אור ברסלב
בית אל חלק א חדר קיד בדין מתוך שאינו יכול להשבע משלם

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר קיד בדין מתוך שאינו יכול להשבע משלם

חדר קיג בדין משביע עידי קנס

א הנה בש"ס דף ע"ב פריך ורב ושמואל האי שבועת ה' ש מה דרשו בי' והקשיתי דהא הרשב"א הוכיח דהלכה כר"א כן יעקב דלעיל דף ע"ב אתיא מתניתין דנשבעין לקטן כוותי' ועוד דמה הוכיח רבא מהא דשבועת ה' כו' ולא בין היורשים היכי דמי דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך וא"ל כ' אית לך וחמשין לית לך עה לי הוא מה לי אבוה וכו' והא שפיר י"ל דקרא קמ"ל דבכה"ג פטור משבועה דבבנו מעיז ואית לי מיגו כרבנן אלא דהלכה כר"א בן יעקב ע"ש ברשב"א וא"כ י"ל דר' אמי ס"ל כר"א בן יעקב דמתניתין דנשבעין לקטן כוותי' אתיא כשינויא קעא לעיל דף מ"ב ע"ב ולכך שפיר הוכיח מקרא דשבועת ה' כו' ולא בין היורשים דמשואי"ל משלם אבל שמואל לשיטתי' דמשני לעיל דנשבעין ליפרע מנכסי קטן וא"כ י"ל דמתניתין אתיא כרבנן ולפ"ז הלכה כרבנן ולא כר"א ב"י ושפיר מפרש קרא שבועת ה' כו' ולא בין היורשים באמר לי' נ' אית לך ונ' לית לך ובבנו מעיז ויש לו מיגו דכפר הכל ולכך פטור משבועה ולא מוכח כלל מקרא דין משואיל"מ ומאי פריך ורב ושמואל האי קרא מה עביד בי' הא לשמואל לא קשה עידי וצ"ל דהש"ס פריך רק לרב דאליבא דידי' משני לעיל דמתניתין כראב"י וצ"ע ובחידושי כתבתי לתרץ דרך פלפול ע"ש וכאן אין להאריך.

והנה התוס' שבועות דף מ"ו ד"ה ורבנן הקשו הא בדף מ"א ע אמרינין דבדרבנן לא מפכינין שבועת דתקנתא לתקנתא לא עבדינין ע"ש הנה לפמ"ש הש"ך בסימן פ"ז דשם רק על שבועת היסת קאי אבל שבועת המשנה מהפכינין א"כ הא כתבו התוס' לעיל בד"ה בדרבנן דהכא שבועת המשנה היא ולא היסת דהיסת לא נתקנה בימי המשנה א"כ א"ש דקאמר בדרבנן נמי עבדינין תקנתא ולא קשה מהא דדף מ"א ומזה מוכח דהתוס' ס"ל כדעת השערים דגם שבועת המשנה לא מהפכינין וע"ש בש"ך ודו"ק. (ב) והנה התוס' בדף מ"ו ע"ב ד"ה ואפי' הקשו מהא דזה בורר דף כ"ה אמאי לא פריך מהכא ע"ש שתירצו בסברא נכונה ואמנם לפמ"ש התוס' בב"מ דמדינא חשוד פטור רק דחז"ל קנסוה ואמרו שכנגדו כשבע ונוטל שפיר י"ל דגם חשוד על שבועת שוא קנסו חז"ל דהא גם הוא עביד עבירה דאורייתא ועבר על שבועת שוא אבל גבי עדות לא שייך קנס וא"ש קושית התוס' ואמנם י"ל דהתוס' אזלו לפי תירוץ השני בב"מ דאדרבה מדינא ה"ל לשלם בלי שבועת שכנגדו דהא הוי משואיל"מ רק דחז"ל חסו על חייו דכ"א יחייבהו שבועה ויטול כל מעונו לפ"ז שפיר הקשו דאי בעינין רשע דחמס א"כ אינו מחויב שבועה כלל וז"ב:

ג הר"ן הקשה אהא דאמר רבה לרבנן מכלל דאי לא אתרו בי' ואיכא עדים חייב הא כפירת דברים בעלמא הוא דילמא הבעיא הוא אם העדים קרובים למפקיד ורחוקים מנפקד דשפיר מצי מתרי בי' בנפקד לחייבו מלקות דפלגינין דיבורי' ותירץ דהעדים הם נוגעים בעדותן דדילמא משום דמתרו בי' בנפקד יהי' מוכרח להודות להמפקיד ולא ישבע לשקר דירא מהמלקות ולכן גם לחייב מלקוה אין נאמנים ע"ש ולפ"ז גם בשבועת העדות כה"ג שהם קרובים לתובע ורחוקים לעדים והתרו בהן אם נאמנים למלקות דא"ל דנוגעים הם דמתרו בהן כדי שיעידו כדברי התובע ולא ישבעו לשקר ויתחייבו מלקות דז"א דהא יכולים לשתוק ולא להעיד כלל וע' חידושי הרשב"א דיש פלוגתא בין הרמב"ן לרש"י אם שתיקה הוי כקבלת שבועה ע"ש וע' ברמב"ם פי"ב מה' סנהדרין דגם למלקות בעי שיתיר עצמו למלקות בפירוש ולא סגי שישתוק או ירכין בראשו וא"כ לא א"ש תירוץ הר"ן דהתרו בו כדי שיודה להתובע ולא ישבע דירא מהמלקות דאכתי מי יכריחו להודות הא בידו לומר להד"ם אך לא להתיר עצמו למלקות ואפשר דלכך לא תירץ הר"י מיגאש כתירוץ הר"ן והארכתי בחידושי בזה לענין פלגינין דיבורי' וע' בתומים סי' צ"ב מ"ש בזה ואין להאריך:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה