בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קכט בדין פועל שתרם
א בש"ע סימן של"א סעיף מ"ג פועל שאומר לו בעה"ב כנוס לי גרני ותרום ותרם ואח"כ כנס תרומתו תרומה וכתבו הט"ז והש"ך שאין זה שינוי דגם הבעה"ב נתכווין לכך שאין דרך להכניס הגורן אא"כ תרם ע"ש והנה זה לשון הרמב"ם והראב"ד כתב לשון התוספתא כך היא פועל שתרם אין תרומתו תרומה ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה ואין כאן קפידא שיהא תורם ואח"כ כונס שאין לשון הכנסה אלא למה שנשאר לו וכתב הכ"מ שכפי נוסחת הראב"ד לא אמר לו בעה"ב תרום אלא כנוס גרני בלבד והוי כאילו אמר לו תרום שאין הגורן נכנס אא"כ נתרם כו' ע"ש בכ"מ ונראה דיש בדברי הראב"ד היפוך לשון וצ"ל ואין כאן קפידא שיהא כונס ואח"כ תורם ור"ל דלא יעלה על דעתנו מדא"ל רק כנוס שכוונת בעה"ב שיכנוס מקודם ואח"כ יתרום דאל"כ הל"ל תרום וכנוס אלא אמרי' דכונת בעה"ב היה במ"ש לו כנוס היינו שיתרום מקודם דלשון הכנסה היינו רק מה שנשאר לבעה"ב אחר שניטל התרומה ולא יכנוס הגורן בטבלו שיצטרך אח"כ לתרום וז"ב. ומעתה אם אמר לו הבעה"ב בפירוש כנוס לי גרני ותרם י"ל דכוונתו היה דוקא לכנוס ואח"כ לתרום דדוקא אם אמר סתם כנוס לי גרני אמרי' דכוונתו שיתרום מקודם דסתם לשון כנוס לי גרני היינו שיכנוס את מה שנשאר לבעה"ב אחר שניטל ממנו התרומה אבל אם א"ל בפירוש ואח"כ תרום הרי ראינו שהוא מקפיד ע"ז שיכניס הגורן כמו שהוא בטבלו ואח"כ יתרום ממנו תרומתו וז"ב. ובהיות כן תמהני שסתם הרב המחבר בלשון רבינו ולא חשש לדעת הראב"ד דלדעתו י"ל דאם אמר לו בפירוש כנוס לי גרני ותרום הוי קפידא ולכן תרומתו אינה תרומה ואפשר דהמחבר לטעמי' דסתם בריש הלכות תרומות ומעשרות בסי' של"א ס"ב כהרמב"ם דתרומה בזה"ז דרבנן אף בא"י מדרבנן ולכך אף דמספקא לי' אי הדין כהרמב"ם או כהראב"ד סתם כהרמב"ם דבדרבנן הלך אחר המקיל ואף דא"ז רמ"א ז"ל כ,ב שם די"א דבא"י התרומות והמעשרות מה"ת בזה"ז מ"מ כתב ולא נהגו כן ולכן שתק כאן להרב המחבר ז"ל ולא הגיד כלום ובפרט דהוא ז"ל היה בח"ל וכל חבורו עושה להורות מנהגי המדינות האלה וז"ב: (ב) והרב משנה למלך כתב דקשיא להרמב"ם מההיא דגיטין דף כ"ט דאמרינין דאף דאמר לשליח שקול חפצא והדר הב גיטא והשליח שינה ונתן הגט ברישא ואח"כ נטל החפץ דלרשב"ל הגט כשר כיון דס"ס נעשה רצונו שלקח החפץ ומה יענה רשב"ל לברייתא זו דלמאי אצטריך הטעם דאין הגורן נכנס אא"כ נתרם תיפוק לי' כיון דכנס כבר נעשה רצונו וליכא קפידא במה שהקדים כנוס לתרום ודו"ק עכ"ל המל"מ ולע"ד יש לחלק דהתם התנה להנאתו דהיה ירא שיתן לה הגט מקודם פן לא תרצה אח"כ ליתן לו החפץ וכדאמר ר' יוחנן התם אין רצוני' שיהא פקדוני ביד אחר וס"ל לרשב"ל כיון דס"ס קיבל השליח החפץ מה בכך ששינה מדעת משלחו כיון שנתקיימה כוונת משלחו דעיקר כוונתו היה שיקבל החפץ מידה לכן ס"ל דהגט כשר אבל כאן דבאמת אין נפקותא אם יתרום ברישא או יכנוס ברישא ואעפ"כ התנה שיכנוס מקודם ואח"כ יתרום לבך אם שינה מדעת בעה"ב לא היה תרומתו תרומה לולא דאין הגורן אלא א"כ נתרם נכנס וא"כ גם הבעה"ב כוונתו היה שנתרום מקודם ואח"כ יכנוס ולא דק בלשונו כיון דא"ל כנוס לי גרני ודאי דכיון דיכנוס לו הגורן אחר שיתרום אותו וכה"ג כתב הר"ן לענין מחילת התנאי ולענין נדרים דאם התנה בדבר שאין קפידא בו גרע עיי"ש וזה ברור. ועפ"ז יש לפרש לשון הראב"ד בע"א ולא הארכתי כיון דהמחבר השמיט דעתו. והנה כתב הרמב"ם בהלכה י"ג וכן המפריש תרומות ומעשרות כו'' והקשה הכ"מ אמאי השמיט הרמב"ם הא דאמרינין בש"ס בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ע"ש דכתב דהרמב"ם מפרש כמ"ש הרא"ש ע"ש ולעיל כתבתי די"ל דלמסקנא דמסיק דנדרים שאני דמצוה לאתשולי עלה משא"כ בתרומה תו לא צריך לשינויא דתרומה ביד כהן לא מצי לאתשולי עלה ולכך השמיטה הרמב"ם ודו"ק. ולכאורה י"ל דנפקא לי' להרמב"ם מהא דתני בעירובין דף לע"ד מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ואמרינן ואילו בנזיר לא פליג ומשני אפשר דמתשיל אנזירות תרומה נמי אפשר דמתשיל אתרומה אי מתשיל עלי' הדרא לטיבלא והקשו תוס' לוקי בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ולפ"ד רבינו א"ש דגם בתרומה ביד כהן מצי לאתשולי עלה למסקנא וז"ב ובש"ע לא נזכר דין זה וע' סימן של"א סעיף מ"ח דסתם המחבר משמע דבכל גווני מהני שאלה ע"ש. והארכתי בזה במ"א והנה בנודע ביהודא כתב הטעם דתרומה ביד כהן לא מהני שאלה דכיון דיצאה מיד ישראל לא מהימן עלה דמתחרט עלה ואמרינן דילמא משקר ע"ש ולפ"ז דתרומה בזה"ז שפיר מהימנינן לי' דהא הוא ספק דרבנן ולכך השמיטו הרמב"ם והמחבר דין זה דהרמב"ם והמחבר ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן כמ"ש ובזה אפשר ליישב קושית התוס' הנ"ל דלוקמי בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ולפמ"ש א"ש דהא התם מיירי בעירוב תחומין כפירש"י במשנה שם וכן התוס' ע"ש וכיון דתחומין דרבנן שפיר מצי לאתשולי עלה ומהני עכ"פ לענין עירוב דרבנן אלא דיש לומר כיון דלא מהכי לענין התרומה גופה דהוא דאורייתא גם לענין העירוב לא מהני ואין להאריך עכ"פ דברי הרמב"ם והש"ע יש ליישב כן ודו"ק: