בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלד בדין דמאי
א דין זה מבואר ברמב"ם פרק י"ב מהלכות מעשר הלכה ד' עי שאינו נאמן על המעשרות שראינוהו שהפריש תרומת מעשר מפירותיו שהן דמאי וחזרה ונפלה בפנינו בין למקומה בין למקום אחר וחזר ואמר הפרשתיה נאמן אפי' בחול שאימת דימוע על עם הארץ וע"ש בהשגת הראב"ד שכתב דברים זרים המה ואינם אלא כשנפלה למאה שעלייתה מועלת כו' וא"כ מאי דימוע איכא כו' וע' בכ"מ שכתב דבירושלמי מוכח כפירוש הראב"ד ע"ש ולע"ד עה שכתב הרמב"ם וחזר ואמר הפרשתיה היינו הפרשתיה מקודם לכן ומה שהפרשתי תרומת מעשר היינו משום החברים שלא האמינו לי ומיירי שפיר בפחות טמאה כמ"ש הראב"ד ולא הבינותי השגת הראב"ד דהא פי' הרמב"ם והראב"ד אחד הוא ואמנם זה נראה דמ"ש הרמב"ם שראינוהו שהפריש חו"מ והיינו שהע"ה בעצמו הפריש תו"מ מפירותיו ובירושלמי עמה שאמר ר' אבין משמע דמיירי שהחבר שקנה ממנו הפריש תו"מ ע"ש היטב ואפשר דזה השיא להראב"ד להבין בדברי הרמב"ם פירוש אחר ע"ש היטב ותבין ודו"ק היטב ואין הירושלמי לפני וראיתי בפירוש המשניות ושם פירש הרמב"ם כמו שהבין הראב"ד מדבריו ואין להאריך ועוד יש להאריך במה שכתב הרמב"ם בהלכה ה' והראב"ד השיג עליו וגם מרן הכ"מ כתב לבאר דבריהן ואני כתבתי בגליון דע"ש הכ"מ בטעם הרמב"ם דאם ראינו דהפריש מעשר ראשון מכ"ש שיפריש מעשר שני שא"צ לתתו לאחרים דהוא עצמו יעלנו ויאכלנו בירושלם הכה זה בזמן הבית אבל עתה בזה"ז דאינו נאכל בירושלם מאי איכא למימר ואף דיכול לפדותו בשוה פרוטה מ"מ צריך להוליך הפרוטה לים הגדול ואמנם יכול לשחקה ולהשליכה לנהר כמ"ש הסמ"ג גם יכול לחללו על פירות שוה פרוטה וישרפם כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות מעשר שני הלכה ג' אך הראב"ד חולק עליו בזה ע"ש ואפשר דלכן נטה הראב"ד מפירוש הרמב"ם וכתב דלכך נאמן דאימת קדושת עליו ואין להאריך כאן: