בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קלג בדין המקיים כלאים
א בפרק חמשי מהלכות כלאים הלכה ה' כתב הרמב"ם אין עודרין עם העכו"ם בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התפלה והנה בש"ס ע"ז פרק חמשי דף ס"ד מייתי הש"ס ברייתא זו להוכיח מזה דלשבר חבייות ביין כסך מותר דסברוה דבריית' זו ר' עקיבא הוא דאמר המקיים בכלאים לוקה ואעפ"כ לעקור עם העכו"ם בכלאים מותר משום דלמעט התפלה שרי ודחה הש"ס דהא פני רבנן היא דס"ל המקיים כלאים אינו לוקה ופריך אי רבנן הוא מאי איריא מוקרי' ואפי' לקיים שרי ומשני הכי במאי עסקינין דעביד בחנם ור' יהודא הוא דסבר אסור ליתן להם מתנת חנם וקאמר מדרבי יהודא נשמע לרבי עקיבא לאו אמר רבי יהודא אסור ליתן להם מתנת חנם אבל למעוטי תפלה שפיר דמי לרבי עקיבא נמי אע"ג דאמר ר"ע המקיים כלאים לוקה למעוטי תפלת שפיר דמי והנה הרמב"ם פסק לעיל פרק א' הלכה ג' כרבנן דפליגי על רבי עקיבא וא"כ קשה מאי אריא עוקרין אפילו מקיים נמי וצריך לומר דמיירי בעושה בחנם ולכך מקיים אסור אבל עוקרין שרי כדי למעט תפלה ואמנם התוס' הקשו מאי פריך אי הכי מקיים נמי הא מקיים אסור דמשתכר באיסורי הנאה ותירצו דהברייתא מיירי בכלאי זרעים כו' ואמנם הרמב"ם דפסח ואמר הזורע שני עיני תבואה עם זרע הכרם לוקה כו' וכן כל הפרק משמע דהברייתא בכלאי הכרם איירי וקשה קושית הסוס' וצריך לומר דסמך על המעסקנא דלטעט התפלה שרי אפי' ביי"נ וה"נ בכלאי הכרם ויש לפלפל בזה וע' כ"מ פ"א ה"ג בשם הירושלמי דאפי' לרבנן אסור לקיים וע' מל"מ שם וי"ל דרבינו גריר אחר הירושלמי וא"ש הכל ואין להאריך ודו"ק ומש"ך סימן רצ"ו דכתב דהמקיים כלאים אסור והיינו כהירושלמי ואין פנאי להאריך:
ב וע' מה שכ' הרמב"ם הלכה ח' סיכך גפן חבירו על תבואתו קידש תבואתו ולא קידש גפן חבירו ועיין בכ"ע מה שהקשה דה"ל למפסק דאין הלכה כרבי יוסי דהא הלכתא כרב באיסורי כו' ואמנם ביבמות גרסינין המסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קידש וחייב באחריותו דברי ר' מאיר ורבי יוסי ור' שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו וקיי"ל ר' מאיר ור' יוסי הלכה כרבי יוסי ומכ"ש הכא דר' שמעון ס"ל כר' יוסי ולכך פסק הרמב"ם כר' יוסי וז"ב ואין ראיה מרב דאמר אין הלכה כרבי יוסי דרב לטעמי' דלא סבירא לי' הני כללי דר"ע ור"י הלכה כר"י בעירובין דף ע"ז ב' ואנן קיי"ל כהני כללי וזה ברור ואמת: