בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קיט בדין גידולין הבאים לאחר מכן
א הש"ע סי' קמ"ב ס"ח הביא לשון הרמב"ם בפרק ז' דין י"ב אפרוחים שקננו באשרה והם אינן צריכים לאמם מותרין ואם צריכין לאמם אסורין שהרי האשרה כבסיס להן והקן עצמו שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר וכבד האריכו הלח"מ והמל"מ בבאור דברי הרמב"ם והראב"ד שם עד הלאות עיני הקורא המעיין בדבריהם ואני בעניי אתנהלה לאטי לרגל חלישות עיוני וארשום את העולה על לוח לבי בקצרה ואען ואומר הנה הרמב"ם בפרק ה' מה' מעילה פסק דיש מעילה בגידולי הקדש וע"ש בכסף משנה ולפ"ז ע"כ דמתני' דמעילה מיירי בדאייתי העוף עציו ממקום אחר דאי אתבר מהאשרה קשה אמאי אין מועלין בהן דהא בש"ס פריך אי אתבר מגופה אמאי אין מועלין בהן ומשני סבר אין מועלין בגידולין הבאים לאחר מכן וכיון דהרמב"ם פסק דמועלין בגידולין ליתא לשינויא זה וע"כ דמיירי דהעוף הביא עציו ממקום אחר וז"ב וא"כ קשה אמאי לא נהנין וצ"ל דילמא אתי ליהנות בעצי הקדש עצמן אבל באשרה יתיז בקנה ולא גזרינין דילמא אתי ליהנות מעצי אשרה עצמה דע"ז מבדל בדילי אינשי מינה והיינו כאוקמתא קמייתא דפרק כל הצלמים ולא כרבי אבוהו דמוקי לה בדאתבר מגופה ומאי יתיז באפרוחים כגירסת רש"י דלדידי' עכצ"ל הא דבהקדש אין מועלין משום דאין מעילה בגידולין ורבינו פסק במ' מעילה דיש מעילה בגידולין לא עצי לאוקמי כן ולכך פסק רבינו בה' מעילה דבהקדש הכל אסור אפילו הביא העוף עציו מעלמא ואפרוחים הצריכין לאמן כדאמר לי' רבי יעקב לר' ירמיה אפרוחים כאן וכאן מותר ואמר רב אשי דאם צריכין לאמן אסורין וז"ב. והנה לפי אוקמתא דר' אבהו דיתיז היינו אפרוחים א"כ ע"כ אף רישא דמתניתין דתני לא נהנין ג"כ אפרוחים קאי ויש בזה חילוק דבהקדש אפרוחים אסורין ובאשרה אפרוחים מותרין וע"כ טעמא דבהקדש גזרינין אטו עצי הקדש עצמו אבל באשרה לא גזרינן משום דבדיל מינה ולפ"ז י"ל דהא דתני גבי הקדש לא מועלין ואע"ג דלפי גירסת רש"י ורבינו מיירי באתבר מגופי' לתירוצא דרבי אבהו וקשה הא הוי גידולי הקדש ואסורי לפי דפסק רבינו בה' מעילה פרק ה' ולעיל כתבתי דר' אבהו ס"ל דאין מעילה בגידולין ודלא כהלכתא. ואמנם עפמ"ש אתי שפיר די"ל דהא דתני אין נהנין ואין מועלין אאפרוחים קאי כמו בסיפא באשרה ובזה א"ש דאמר לי' יעקב לר' ירמיה אפרוחין כאן וכאן מותרין ביצי כאן וכאן אסורין והיינו דלא כדאמר ר' אבהו אלא דרישא דתני לא נהנין לא על אפרוחים קאי דאפרוחים גם בהקדש מותרין וגם לא אביצים קאי דביצים גם באשרה אסורין אלא דמיירי דמייתי עצים מעלמא לכך בהקדש לא נהנין דגזרינין אטו דאתי ליקח מהמקום המחוברין באילן דגידולי הקדש אסורין ומועלין בהן ובאשרה מותרין דלא גזרינין אטו דיקח מהקנים המחוברין באילן דע"ז מבדל בדיל מינה אבל באפרוחים ליכא למימר הכי דליכא למגזר שמא יקח מהקנים המחוברים באילן דמה ענין אפרוחים שהן בעלי חיים בפני עצמן להקנים הצומחין באילן ואין לגזור הני אטו הני וע"כ הא דאפרוחים אסורים היינו מפני שהאשרה בסיס להן כמ"ש רבינו או מפני שהן כגידולי האשרה כמ"ש הראב"ד ז"ל וא"כ אין לחלק בין הקדש לאשרה דהא לא משום גזרה אסורין שמא יבוא ליהנות מהאילן עצמו אלא משום דהאשרה בסיס להן שהן כגידולין ובין בהקדש ובין באשרה דינן שוין ובצריכין לאמן תליא מילתא כדאמר ליה רב אשי ונתבארו דברי רבינו ודו"ק:
ב והנה כתב הראב"ד א"א דוקא שהביא ממקום אחר והיינו דבעינין שיודעין שהביא העוף ממקום אחר דאם ספק אם הביא ממקום אחר אסור דהוי ספק דאורייתא והרמב"ם ס"ל כיון דדרך העוף להביא עציו ממקום אחר לכך מסתמא לא חיישינן דלקחם מהאילן הזה כמ"ש הכ"מ ע"ש. ואמנם י"ל דגם הראב"ד אזיל ומודה דרוב פעמים העוף מביא קינו ממקום אחר אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ן בבא בתרא דף כ"ב בעובדא דחבית שנמצא בכרם של ערלה דאע"ג דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ע"מ כאן שהוא מקומו ממש אמרינן כאן נמצא כאן היה וז"ב ובזה א"ש דמקשה בפשיטות לר' יוחנן מאי לאו דאתבר מגופי' והיינו דמתני' סתמא קתני ומשמע דאפילו לא ידוע אם הביא ממקום אחר ואפ"ה יתיז בקנה אף דמסתמא אמרינן כאן נמצא כאן היה ואתבר מגופה ומשני דאייתא עצים מעלמא והיינו דמיירי דיודעים שהעצים הן מעלמא לדעת הראב"ד ז"ל ודו"ק. עוד י"ל לפמ"ש המל"מ בפ"ח דאף ר' יוחנן דס"ל ע"ז שנשתברה מאליה אסורה רק מספק אסורה א"כ א"ש דאף בספק ה"ל ס"ס ושרי ושוב ראיתי דהמגיה במל"מ עמד בזה ואין להאריך ודו"ק:
ג והנה י"ל לפמ"ש הכ"מ דכוונת רבינו שהאשרה כמו בסיס להן היינו דכיון שהיא בסיס להן גזר רבנן אי שרי ליהנות דלמא אתי ליהנות מהאשרה עצמה ע"ש וכיון דהוא רק גזרה דרבנן לכך בספק אי אייתי מעלמא שרי דהוי ספק דרבנן אבל הראב"ד דכתב דהן כגידולי האשרה ס"ל דהן אסורין עה"ת לכך ס"ל דדוקא אם יודעין דאייתי מעלמא הא בספק אסור דהוי ספק דאורייתא וכל חד לשיטתו אזיל ואמנם בביצה אמרינן שלהבת הקדש אסורה גזרה דאתי ליהנות מגחלתה ושל ע"ז מותרת דכיון דמאיס לא אתי לאתהני מינה ולכך לא פירש הראב"ד כהרמב"ם וכמ"ש הכ"מ בכוונתו דהא בע"ז לא גזרינן דאתי ליהנות מינה דהא מאיס ולכך פירש דהוי כמו גידולין ודוק והרמב"ם דפסק דגדולי הקדש מועלין בהם לא מצי לפרש דאפרוחים כגידולין דמי דהא פירש דרישא דקתני בהקדש לא נהנין ולא מועלין אפרוחים נמי קאי כמ"ש בפ"ב מה' מעילה כל הקן עם הביצים והאפרוחים הצריכין לאמן לא נהנין ולא מועלין ואי הוי כגידולי הקדש אמאי לא מועלין לכך פירש דהוי האשרה כבסיס להן ואמנם הראב"ד י"ל דפירש הרישא דמיירי בעצים כמ"ש התוס' וסיפא באפרוחים וא"ש אבל הרמב"ם לטעמי' דפירש גם הרישא באפרוחים וכנראה בפ"ה מה' מעילה שהבאתי לכך לא מצי למימר דהוי כגידולי אשרה ודוק והנה התוס' בע"ז כתבו אהא דפירש"י יתיז בקנה ולא יעלה על האשרה ויטלם דא"כ נמצא משתמש באשרה והתוס' כתבו דדוקא יתיז בקנה דאפילו יכול ליטלנה בלא עליה על האילן אסור שלא יאמרו עתה הוא שוברן מן האשרה. ואמנם במעילת כתבו דטעמא ולא יטלם בידו דילמא אתי למשקל מגוף האשרה ועמד המל"מ על סתירת דבריהם ונראה דא"ש דלכאורה אין לפרש כמ"ש התוס' שלא יאמרו מן האשרה עצמה הוא שוברן דהא אפי' ישבור מן האשרה לא הוי איסור דאורייתא דהא נטל ממנה מקל ה"ז ביטלה ואף דישראל אינו מבטל ע"ז דנכרי מ"מ הא הש"ס פריך לעיל להוי כע"ז שנשתברה מאליה ומשני אביי שפחסה ולא שפחתה אבל אם שיברה באמת בטלה ואפי' לרבא דאמר גזרה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה הא הוי רק גזרה דרבנן והא כתבו התוס' במסכת כתובות דבדרבנן לא חיישינן למראית עין ואמאי חיישינן משני הרואים שיאמרו עכשיו הוא שוברן מן האשרה גופה. ואמנם א"ש דהתוס' כתבו כן בסוגיא דע"ז דאליבא דר' יוחנן קאי דס"ל דע"ז שנשתברה מאליה אסורה ואליבא דידי' ישראל אינו מבטל ע"ז של גוי מה"ת והתם דמשני ר' יוחנן אהא דמקשה לי' רשב"ל דקתני יתיז בקנה אלמא ע"ז שנשתברה מאליה מותרת ומשני ר' יוחנן הב"ע דאייתי עצים מעלמא ולא אקשי לי' רשב"ל אי הכי אמאי יתיז בקנה לישקלי משקל לכך פירשו התוס' טעמא דלא לשקלי' משקל משום דלא יאמר הרואה דעתה הוא שוברן מן האשרה דלר' יוחנן שפיר שייך לגזור משום מראית עין דהא אם שוברן מן האשרה הוי איסור דאורייתא דהא ישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי מדאורייתא אבל בסוגיא דרשב"ל קאמר ה"נ מסתברא דמיירי דאתבר מגופה דאי ס"ד דאייתי מעלמא אמאי יתיז בקנה לשקלי' משקל אבל אי אתבר מגופה א"ש דלא לשקלי' בידי' אף דע"ז שנשתברה מאליה מותרת פירשו תוס' שפיר דלא ליתא לשבר מהאשרה שלא נשבר ולא מצי לפרש משום מראית עין דהא לרשב"ל אף אם ישבר מגוף האשרה הוי רק דרבנן ול"ש מראית עין וז"ב. ואמנם רש"י פירש מה דתני יתיז בקנה למעט שלא יעלה באשרה דהוי משתמש באשרה ולא כמ"ש התוס' משום מראית עין דא"כ קשה עזה לאביי דלדידי' ישראל שפיר מבטל ע"ז של נכרי כששיברה ול"ש משום מראית עין ולא משום גזרה ודוק בכל זה (ד) והנה רש"י ז"ל במעילה דף י"ד ע"א בד"ה לעולם כתב וליכא למידק עינה לאליל שנשתברה מאליה ולא קשיא לר' יוחנן ע"ש וכתב המל"מ דאין זה המשך לדבריו הקודמים ולכך פירש דהנוסחא מהופכת וצ"ל אחר ואמר ר' אבהו א"ר יוחנן ע"ש ולע"ד נראה דהנוסחא שלנו ישרה והיינו דהא הש"ס מתרץ דהא דתני לא מועלין משום דאין מועלין בגידולין ולעולם דאיתבר מגופי' והיה הנוסחא בש"ס הכי נמי מסתברא דמיירי דאתבר מגופי דאי דאייתי מעלמא לישקלי' משקל כמ"ש התוס' דבשלמא אי מיירי דאתבר מגופי' שפיר דלא אשתרי לי' ליטול בידו דילמא אתי למשקל מגוף האשרה דהקנים דומים זל"ז אלא אי מיירי דאתי מעלמא קשה אמאי לתיז בקנה לשקלי' משקל דל"ש לגזור דילמא אתי למשקל מגוף האשרה דהא אין דומין זל"ז וקשיא לר' יוחנן וע"ז מתרץ ר' אבהו לעולם דאתבר מגופי' והקן עצמו אסור והכא באפרוחים מיירי ע' בתוס' שם אבל רש"י לא גריס האי הכי נמי מסתברא כדכתב בד"ה ור' אבהו כו' לישנא אחרינא הכי נמי מסתברא לא שמענו כו' והא א"א שלא יהנה מן האילן ע"ש וכיון דהאי ה"נ מסתברא ליתא ואדרבא גריס דיקא כמי דתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין אא"ב באייתי מעלמא לכך לא מועלין אא"א דאתבר מגופי' כו' א"כ לא קשיא לר' יוחנן ואדרבא לר' יוחנן א"ש טפי דתני לא מועלין ולא צ"ל דס"ל אין מעילה בגידולין דהרמב"ם פסק פ"ה דמעילה דיש מעילה בגידולין וזה כוונת רש"י דכתב דליכא למידק מיני' לאליל שנשתברה מאליה ולא קשיא לר' יוחנן ונמשך שפיר לדבריו הקודמים ובמח"כ של הגאון מל"מ שהיפך דברי רש"י בחנם והם מיושרים שפיר וע"ש בסוגיא היטב:
ה והנה לפמ"ש יקשה מה צריך ר' אבהו אמר ר' יוחנן לומר דיתיז קאי אאפרוחים הא בלא"ה א"ש לר' יוחנן ואולי מטעם זה נטו התוס' מפירש"י וגרסי ה"נ מסתברא וקשיא לר' יוחנן דאי באייתי מעלמא לישקלי' משקל והוצרך ר' אבהו לתרץ דאאפרוחים קאי אבל לפירש"י קשה ואמנם רש"י לא גרס ר' אבהו אר"י אלא ואמר ר' אבהו א"ר יוחנן ע"ש וכתב ור' אבהו אר"י מתרץ כו' ור"ל דאף דכבר ומתורץ קושית רשב"ל על ר' יוחנן מ"ע ר' אבהו מתרץ דאפילו מיירי דאתבר מגופי' נמי א"ש דהא יתיז לאו אקן קאי דקן גופי' אסור בהנאה רק אפרוחים קאי ולא צריך לאוקמי דוקא באייתי מעלמא ע"ש, בפירש"י ותבין והתוס' פירש להיפך דר' אבהו מתרץ דמיירי באייתי מעלמא ויתיז אאפרוחים קאי אבל הקן אסור בהנאה דלמא אתי למשקל מאשרה עצמה ע"ש היטב והנה לפירש"י לר' אבהו מיירי דאתבר מדופי' וקשה אמאי לא מועלין וצ"ל דס"ל אין מעילה בגידולין וי"ל דר' יוחנן לטעמי' דס"ב הל' כסתם משנה והנה בב"ב גרים ר' מאיר ברישא וס"ל אין מעילה בגידולין לכן מזקי לה דאתבר מגופי' ודו"ק היטב וא"ש: