בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר קג דין אב שאמר על בנו שהוא ממזר
א בש"ע סימן ד' סעיף כ"ט כתב אבל האב שאמר על אחד מבניו שאינו בנו נאמן והוא ממזר ודאי והרמב"ם כתב הרי הוא בחזקת ממזר והיינו ספק ממזר דשמא מכותי נתעברה כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ב והא דכתב הרמב"ם בסעיף כ"ז הולד ממזר לאו דוקא ור"ל ספק ממזר אך קשה אמאי נאמינה במיגו דאמרה מכותי נתעברתי וצ"ל כיון דהתורה האמינתו לאב לא מהני מיגו נגדו דהוי כמו מיגו במקום עדים וזה מדוקדק בלשון הרמב"ם שכתב דהאב נאמן על בנו אע"פ שהוחזק שהוא בנו ע"ש והיינו דהא חזינין דהתורה האמינתו על בנו לר' יהודא דקיי"ל כותי' אפי' נגד חזקה א"כ ה"ל כעדים ולכן לא מהני גם מיגו נגדו דהא אפילו במקום חזקה הוא בעיא בש"ס ולא אפשטא ומכ"ש נגד נאמנות האב שהתורה האמינתו דעדיף מחזקה וכבר דיברתי בזה באחד התשובות לעיל וז"ב ובזה א"ש דלא כתב הרמב"ם כמו שכתבו התוס' והר"ן דבברי וברי לא הוי מכשיר רבן גמליאל ולפמ"ש א"ש דמטעם זה דברי וברי הוי מהני מיגו נגדו ודו"ק. עוד י"ל דלכך לא הוי מיגו דמכותי נתעברתי דאז הוי מפסלא נפשה מכהונה כמה דאיתא בר"פ ב' דכתובות וצ"ל לפ"ז דהאשה אינה בחזקת זונה ומותרת עכ"פ לכהן בדיעבד דאל"כ שפיר הוי מיגו דהא בין כך ובין כך היא פסולה לכהונה ודו"ק ועמ"ש הבית שמואל ס"ק נ"ד וז"ל ולמה שכתבתי אפילו מחצה על מחצה מותר בממזרת ובבת ישראל כו' ואני העירותי בזה במ"א ואכמ"ל:
ב והנה הנודע ביהודא שאלה מ' ביאר דיש חילוק דאם אנו דנין על האשה עצמה שייך לומר דילמא איהי אזלא לגבייהו וה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי אבל תינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעין את אמו כלל ואין לנו עסק כלל לדון על אמו דאין אנו יודעין אותה זה ודאי הוי כפירש דאפילו דאזלא איהו לגבייהו מ"מ התינוק הוי כפירש ואזלינין בתר רובא ע"ש ועפ"ז יש ליישב שהקשה הב"ש סימן ד' ס"ק ל"ט על הר"ן וה"ה למה אינה נאמנת לומר ממזר הוא לישא ממזרת והא כשם שנאמנת להכשירו משום דבלא דיבורה הוא ספק ממזר ומותר לבוא בקהל כן תהא נאמנת לומר ממזר הוא לישא ממזרת הואיל ובלא דיבורה הוא ספק ממזר ומותר בממזרת ע"ש ונראה דהא בש"ס קידושין דף ע"ג איתא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה וחז"ל פסלוהו דילמא אזלא היא לגבייהו וה"ל קבוע וכמחצה על מחלת דעי ולפ"ז כאן דהיא אומרת דהולד ממזר דנבעלה לפלוני והוא וממזר א"כ לגבי נפשה נאמנת דשויא נפשה חד"א ואין אנו צריכין כלל לדון עליה דודאי פסולה רק על הולד והולד ה"ל פי' כמ"ש הנב"י שפיר איכא רובא להכשירו רק חז"ל משום מעלה עשו ביוחסין ואיך תהי' נאמנת לעשותו ממזר ודאי וז"ב והנה הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ח ביאר דברי הרמב"ם דדוקא אם ניידי כולם כו' וכאן התינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידי כו' וכשיש רוב כותים אין מפקחין כו' ולע"ד א"צ לדחוקי כן אלא י"ל דעכ"פ ספק הוא אי ניידי כולם וה"ל ס"ס ספק ניידי וה"ל רוב עכו"ם ואת"ל דלא ניידי וה"ל קבוע מ"מ אכתי ספק הוא שמא עכו"ם הוא וכמ"ש הב"ש ס"ק נ"ד בשם הה"מ ע"ש ולכך אין מפקחין וז"ב ואמנם י"ל דהוי ס"ס משם א' דהא כל הספק שמא עכו"ם הוא ואמנם לדעת הרמב"ם והמחבר דס"ל מע"מ מצווין להחיות דשוה לדין מפקחין כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ח ע"ש א"כ יש נ"מ בין הספקות דילמא ניידי כולם וה"ל רוב עכו"ם ואין מצווין להחיותו ובספק דילמא לא ניידי ה"ל מע"מ ומצווין להחיותו ושפיר הוי ס"ס וכמ"ש מהרא"י ובש"ך סימן ק"י ע"ש ובזה י"ל מה שהקשה ב"ש מש"ע א"ח סי' שכ"ט דהמחבר שם פסק כהרמב"ם וכאן הביא רמ"א דעת החולקים ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהביא א"ז רמ"א ז"ל דעת הטור דס"ל דמחצה על מחצה אין מצווין להחיותו אלא ברוב ישראל א"כ תו ליכא נפקא מינה בין הספקות וה"ל ס"ס משם אחד ואין הולכין אחר הרוב ושפיר פסק דמפקחין ודו"ק היטב.