בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלו פרק ז הלכה ב
בלח"מ כתב דהא דכתבו התוס' במשנה דחצי קב עצמות הוא מרוב בנין כו' דחצי קב עצמות משאר עצמות אפילו באהל אינן מטמאין דלא תני להו באהלות ע"ש היינו לר' יוחנן (דס"ל) דפליג על רבא כו' ע"ש שהאריך ובמח"כ לא כן הוא דהתוס' לא כתבו אלא דהאי חצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן הן באין מרוב בנין או מרוב מנין כגון שיש רוב בקב עצמות שנשתברו וחצי קב עצמות זה מהן מעט מכל עצם ועצם ע"ש בתוס' דביארו זה אבל אין בחצי קב זה רוב בנין כו' ורבא משני דהאי על המת היינו רוב בנין כו' אע"פ שאין בהן אפי' רובע הקב ע"ש היטב וא"כ מ"ש דע"כ רובע דמטמא בעלמא היינו אע"פ שאין בו מרוב בנינו כו' דאי רוב בנינו אפי' בלא רובע נמי ליתא במח"כ דנהי דאין ברובע זה רוב בנינו מ"מ צ"ל שבא מרוב בנינו כו' וכמ"ש הכ"מ פ"ב הלכה ט' מ"ה טומאת מת ע"ש שתמה על הרמב"ם שכתב סתם שאר עצמות כו' אא"כ הי' בהן רובע הקב כו' ולא ביאר שצריך שבאין מרוב בנין כו' כמבואר במתני' פ"ב דאהלות ואין כאן פלוגתא בין המשנה דנזיר ובין המשנה דאהלות ולא כמ"ש הלח"מ כמבואר למעיין היטב ואמנם בחידושי להרמב"ם הי' ט"מ כתבתי דגם הרע"ב בפ"ב דאהלות בשם רבותיו פירש רובע עצמות מרוב מנין כו' היינו דמיעטו מרוב מנין ואין בהן רוב מנין כו' ועפ"ז א"ש דברי רבינו בפ"ב מ"ה ט"מ ול"ק קושית הכ"מ ודע דהתוס' מספקא להו אי ר' יוחנן אית לי' דנזיר מגלח על רוב בנין ורוב מנין רק דבמתני' תני ושייר או דס"ל דאין הנזיר מגלח עליהן ע"ש ורבינו פסק כרבא ודו"ק
שם הלכה ט' ודבר זה הלכה למשה מסיני כן איתא בירושלמי על המשנה דתני באמת אמרו ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע הרי אילו עולין לו אמר בירושלמי כל באמת הלכה למשה מסיני ע"ש. מה שנסתפקו תוס' לר' יוחנן אי ס"ל דנזיר מגלח על רוב בנין ע' בירושלמי שם דאמר רוב בנין ורוב מנין אין הנזיר מגלח ואזיל לטעמי' דלא העתיק אלא תירוצא דר' יוחנן ע"ש:
בירושלמי פ"ו ה' ה' הותר בתגלחת מצוה לא סוף דבר כדי ליתן סי' לנגעו אלא אפי' כדי ליתן סי' לנתקו לידע אם פשה אם לא פשה עמ"ש רבינו פ"ח ה' ט"ו הטעם דתגלחת דוחה נזירות משום דבימי חלוטו אין עולין לו ואינו קדוש ול"ש עשה דקדוש יהיה והבה"ז הקשה עליו מתגלחת הנתק דימי הסגרו עולין לו ואעפ"כ מגלח אלא הטעם משום דאיתא בשאלה ע"ש וזה כוונת הירושלמי לא סוף דבר כדי ליתן סי' לנגעו אלא כדי ליתן סימן לנתקו והיינו אפי' בזה דל"ש טעם הרמב"ם מ"מ הותר תגלחת משום דנזירות איתא בשאלה וז"ב ובחידושי מ"ק ומ"ב כתבתי ליישב דברי הרמב"ם ע"ש: