בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קד בדין מכירת ס"ת
א הנה באע"ז סי' א' סעיף ח' כתב הבית שמואל בס"ק ט"ז וז"ל ומה שכתב הב"ח ראיה מתוס' דף ס"א דאין מוכרין ס"ת כשיש לו בנים לא דק דהתוס' כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר עכ"ל ולע"ד זה תלוי בשני הגירסאות אי גרסינין מתניתין דלא כר' יהושע וא"כ אליבא דמתניתין כשיש לו בנים א"צ לישא אשה בת בנים כלל ולכן כתבו התוס' דלא גרסינין למאי כ"מ דהא טובא כ"מ כדקאמר אין לו כו' יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים אבל ר"י כתב דשפיר גריס למאי נ"מ והיינו להך גירסא דלא גרסינין מתניתין דלא כר' יהושע וכדעת הרי"ף דמתניתין ור' יהושע לא פליגי רק דמתניתין מיירי לענין מכירת ס"ת ובזה גם ר' יהושע מודה דאם יש לו בנים א"צ למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים ובלא מכירת ס"ת גם מתני' ס"ל דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא אשה בת בנים ולא פליגי כלל וזה מדוקדק בתוס' שם ע"ש וא"כ יפה כתב א"ז הב"ח ז"ל דמסקנת התוס' דא"צ למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים ביש לו בנים וביתו נכון ודו"ק (ב) והנה התוס' פסחים דף פ"ח הקשו אהא דאמרינין לישא שפחה אינו יכול כו' דימכור עצמו בעבד עברי וישא שפחה ותירצו דגר אינו נמכר בע"ע והקשה בס' טורי אבן מהא דאמרינין ביבמות דף ק' כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה כופין ומשחררין זא"ז הא בזה שפיר קשה דימכור עצמו בע"ע על תנאי אם הוא בן הכהנת דאז מותר בשפחה דאינו גר ונמכר בע"ע ואם הוא בן השפחה הוא בלא"ה מותר בשפחה ע"ש ונראה דהנה התוס' דהקשו ימכור עצמו בע"ע אף דאסור למכור עצמו בע"ע לכתחלה כדאמר ר' שמעון אזן ששמעה בהר סיני כי לי ב"י עבדים כו' מ"מ הקשו שפיר דמ"מ איך נכוף האדון לשחררו ויעבור בעש' דחמור מהך איסור דלא ימכור עצמו בע"ע וז"ב והנה הרשב"א כתב דהא דמשחרר עבדו עובר בעשה הוא מקרא דלא תחנם ולכך שיחרר ר"א עבדו כדי לצרפו לעשרה דכיון דמגיע לו טובה לרבו דמקיים מצות תפלה בעשרה לא שייך לא תחנם ע"ש בחידושי הרשב"א ולפ"ז דכאן לא שייך לא תחנם דהא זה ודאי ליכא למימר דאת האחד נכוף לשחרר חבירו והוא ימכור עצמו בע"ע דהי מיניהו מפקת וע"כ דצריך לכוף שניהם לשחרר זא"ז וא"כ השיחרור הוא לטובת שניהם ולא שייך לא תחנם ושפיר אמר כופין שניהם ומשחררין זא"ז ויכנסו לכלל ישראל וישאו בת ישראל וזרעם יהיה בכון לפניהם וז"ב (ג) והנה הרשב"א הקשה אמתניתין דב"ש אומרים דסגי בב' זכרים וב"ה ס"ל דוקא זכר ונקבה ליתנייא בהדי חומרי ב"ה וקולי ב"ש והנה אם כבר יש לו שני זכרים עדיין לא קיים פו"ר לב"ה וכופין לגרשה ולב"ש אין כופין ואם כפו אותו הוי גט מעושה ואיכא חומרא לב"ש ובאמת בסימן קנ"ד סעיף י' הביא יש אומרים דאם הולד בר קיימא אף דלא קיים עדיין פו"ר אין כופין להוציא וא"כ ליתא למה שכתבתי אבל איני מבין טעמא מאי ואפשר כיון דהוליד בן קיימא כבר קיים מצות שבת ואף דלא קיים פו"ר תו אין כופין כמ"ש תוס' ד"ה לישא שפחה וצ"ע דשם הוא אנוס: