בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלז פרק ששי הלכה ג
צ"ע אם כלים שמשאילין אותם בחנם אסורין מדינא אפי' לרבנן דר"א או דוקא לר"א משום ויתור דמתני' ר"א הוא כדאמר בש"ס וכ"מ למ"ש דויתור אסור מדרבנן ולא מה"ת וצ"ע:
הלכה ד' הטור תמה על הרא"ש דהביא אוקמתא דמיירי בזן אותה לפניו או כשהבעל יהיב לה מזונות והוא זן אותה מזונות יתירים הא קיי"ל כחנן והב"י ז"ל תירץ דבמודר אסור אף לחנן ע"ש ונלע"ד דיש כומר הטעם דהא הירושלמי קאמר הטעם דפורע חובו של חברו פטור דיכול לומר מפייס הוינא לי' ומספק לא מפקינין ממונא אבל לענין איסור אסור מספק וז"ב גם י"ל דאף דכתב רבינו דמניעת תביעה אינו בכלל איסור הנאה מ"מ כיון דקיי"ל כר"א דויתור אסור במודר הנאה א"כ לא גרע זה מויתור דאסור וע' בש"ס דף מ"ט ע"ב דזימנין אמר לי' ה"מ ר"א הוא דאמר ויתור אסור במודר הכאה ובפירוש הר"ן והרא"ש שם ודו"ק: ובאמת קשה לי על תירוץ הרא"ש דמיירי במזונות יתירים דא"כ מאי פריך הש"ס דף ל"ח ע"ב על ריב"ח אר"ה המודר הנאה כו' מותר להשיא לו בתו כו' אלא בשנכסי חתן אסורין על אבי הכלה גדולה מזו אמרו וזן את אשתו ואת בניו כו' ואת אמרת מותר להשיא לו בתו והיינו דכ"ש הוא כמ"ש הר"ן והא זן את אשתו כו' מיירי במזונות יתירים והא דר"ה דמשיא לו בתו פוטר לגמרי ממזונותיה ולפי תירוץ ראשון דהרא"ש דמיירי בפניו א"ש אבל לתירוץ בתרא קשה ואפשר דהב"י כ"כ אליבא דהירושלמי ואליבי' צ"ל דמיירי במזונות יתירים וכמ"ש לעיל אבל אליבא דש"ס דילן ליכא למימר הכי ולכך סתם הרמב"ם וכתב סתם מותר לזון כו' ודו"ק:
ואמנם עפ"ז א"ש מה שהקשה הט"ז ז"ל אהא דהביא הטור דין זה דמותר לישא בת העודר הא אמרו בש"ס אי בנכסי חתן אסורין כו' גדולה מזו אמרו זן את אשתו כו' וא"כ פשוט הוא ולפמ"ש דלפי הירושלמי דצריך לאוקמי במזונות יתירים לאו כ"ש הוא ודו"ק. ובאמת לפ"ד הר"ן קשה לי מאי פריך גדולה מזו כו' דהא כתב הר"ן דהא דפורע חובו היינו שלא מדעתו אבל מדעתו אסור וא"כ גם זן את אשתו כו' היינו שלא מדעתו ומאי זה כ"ש למשיא לו בתו דהמודר עצמו נותן לו בתו ונפטר ממזונותיה וכה"ג לא הוי מבריח ארי ובב"י סימן רי"ז הביא דברי הר"ן וצ"ע: הלכה ה' ומשיא שמעון בתו הבוגרת לראובן מדעתה ע' בר"ן מ"ש דמדעתה לאפוקי מדעת ראובן שעשאו שליח לדבר על לבה ע"ש ולע"ד י"ל לפ"ד הרשב"א דאם קידש ראובן בתו הבוגרת שלא מדעתה מקודשת דמסתמא ניחא לה במה דעביד אביה ע"ש ולפ"ז א"ש דאם קידשה שמעון שלא מדעתה ודאי אסור דהא מהני לי' דע"י מעשיו נתרצתה בתו הבוגרת אח"כ וזה ברור:
הלכה ה' שהכהנים שלוחי שמים הן ולא שלוחי בעל הקרבן הלח"מ כתב צ"ע פ"ק דקידושין דף כ"ג והיינו דשם הקשו התוס' דשם אסיק רב הונא דשלוחי דרחמנא הן וכאן מבעי' לי' להש"ס ותירצו בתי' ב' דמדברי ר"ה לא נשמע אלא דשלוחי דרחמנא ג"כ הן ולכך אף דאנן לא מצינו למעבד הן מצי עבדי כיון דגם שלוחי דרחמנא הן אבל לענין מודר הנאה לא מצי להקריב כיון דהן שלוחי דידן ג"כ אם לא שיהיו רק שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן וזה בעיית הש"ס בנדרים ולא אפשטא ומדוע כתב רבינו שהכהנים שלוחי שמים הם ולא שלוחי בעל הקרבן דזה לא נשמע מרב הונא בקידושין ודין רבינו צ"ע ובאמת בנדרים תירצו דרצה לפשוט ממשנה או מברייתא ולא מדברי אמורא ובדרך זה הלך רבינו אבל לפי תירוצם בקידושין דין רבינו צ"ע זה כוונת הלח"מ שכתב צ"ע בקידושין והמגיה כתב דלא ידע מה דוחקי' ואם יש צ"ע הוא בנדרים כו' ובמח"כ באמת לא ידע כי הצ"ע הוא בקידושין לא בנדרים ובאמת י"ל דאף אם הן ג"כ שלוחי דידן כיון דשלוחי דרחמנא ג"כ הן וחייבין לעבוד עבודתם לצורך גבוה הוי רק כמו ויתור ואסור מדרבנן וה"ל ספק דרבנן ועיין בזה ודו"ק: