אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קכא בדין תרומת חוצה לארץ

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קכא בדין תרומת חוצה לארץ

חדר קכ בדין תרומה בזה"ז

א הרמב"ם בפרק ז' מה' תרומה כתב בהלכה ח' וז"ל תרומת ח"ל הואיל ועיקרה מדרבנן איבה אסורה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והן בעלי קריין זבין וזבות נדות ויולדות וכולן שטבלו מותרין באכילה אף שלא העריב שמשן אבל טמאי מגע טומאות בין שנגעו במה שא"א להן היום להטהר ממנו בין שנגעו בשרץ א"צ לטבול לתרומת ח"ל לפיכך כהן קטן שלא ראה קרי וקטנה שלא ראתה עדיין דם נדה אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצאה עליהן טומאה מגופן כו' והראב"ד כתב אין זה מחוור שהרי אמרו שם בש"ס אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה לאכול לה כהן קטן אבל היא עצמה אחר טבילה לא והטעם דגזרינין בגדול משום זיבה א"נ אחר טבילה משום קודם טבילה מש"ה היכא דאיכא קטן לא יהבינין לגדול ע"י טבילה וכ"כ הרב ז"ל בהלכותיו עכ"ל הראב"ד וע"ש בכ"מ שהאריך ליישב דברי רבינו ואמנם מה שכתב על מ"ש הראב"ד מש"ה היכא דאיכא כהן קטן לא יהבינן לה לכהן גדול ע"י טבילה נראה שהרגיש בחולשת דבריו ולכן חזר לומר דלא אמר דלא אכיל כהן גדול ע"י טבילה אלא היכא דאיכא כהן קטן אבל היכא דליכ' קטן יהבינין לה לגדול ע"י טבילה וג"ז תימה מנין לו לחלק בכך כו' עכ"ל הכ"מ ואני אומר דאין זה כוונת הראב"ד דתרי לפ"ז דבריו סותרין זא"ז אבל באמת אין כאן חזרה ולענ"ד מה שכתב היכא דאיכא קטן הוא ט"ס וצ"ל היכא דליכא קטן ור"ל דמש"ה כתב הרי"ף היכא דליכא כהן קטן עבדינין כר' אלעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה ואע"ג דנצטרך לסמוך על הואיל דכל חדא וחדא חזיא לי' הוי לן עדיפא ליתנה לכהן גדול ע"י טבילה וע"כ דאסור גדול לאכלה אפי' ע"י טבילה ולכן סיים וכ"כ הרב בהלכותיו כן נלע"ד ברור לולא שאיני כדאי לחלוק על הכ"מ והנה בש"ס נדה ר"פ בנות כותים בהא דהטבילוה קודם לאמה מבואר דאפילו לגדול שטבל מותר כמ"ש התוס' שם בד"ה והטבילוה ע"ש דכתבו ובפרק עד כמה דאמר גבי חלה דמאכילתו לכהן קטן ה"ה לגדול שטבל כדמשמע הכא ע"ש ולכאורה קשיא להראב"ד ואמנם לכאורה לפי דעת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכילו לקטן בידים א"כ למה הטבילוה כדי לסוכו שמן של תרומת ח"ל דרבנן הא אפילו לא טבלה מותר לסוכו בשמן תרומת ח"ל דרבנן ואין לומר משום דמטמאה לה להתרומה ואסור לטמאות תרומה בידים זה אינו דהא בנגיעה לא מפסלה לה דאף דהקטן שיצאה עליו טומאה מגופו אסור לאכול אבל התרומה לא מפסלה וע"כ דלא כהרשב"א וז"ב לכאורה ובאמת מצאתי ראיה כהרשב"א מתא דמסכת מועד קטן דף י"ד דפריך וא"א קטן אית בי' פלוגתא נמצא אבלות נוהג בקטן והא תניא מקרעין לקטן מפני ע"כ ופירש"י ולא מפני שהוא אבל ע"ש ולפמ"ש הרשב"א מאי קושיא דודאי לגלחו דהוי כמו ספי לי' בידים אסור אבל שלא לקרוע לו דהוי בשב ואל תעשה מותר דהא אבלות לאבל ג"כ דרבנן כנראה מדברי התוס' שם ד"ה עשה דיחיד במסקנתה ע"ש ודוק וע' ברא"ש שם פלפול ארוך ואקצר בזה ואמנם י"ל דאף להחולקים על הרשב"א וס"ל דאיסור דרבנן אסור לספות לקטן י"ל דבתרומה דרבנן אחר שטבל דלדעת הראב"ד גזרינין משום קודם שטבל ואמנם ליתן לקטן אחר טבילה כ"ע מודים דמותר לספות לו דהא עתה אין כאן איסור כלל רק שמא יבוא לידי איסור דשמא יאכילוהו קודם שטבל כולי האי לא גזרי' ולכך מותר ליתן לכהן קטן אחר שטבל אבל לגדול אפילו אחר שטבל אסור גזרה אטו קודם שטבל וא"ש דברי הראב"ד וכיון למה שכתבתי ודו"ק היטב. ובש"ע יו"ד סימן שכ"ב סעיף ה' סתם המחבר כהרמב"ם ובהג"ה הביא י"א ע"ש. (ב) והנה ראיתי בשער המלך פרק א' מהלכות שביתות עשור כתב דהא דס"ל להרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן בידים הוא דוקא דאין בידינו לתקנו אבל דבר שבידינו לתקנו צריך לתקנו (וכתבתי במקום אחר די"ל דתלוי אם דוקא משום צורך הקטן מותר כמ"ש התוס' ולכך דוקא היכא דא"א לקטן לאכלו בעין אז מותר וש"מ בס' מ"ר סברא זו). ולפ"ז לא קשה מה שהקשיתי מש"ס נדה על הרשב"א דשם כיון דאפשר לתקוני בטבילה לכן צריך לאטבולה. ואמנם לדעת הראב"ד דגם ע"י טבילה לא שרי לגדול א"כ ליכא תקוני והדק"ל למה אטבלינהו (ואפשר דע"י טבילה איכא היתר ביותר ודוחק) עכ"פ דעת הרמב"ם ורש"י והרא"ש א"ש יותר ומצאתי להר"ן בחידושיו לנדה שהקשה קושיתי על הרשב"א ותירץ דמשום נגיעה נגעו בה וצ"ל כוונתו כיון דסיכה כשתיה נטמא שמן התרומה בסיכת הקטן וגרע מנגיעה בעלמא והבן אבל מה שכתבתי לדעת הרמב"ם א"ש ובחידושי כתבתי ואי"ה עוד חזון למועד:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה