בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קל בדין תרומת בצל
א הנה הרמב"ם בפ"ה מתרומות הלכה ב' כתב תורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול ותמהת שלא העתיקו המחבר בסימן של"א והנה המחבר שם בסעיף נ"ב כתב אין תורמין אלא מן היפה ונראה דהאידנא דהכל אזיל לאיבוד אין קפידא בזה וכן כתב עוד בסעיף צ"ג ע"ש ואפשר דגם לענין זה ס"ל כן דהאידנא אין להקפיד והנה בש"ס ברכות דף ל"ט ע"ב מוקי לה כשאין כהן ות"ק ס"ל דכ"מ שאין כהן תורם מן המתקיים ור' יהודא ס"ל כשיטתו דאין תורם אלא מן היפה אבל היכא דיש כהן כ"ע מודים דתורם חצי בצל גדול דחשיב וא"כ איך כתב רבינו סתם דתורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן ולא חילק כלל בין אם יש כהן לאין כהן ועוד שכתב בכל מקום והיינו כמ"ש הכ"מ דהיינו בין שים כהן בין שאין כהן מ"מ לפי דמפרש הרמב"ם ההוא דאמר שם כתנאי היינו פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן ואתי רב הונא כר' יהודא ולא כת"ק ודחי הש"ס דבדאיכא כהן כ"ע לא פליגי כו' כי היכא דלא ליתי רב הונא כיחידאי אבל אנן דקיי"ל כר' יוחנן נקטינן כפשטי' ומיירי מתניתין בכל גווני ופסק כת"ק ואמנם רש"י ותוס' לא פירשו האי כתנאי על פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן רק על הסיפא דאבל פרוסות של חטין כו' ע"ש א"כ האי אוקמתא דאין שם כהן קאי למסקנא והוכיחו כן בתוס' ולפ"ז לדידן אם יש שם כהן ודאי חשוב עדיף ותורמין חצי בצל גדול ולא שלם קטן ואפשר דזה כוונת הכ"מ לכתוב וכן משמע ב"פ כיצד מברכין לפי מה שנראה דמפרש רבינו. היינו לשיטת רבינו דנראה דמפרש האי כתנאי אפלוגתא דרב הונא ור' יוחנן ולא כפירש"י ותוס' ודו"ק. ואפשר דמש"ה השמיט המחבר דין זה דתלי באשלי רברבא ולפירוש רש"י ותוס' אתיא מתניתין כפשטי' ומיירי באין שם כהן ע"כ והשמיטו המחבר צריך עיון וראיתי שם בהלכה ח' שכתב הרמב"ם אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא תיקן את השיריים וזה שהרים תרומה ויחזור ויתרום בד"א שלא ידע בטומאה אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא הרי הוא כמזיד וכתב הכ"מ משנה שם דף ו"ט אין תורמין כו' ר' יהודא אומר אם היה יודע בו מתחלה אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום ופסק רבינו כר' יהודא ואפשר שהטעה משום דאמרינן בירושלמי תני משום ר' יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור כו' ע"ש בכסף משנה ולא ידעתי פירושו בירושלמי ומהיכן מוכח דהלכה כר' יהודא וגם בפירוש המשנה כתב דאין הלכה כר' יהודא ועיין בפירוש המשנה שפירש דרבי יהודא מיירי שמתחלה ידע ואח"כ שכח אבל לא מיירי שאמר שמותר לתרום מן הטמא ע"ש וע' בתוי"ט שכתב גם הרמב"ם פסק כר' יהודא ע"ש ואני עומד ומתפלא על שני האדירים האלה שלענ"ד ש"ס ערוך הוא במסכת מכות דף ט' ע"א דרבא סבר אומר מותר קרוב למזיד הוא וכן פסק רבינו בפרק חמשי מהלכות רוצח ע"ש ולכך כתב הרמב"ם דאם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא הרי הוא כמזיד וזה ברור ולפ"ז גם מה שכתב הרמב"ם וכן בתרומת מעשר וכתב הכ"מ נרא' דטעמו מדאמרינין בירושלמי פ"ק דתרומות דלרבי יוסי שניהן שוין ומינה איכא למילף לדידן לר' יהודא דפליג עלי' ופסק רבינו כוותי' כו' ולפי מה שכתבתי אין צורך דרבינו לא פסק כלל כר' יהודא והדברים ברורים כשמש בצהרים ודו"ק: