אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קלו פרק ו ה"ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קלו פרק ו ה"ב

חדר קלו חדושים ברמב"ם ה' נזירות

כטמא אחר יום מלאת ע' בפי' הרע"ב דפירש דגזרו אטו נטמא ביום מלאות ובתוי"ט הקשה א"כ לסתור הכל לכך פירש דגזרינן אטו כטמא יום ל' בסתם נזיר ע"ש ולע"ד י"ל כפשוטו דהנה התוס' כתבו בדף י"ט ב' ד"ה ה"ג דהא דצריך תרי קראי זאת תורת הנזיר וקרא דהימים הראשונים יפלו דאי לאו קרא דהימים הראשונים יפלו ה"א דיום מלאת היינו יום ק"א ע"ש דכתבו זה לר"א דס"ל נטמא יום ק' אינו סותר אלא ל' ואי לאו קרא והימים הראשונים יפלו ה"א דיום מלואת הוא יום ק"א אז סותר כ' אבל כטמא יום ק' סותר הכל כתב רחמנא והימים הראשונים יפלו דאפילו נטמא יום ק' אינו סותר אלא שלשים לר"א ע"ש ואמנם רבנן דס"ל יום ק' סותר הכל ולא דרשו ראשונים מכלל דאיכא אחרונים שפיר מפרשינן יום מלואת היינו יום ק"א כמו ובמלואת ימי טהרה דהוי אחר מלואת כמ"ש התוס' וצריך לסתור שלשים מה"ת ולר"א דס"ל דרשה דראשונים ע"כ ס"ל דיום מלואת היינו יום ל' וז"ב ובזה א"ש הא דכתב רבינו דנטמא אחר יום מלואת והוא ביום ל"א סותר הכל ומביא קרבנות טומאה ולשיטת התוס' קשה הא הוא רק מדרבנן אטו נטמא ביום ל' ואמאי מייתי קרבן טומאה כמ"ש התוס' שם במשנה ד"ה הריני נזיר דלבר פדא אינו סותר אלא מדרבנן ואינו מביא קרבנות נזיר טמא ע"ש ולפמ"ש א"ש ודו"ק כי לע"ד הוא ברור בס"ד:

שם הלכה ו' אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנו וכתב הלח"מ דנראה מדברי רבינו דמביא קרבן טומאה והתוס' ס"ל דאינו מביא עיי"ש והנה התוס' דף ח"י ד"ה מתחיל כתבו דא"א לומר דלר"א מונה מיום ח' דא"כ אמאי מביא קרבן הא אינו סותר אלא יום א' וליכא ראשונים וע"כ דמונה מיום ז' ע"ש והנה דבריהן מתוקין מדבש אך לטעמיהו אזלי דס"ל דבעי רק חד בנפילה אבל לדעת רבינו דס"ל עד שיהיו שם ב' ימים ראשונים א"כ אפי' ס"ל לר"א דמונה מיום ח' אכתי ליכא תרי בנפילה והדק"ל אמאי מביא קרבן ואמנם רבינו לטעמי' דס"ל דמ"ע מביא קרבן וזה ראיה לשיטתו וכל חד לטעמי' אזיל ודו"ק:

ובזה איש דהקשה הרא"ש בש"מ לפי שיטת התוס' אמאי לא אמר רב חסדא הא מני ר"א הוא ולפ"ד רבינו א"ש דגם ר"א ס"ל דמונה מיום ח' ואף פשטא דברייתא מורה כן דקאי אנטמא בשמיני דתני לעיל וכן פירש"י ע"ש ואעפ"כ מביא קרבן כדעת רבינו ושיטתו מוכחת בסוגיא וז"ב ובזה א"ש לקמן דף נ"ד דאיבעיא להו עד שיטהר בז' עד דעביד הערב שמש ועני ר"א הוא והתוס' לא גרסי האי עד דעביד הערב שמש ע"ש בתוס' דאזלי לשיטתן וגם הרא"ש בש"מ הקשה אמאי לא אמר ומני ר"י בר' יהודא הוא ולפמ"ש א"ש דגריס במשנה ויעריב שמשו וע"כ כר"א אתי דבח' חל עלי' נזירות דטהרה ולכך תני ויעריב שמשו אבל כר"י בר"י לא אתיא דהוא ס"ל בז' חל עליו נזירות דטהרה ואמאי בעי הערב שמש ודו"ק שם בסוגיא בס"ד:

הרב מחנה לוי עמד על פירש"י נזיר דף כ"א ד"ה אלא לאו ש"מ וכו' שפירש דאי מעקר עקר א"ש דלעולם א"י להפר להבא בלא למפרע והכא למפרע לא מצי מפר דהא קיים לה לפי שעה והיינו כדס"ד בנדרים דף ס"ט א' דואני הוי קיום לפי שעה ע"ש וקשה מסוגיא דלקמן דף כ"ב ב' דבעי הש"ס למפשט בעיא דהריני בעקבך ממתניתין דבכולה מילתא מתפיס דע"כ ל"ל משום דקיים לה לפי שעה ולא מהני הפרה מכאן ולהבא בלא למפרע דהא קיימינין שם כבר בסברא דבעל מיגז גייז ועכצ"ל דאי בכולה מילתא קא מתפיס א"י להפר דה"ל מפיר נדרי עצמו וכמו שפירש"י שם א"כ למה לא מפרש רש"י ז"ל הכא בפשיטות הש"ס דבעל מעקר עקר דהטעם דא"י להפר דהוי כמתיר נדרי עצמו עכ"ל הרב מחנה לוי ז"ל:

ונראה ליישב דהנה הטעם אם נימא דבעל מעקר עקר למפרע ואיך יעקור הנדר למפרע וצ"ל משום דרב פנחס דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והוי כאילו היא התנתה דאם לא יחפוץ הבעל לא יהי' נדר וז"ב וא"כ וראי לא שייך לומר דהוי מפר נדרי עצמו דהא הבעל לא עביד מידי אלא שמגלה דעתו דאינו רוצה בהנדר שנדרה אשתו וממילא בטל הנדר הגע עצמך אם היא היתה נודרת על תנאי שירצה פלוני ואותו פלוני לא רצה ובטל הנדר הלזה יאמר שאותו פלוני התיר הנדר ולכך לא מצי רש"י לפרש דהש"ס מוכיח דבעל מעקר עקר ולכך א"י להפר דהוי מפר נדרי עצמו דזה אינו דאם מעקר עקר ל"ש מפר נדרי עצמו אבל לקמן דף כ"ב דאזיל בסברא דבעל מיגז גייז שפיר פירש"י דלסברא זו לא שייך הא דרב פנחס דלרב פנחס ה"ל להיות מעקר למפרע ושייך לומר שפיר דהוי עפר נדרי עצמו ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה