בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קכ בדין תרומה בזה"ז
א הרמב"ם בפ"א מה' תרומות כתב סוריא יש דברים שהיא בהן כא"י ויש דברים שהיא בהן כח"ל והקונה בה קרקע חייבת בתרומות ומעשרות כא"י והכל בסוריא מדברי סופרים עכ"ל והקשה הכ"מ דלמה הוצרכו בפ"ק דגטין דף ח' לומר הטעם דחייבת במעשרות ושביעית כא"י משום דסבר כיבוש יחיד שמי' כיבוש הא הרמב"ם ס"ל כבוש יחיד לאו שמי' כבוש כמ"ש בהלכה ב' וכר' יוסי ואעפ"כ כתב כאן דחייבת במעשרות כא"י מד"ס והיה כראה לפמ"ש הפ"י שם דלהכי לא גזרו על אוירה לפי שכיבוש יחיד שמי' כיבוש א"כ בלא"ה מוכח מהברייתא דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש דהא תני שם דלא גזרו על אוירה ולכך נקט הטעם הזה גם למה דחייבת במעשרות ושביעית אבל דברי הפ"י נסתרים מהא דכתב הרמב"ם בפי"א מה' טומאת מת דסוריא לא גזרו על אוירה והא הרמב"ם פסק דכבוש יחיד לאו שמי' כיבוש ומוכח דלא כמ"ש הפ"י ולכאורה י"ל דהוכרח הש"ס לומר הטעם דס"ל כבוש יחיד ש"כ משום דתני שם דכותבין עליו אונו אפי' בשבת ואי לאו דהוי מדאורייתא לא היו מתירין שבות אבל גם זה הבל דהא גם זה כתב רבינו בפ"ה מה' שבת ומוכח דלא תלי בהא דכבוש יחיד וא"כ קושית מרן הכ"מ קמה וגם נצבה הן אמת דקשיא לי מכא לי' להרמב"ם דלדידן דס"ל כבוש יחיד לאו שמי' כיבוש דכותבין עליו אונו אפי' בשבת דהא י"ל דהברייתא לטעמי' דס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש ולכך התירו שבות אבל לדידן באמת אסור לכתוב אונו בשבת ועכצ"ל דמשמע לי' להרמב"ם דאפי' למ"ד לאו שמי' כיבוש מ"מ כיון דאינו אלא שבות לא גזרו דעכ"פ הוא מדרבנן דינה כא"י וא"כ הדרא קושית הכ"מ לדוכתה. והנה הכ"מ בשם מהר"י קורקס תירץ דמשום דתני בברייתא חייבת בתרומ' ומעשרות כא"י משמע לי' דחייבת מה"ת קאמר ולכך הוצרך לומר דס"ל כבוש יחיד שמי' כבוש והנה הרמב"ם כתב ג"כ והקונה קרקע בה כקונה בא"י לענין תרומות ומעשרות ואף דס"ל שהוא מדרבנן וצ"ע (ב) וע' בהלכה ה' בכ"ע דהרמב"ם ס"ל דהא דהתיר רבי את בית שאן משום דר"מ אכל ירק בבית שאן היינו דהתיר רבי אף לענין דגן דהיא דאורייתא והראב"ד כתב דלא התיר אלא ירק ופירות אילן דהוא דרבנן והיינו דהרמב"ם לטעמי' דס"ל מעשר פירות אילן הוא מה"ת וא"כ היה צריך לומר דהא דהתיר רבי את בית שאן כולה על ידו היינו רק לירק לבד וזה דוחק אבל הראב"ד דס"ל ברוש פ"ה דגם פירות האילן דרבנן ע"כ שפיר פירש דהא דהתיר רבי את בית שאן היינו לירק ולפירות האילן אבל לא לדגן וע"ש בכ"מ דבזה"ז הכל דרבנן וא"כ אין חילוק וע' בש"ע יו"ד סימן של"א ומה שכתב הרמב"ם והניחו אותן המקומות כו' ולא פטרום מן התרומות ומעשרות כדי שיסמכו עליהן עניים בשבועות ע' בפירש"י דפירש דהניחום ולא קדשום כדי שיהא מותר לחרוש בשביעית ויקחו עניים לקט שכחה ופיאה וע' בפ"ד מה' שמטה הלכה כ"ז במל"מ שהעיר בזה וגם אני בחידושי כתבתי שם. (ג) ונחזור לענין שאלתך הכת הרמב"ם שם הלכה יו"ד כתב דעכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקועוה מן המצוות לפיכך אם חזר ישראל וקנה ממנו אינה ככבוש יחיד אלא חייבת בתו"מ מן התורה כאילו לא נמכרו לעכו"ם מעולם כו' והקשה הכ"מ דכמה משניות מסדר זרעים מוכחי דיש קנין לעכו"ם בא"י לא קיי"ל כותייהו אי בעי התם בשלא חזר ישראל ולקחה ממנו ורבינו בחזר ולקחה ממנו כמבואר בדבריו כו' ע"ש בכ"מ והנה מ"ש דהתם כו' ורבינו מיירי בחזר ולקחה ממנו זה דוחק דפשט לשונו משמע דאף בהיותה ביד העכו"ם לא נפקעה מקדושתה דאם ביד העכו"ם נפקעת מקדושתה אמאי לא הוי ככיבוש יחיד ועוד קשה דהא רבה ורב אשי ע"כ בלא חזר ולקחה פליגי דאי בחזר ולקחה מאי מייתי ראיה לרבה דאין קנין לעכו"ם בא"י מהא דלקט שכחה ופיאה של עכו"ם חייבין במעשר והיינו בשרה של עכו"ם והא בעודה ביד העכו"ם לא פליגי כלל וכיון דע"כ דפליגי בלא חזר ולקחה א"כ פסק הרמב"ם כרב אשי דוש קנין לעכו"ם בא"י והכ"מ כתב דהרמב"ם פסק כרבה דרב אשי מתרץ אליבי' ע"ש וצ"ע והנה כתב הרמב"ם לא הפקיעוה מן המצוות וצריך להבין מאי כוונתו ועל מי קאי ולא הפקיעוה ונראה דהיינו משום דהא רב אשי מתרץ אליבא דרבה האי דהני המוכר שדה לעכו"ם לוקח ומביא בכורים ואמר רב אשי שתי תקנות הוי דמעיקרא הוי מייתי מדאורייתא כיון דחזו דקא מזבני דסברי בקדושתיהו קיימי ופירש"י ואין אנו נענשין ע"ש תקינו דלא נייתי כי חזו כו' ולפ"ז גם תרומות ומעשרות ה"ל לתקן שיפקעו מהנ"ע דלא סברו בקדושתייהו קיימי ואע"ג דכתב הכי תיקנו שוב דמייתי מ"מ הא בתרומות ומעשרות לא תני מפני תיקון עולם כדתני גבי ביסודים ומשמע דלא תיקנו כלל מעיקרא דלא ליתי ולכך כתב הרמב"ם ולא הפקיעוה מקדושתה מתרומה ומעשר בשביל חשש זה דיסברו דבקדושתייהו קיימי וימכרוה לנכרי דדוקא בביכורים דלא טבלי רק חובת גברא יכול חז"ל להפקיע ממנו חובה זו אבל תרומת ומעשרות שהן חובת הארץ וטבלי כל התבואה לא מצי חז"ל להפקיע איסורא דטבל וזה ברור.
ושוב ראיתי בפרק שני מה' בכורים הלכה ט"ו דהרמב"ם היה לו נוסחא אחרת וכמו שגרס בירושלמי דגריס במשנה דגיטין ולקחה מביא בכורים והיינו כשלקחה הישראל מביא ממנה בכורים כמאז ומקדם בטרם שנמכרה לגוי אבל לא כשהיא ביד העכו"ם ולא אמרינין דהוי כיבוש יחיד דהא לא נפקעת מקדושתה דאין קנין לנכרי בא"י וה"ה לתרומות ומעשרות והא דתני מפני תיקון העולם הוא כמ"ש דלא הפקיעוה מקדושתה מחשש דיסברו דהוא בקדושתה וימכרוה לנכרי אלא החזיקוה בקדושתה כדי שלא יעשה כל אחד ערמה שימכור שדהו לנכרי ואח"כ יחזור ויקנהו מנכרי ויפטר מתו"מ ומבכורים לעולם וזה ברור לפ"ד הירושלמי ודעת הרמב"ם דנטה תמיד אחר הירושלמי כנודע ובזה דברי הכ"מ נכונים לדינא ואין להאריך מפני טרדת עש"ק וערב יו"ט וזה כתבתי לאשר שאלת מעני. (ד) ודע שראיתי להגאון בעל תוי"ט ז"ל דכתב במשנה פרק חמישי הלכה ה' דמעשרות דבמשנה שם פסק הרמב"ם כסתם משנה ובחבורו פרק א' דתרומות פסק כרשב"ג ותמהני דהא רשב"ג קאי אף על שלא הגיע לעונת המעשרות ופטר כיון דלא קנה קרקע והרמב"ם כאן בהלכה י"ב פסק דעד שלא הגיע לעונת המעשרות חייב ואמנם א"ש דבמשנה שם דהלוקח שדה בסוריא מיירי יש קנין לעכו"ם כמ"ש הרמב"ם לעיל הלכה יו"ד ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מידי מעשרות ושביעית אבל כאן בהלכה י"ב מיירי בא"י ולכך עד שלא באו לעונת מעשר חייב דאין קנין לעכו"ם ואף דכ"ז שהוא ביד עכו"ם פטורה מכל מקום כשבא ליד ישראל חייב וה"ה כשלקח ישראל הפירות קודם שבאו לידי חיוב ולקמן הלכה ט"ו דמיירי בסוריא פסק כרשב"ג וע"ש ודו"ק: