בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קכב בדין אכילת תרומה בזה"ז
א כתב הרמב"ם פ"ז מהלכות תרומות הלכה ז' המשמשת מטתה אם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת בתרומה לערב ואם נתהפכה בשעת תשמיש ה"ז אסורה לאכול תרומה כל ג' ימים שא"א לה שלא תפלוט ותהיה טמאה כו' וכתב הראב"ד והוא שהטבילוה במטה אבל אזלא איהו בכרעא חוששין שמא נשתייר ממנו ופלטה ואם נתהפכה אפי' הטבילוה במטה א"א לה שלא תפלוט כו' והכ"מ כתב שכן הוא בש"ס נדה דף מ"א ע"ש ואפשר דרבינו לא גרס לרבא נמי שהטבילוה במטה אלא לא קשיא כאן במתהפכה כאן בשלא נתהפכה דלפי גירסא זו הדר בי' ממאי דאוקמי בשהטבילוה במטה והדר בי' כמי מהא דאמר אי אזלא בכרעא דילמא בהדי דאזלא בכרעה שדיתי' דכל שלא נתהפכ' לא חיישי' להכי ע"ש בכ"מ. ואמנם רש"י פירש א"ה חיישי' שמא נשתייר מבעיא לי' ומספקא קא מטמא לה א"כ מאי אי אפשר חיישינן מבעיא לי' ומשני דרבא כמי שהטבילוה במטה ופירש"י הלכך כל שעה פלטה והיא נתהפכה בשעת תשמיש והוי טומאה ודאית ולכך אמר אי אפשר שלא תפלוט ואם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת לערב כר"ש ולא חיישי' דתפלוט ואם אזלא בכרעה אפי' נתהפכה הוי רק ספק שמא שדיתי' הכל קודם טבילה וי"ל דהשגת הראב"ד על הרמב"ם דפסק וכתב שא"א לה שלא תפלוט משמע שהוא טמאה ודאי וזה רק אם הטבילוה במטה והיא נתהפכה דאז ודאי כל שעה פולטת אבל אם לא הטבילוה במטה הוי רק ספק שמא פלטה הכל קודם טבילה וטמאה מספק לא ודאי ולהרמב"ם משמע דאפילו לא הטבילוה במטה הוי ודאי וזה אינו כן הוא כוונת הראב"ד ואמנם י"ל דהרמב"ם קשיא לי' למאי אצטריך באמת לומר דרבא כמי שהטבילוה במטה הל"ל דאין חילוק כלל בין הטבילוה במטה לאזלא בכרעה אלא דר"ש מיירי שלא נתהפכה בשעת תשמיש ורבא מיירי במתהפכת דאז פולטת מעט מעט כמ"ש הכ"מ ולא בפעם אחת לכך לא הוי ספק שמא בראזלא בכרעה שדיתי' דהא אינה פולטת בפעם אחת ולכך מחק האי לרבא נמי שהטבילוה במטה וכדכתב הכסף משנה וא"ש הכל ובחדושי נדה כתבתי ופה לא באתי אלא לבאר היטב דברי הרמב"ם והראב"ד והכ"מ ז"ל. ואמנם לדינא בזה"ז דתרומה דרבנן לדעת הרמב"ם א"כ לפי שיטת הראב"ד באזלא בכרעה הוי רק ספק דשמא שדיתה קודם טבילה והוי ספק דרבנן ולקולא ולהרמב"ם הוי ודאי דרבנן ואמנם נגד זה ס"ל להראב"ד בפ"א מתרומות דתרומה בזה"ז דאורייתא וא"כ אף לדידי' שוי ספק דאורייתא ולחומרא ואמנם בחלה מודה שם הראב"ד דבזה"ז היא דרבנן וא"כ לדידי' באזלא בכרעה מותרת בחלה וע' במה שכתבתי בפרק זה הלכה ח' והמחבר בש"ע לא ביאר כלל בזה ודו"ק היטב. ולכאורה י"ל דר"ש מיירי באזלא בכרעה ולא נתהפכה דהוי ספק שמא בהדי דאזלא שדיתי' קודם טבילה וכיון דר"ש דריש הקרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ומה"ת כל הספקות לקולא כמ"ש הרמב"ם א"ש דטובלין בו ביום וטהורים אבל רבא מיירי בנתהפכה דאז א"א שלא תפלוט מעט מעט וטמאה ודאי וא"ש גירסת הרמב"ם אלא דלפ"ז ה"ל להרמב"ם לבאר דבלא נתהפכה ואזלא בכרעה טמאה עכ"פ לדידן דספק דאורייתא לחומרא ומר"ש אז ראיה דר"ש מה"ת קאמר ואפשר דלזה כיון הראב"ד במ"ש והוא שהטבילוה במטה וכוונתו לבאר דברי רבינו ובאמת גם הראב"ד גרם כגירסת הרמב"ם ועיין היטב ויבואר לך על נכון כי אין להאריך:
ובזה ים לבאר הא דאמר ורבא אקרא קאי כו' ומאי בעי בזה ובמ"ש א"ש דקשיא להש"ס למה צריך רבא למימר שא"א שלא תפליט וע"כ מיירי דהטבילוה במטה ה"ל למימר אפי' לא הטבילוה ואזלא בכרעה היא טמאה מספק דילמא נשתיירה ופלטה ולכך אמר ורבא אקרא קאי ומה"ת היתה טהורה מספק כדין כל הספיקות ולכך צריך לומר דא"א לה שלא תפלוט והוי ודאי טמאה ובאטבלוה במטה דוקא ודו"ק. ובזה י"ל הא דסיים הראב"ד ואי אזלא בכרעה אפי' לא נתהפכה טמאה והוא כפול לעיל ולפמ"ש א"ש דר"ל דאף דרבא אקרא קאי וא"כ אי אזלא בכרעה הוי רק ספק ומה"ת טהורה ולכך הוצרך רבא לומר דאטבלוה במטה ואז הוי ודאי טמאה ואמנם זה לפי דקאי אקרא אבל לדידן אף אי אזלא בכרעה טמאה מספק אפילו לא נתהפכה והשיג על הרמב"ם דלא ביאר זה כן נלע"ד להבין כוונת הראב"ד ז"ל העמוקים והמדוברים בדעת והשכל ודו"ק וגם בזמן הזה יש נ"מ לדינא לענין אכילת תרומה לכהנת להראב"ד דס"ל תרומה בזה"ז עה"ת ואמנם הרמב"ם לשיטתו ודו"ק היטב: