א"ש דא"כ ס"ס צריכים למכרם ושפיר א"ל רבא זבינו ודו"ק.

פרק יב הלכה א עמ"ש מרן הכ"מ דאם אמר לאיש להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עברה ואם אמר לאשה להקיף לו פאת ראשו תלוי בפלוגתא דרב סמא ורבינא אם השליח אינו בר חיובא אי יש שלד"ע ועש"ך סי' קפ"ב דכתב דכרב סמא קיי"ל דתלי' בזה אי השליח אי בעי עביד אי בעי לא עביד ולא כמ"ש זקני רמ"א ז"ל שם דתלוי אם השליח בר חיובא או לא וע' שו"ת מהר"מ החדשות סי' רי"א דכתב דהלכתא כרבינא דהוא בתרא ותלוי רק אם הוא בר חיובא כמ"ש זקני רמ"א והש"ך כתב שם דמ"ש המרדכי שם אינו מדברי מהר"מ ע"ש שכתב דרמ"א הבין שהם דברי מהר"מ וליתא ע"ש והנה בשו"ת מהר"מ הנ"ל מבואר בהדיא כן והש"ך לא ראה אותם גם בשו"ת נב"י כתב דרבינא אינו בתרא נגד רב סמא ובשו"ת מהר"מ הנ"ל כתב דרבינא הוא בתרא ע"ש דגרס רב סמא חמוה דרבינא ע"ש והש"ך כתב שם דהרי"ף פסק כרב סמא וראיה שהרי לא הביא הפלוגתא דרב סמא ורבינא וע"כ דפסק כרב סמא דתלי רק אי בעי עביד או לא ואין כ"מ רק לענין כפל בחצר דבע"כ מותיב בה וכיון דכפל אינו נוהג בזה"ז אין נ"מ בפלוגתא זו ולכך השמיטה ע"ש בש"ך ואני כתבתי בגליון הש"ך דז"א דהא נ"מ אם תפס הניזק דאין מפקינן מיני' כמ"ש הרמ"א בהג"ה סי' שמ"ח ס"ד בהג"ה וע"ש בסמ"ע ס"ק י"א ודו"ק ולפ"ז יפה כתב הראב"ד דנהי דאינו לוקה מ"מ עובר בלאו ומ"ש הכ"מ דאשלד"ע ז"א דנ"מ אם אמר לאשה דאז חייב דהאשה לאו בת חיובא ואף דאסור מדרבנן כמ"ש הראב"ד מדאמר לי' רב אדא לר"ה כו' כבר הוכיח המל"מ פ"ה מהלכות רוצח דבאיסור דרבנן יש שלד"ע מהאי דב"מ דאמרינן נ"ע אי אמר לאשה אקפי לי' קטן ע"ש שכתב דדוחק לומר דאתיא הסוגיא כרב הונא מאחר דלית הלכתא כוותי' ע"ש הן אמת דבמחילת כבודו הרמה והנשאה לא ראה מ"ש התוס' בנזיר דף נ"ז ב' דהאי סוגיא אתיא כרב הונא והוכיחו מזה דהלכתא כרב הונא ע"ש אמנם אעפ"כ יפה כתב דהתוס' ס"ל דלר"ה אשה מותרת להקיף איש בין גדול בין קטן והא דא"ל ר"א חובה תקברינהו כו' הוא לדידך דס"ל דאיש אסור להקיף קטן גם אשה אסורה דל"ל כל שישנו בהשחתה כו' אלא בניקף אבל אנן קיי"ל כר"ה ושפיר אתיא הסוגיא דב"מ כרב הונא אבל להרמב"ם והראב"ד דפסקו כרב אדא דאשה אסורה להקיף אפי' קטן מדרבנן שפיר כתב המל"מ דמוכח מסוגיא דב"מ דבאיסור דרבנן יש שלד"ע דדוחק לומר דאתיא כר"ה דלית הלכתא כוותי' וז"ב וגם מ"ש הכ"מ דהוא לאו שאין בו מעשה י"ל לפמ"ש החינוך דכל שאפשר לעבור ע"י מעשה אף דלא עבד מעשה לוקה וכאן דאפשר לעשות ע"י מעשה דהיינו בשסייע גם בלא סיוע לוקה אלא דרבינו כתב בפירוש דאינו לוקה אא"כ סייע ומ"מ שפיר כתב הראב"ד דעובר בלאו אף דלא עבר מעשה והוי לאו שא"ב מעשה ולא הבינותי מ"ש הכ"מ עליו ועמ"ש לקמן בהלכה ה' על דברי רבינו והכ"מ ע"ש. והנה התוס' נזיר העלו דלרב הונא גדול המקיף את הקטן חייב דלא מקיש מקיף לניקף אבל אשה מותרת להקיף הגדול וכ"ש קטן דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה ולרב אדא גדול המקיף הקטן פטור דמקיש מקיף לניקף ואשה אסורה להקיף את הגדול דלא דריש כל שישנו בהשחתה כו' אלא לענין ניקף כפשטי' דקרא ע"ש היטב והנה רבינו כתב כאן והמגלח את הקטן לוקה והיינו כרב הונא דהלכתא כוותי' מדנקט דאמר לאשה ולא דאמר לאיש ואשה אין בה איסור לגלח אחרים וזה ג"כ מוכח מסוגיא הנ"ל אבל איסור דרבנן איכא מדא"ל רב אדא חיבה כו' אבל לר"ה עצמו אפי' איסור דרבנן ליכא מסוגיא דב"מ. והנה י"ל דגם לרב הונא עכ"פ מדרבנן אסורה להקיף הקטן ולפ"ז אתיא סוגיא דב"מ שפיר כרב הונא ומוכח דבאיסור דרבנן יש שלד"ע ואמנם י"ל דלרב הונא אפי' מדרבנן שרי וסוגיא דב"מ כר"ה אזלא רק הרמב"ם פסק בזה כר"א דמדרבנן אסור ולפ"ז י"ל דאפי' בדרבנן אשלד"ע וזה נראה דעת הראב"ד וזה רצה לחדש ואזלא לה תמיהת הכ"מ דמה בא הראב"ד לחדש ומה צורך הי' לכתוב כן הלא רבינו לא הזכיר לוקה כו' ועוד הקשה מנ"ל להראב"ד דאיסור דרבנן הוא ולא דאורייתא ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובמ"א הארכתי בזה ובדין אשלד"ע בדרבנן וע' מהרי"ט ח"א סי' קי"א והנה לפמ"ש הסמ"ע הטעם דיוכל לומר סבור אני שלא ישמע אלי י"ל דגם בדרבנן אמרינן אשלד"ע דגם על איסור דרבנן י"ל דלא ירצה לעבור אך כבר העיר בנודע ביהודא דבלא טעם זה גזה"כ הוא ולפ"ז י"ל כיון דמה"ת שרי יש שליחות וז"ב ובלא"ה לפ"ד התוס' דבשוגג יש שלד"ע א"כ משכחת לה שיעבור המתגלח בלאו וצ"ע ולפ"ז ממ"נ משכחת לה שליחות במתגלח דאם הוא גזה"כ י"ל דבדרבנן יש שלד"ע ואם הוא מסברא דדברי הרב וכו' א"כ בשוגג ליש זה דהא ל"ש שיאמר סברתי שלא ישמע לי דהא הוא שוגג ואמנם למ"ש הריטב"א דבשוגג ה"ל שליחות בטעות א"ש דברי הרב כ"מ ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה