אור ברסלב
בית אל חלק א חדר צט גר עמוני אי מותר בשפחה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר צט גר עמוני אי מותר בשפחה

חדר צח בדין הפר לה בעלה ומת

א הנה הרב חלקת מחוקק נסתפק אם גר עמוני מותר בשפחה כמו ממזר דמותר בשפחה ע"ש בסי' ד' ס"ק כ"ב והבית שמואל כתב דתליא בשני הטעמים דלהרמב"ם הטעם דהותר ממזר בשפחה כדי להכשיר זרעו ולפ"ז גם גר עמוני מותר בשפחה כדי להכשיר זרעו ולר"ת דהטעם משום דיצירתו בעבירה ולא שייך בי' לא יהיה קדש דהא הוא קדש ועומד לפ"ז גר עמוני שאין יצירתו בעבירה אסור בשפחה משום לא יהיה קדש ע"ש והגאון בעל ישועת יעקב כתב דנעלם מהם הירושלמי דאמר לר' יהודא דאמר קהל גרים אקרי קהל גר עמוני אסור לישא גיורת עמונית או מואבית ואמר ר"י משיאין לו שפחה הרי מבואר דגר עמוני מותר בשפחה ע"ש ולע"ד לא נעלם מהן דבר דהנה יש להקשות על שיטת ר"ת דלדידי' שפיר כתב הבית שמואל דגר עמוני אסור בשפחה דהא אין יצירתו בעבירה איך יפרנס דברי הירושלמי הזה דמבואר להדיא דגר טמוני מותר בשפחה ונראה דלכאורה יש לומר טעם אחר דממזר מותר בשפחה אף להפוסקים דשפחה היא אסורה מדאורייתא משום לא יהיה קדש כמו שתרגום אונקלס דהא הקשו התוס' גבי חציו עבד וחציו בן חורין למה כופין את רבו לשחררו ישא שפחה וליתי עשה דפרו ורבו ולדחי לא תעשה דלא יהיה קדש ותירצו כיון דאפשר למכפיי' לרבו לשחררו ה"ל אפשר לקיים שניהם ע"ש ולפ"ז בממזר שפיר אתי עשה דפרו ורבו ודחי ל"ת דלא יהיה קדש ולמה צריך ר"ת לומר משום דיצירתו בעבירה והוא קדש ועומד הא בלא"ה עשה דוחה ל"ת ותירוץ התוס' לא שייך כאן ואמנם י"ל דהא הוא יכול לקיים עשה דפו"ר דישא גיורת דהא אנן קיי"ל דקהל גרים לא אקרי קהל והוי אפשר לקיים שניהם ולא דחי עשה ל"ת ולכך הוצרך ר"ת לומר הטעם דהוא קדש ועומד ואין כאן ל"ת כלל וז"ב ומעתה לא קשה מהירושלמי דהא הירושלמי לר' יהודא דאמר קהל גרים איקרי קהל שפיר אמר דמשיאין לו שפחה דאתי עשה ודחי ל"ת ולר' יהודא א"א לקיים שניהם דהא ס"ל קהל גרים איקרי קהל ואסור גר עמוני בגיורת אבל לדידן דקהל גרים לא איקרי קהל שפיר כתבו הבית שמואל דלר"ת אסור בשפחה דהא אפשר לקיים שניהם דישא גיורת ודו"ק היטב ובזה יש לפרש דברי הרמב"ם דכתב הטעם דממזר מותר בשפחה מפני תקנת הולד והקשו איך אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך ובאמת לדעת הרמב"ם דאיסור שפחה הוא דרבנן י"ל דבזה לא גזרו גם לפמ"ש התוס' דהיכא דלא פשע חבירו שפיר אומרים לו חטא ולפמ"ש א"ש דהא באמת עשה דפרו ורבו דוחה ל"ת דלא יהיה קדש ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאיסור שפחה דרבנן רק דאפשר לקיים שניהם דישא גיורת אלא דאז יהיה בניו ממזרים כמ"ש בסעיף כ"ב וע' ב"ש ס"ק ל"ו וזה הוי כא"א לקיים שניהם דאסור להרבות ממזרים בישראל כמ"ש בית שמואל ס"ק ל"ה ולכן התירו לו שפחה ודו"ק היטב (ב) והנה בישועת יעקב הקשה לפ"ד הרמב"ם קשה אמאי בחצי עבד וחצי ב"ח כופין את רבו לשחררו הא אפשר לו לישא שפחה משום תקנת עצמו ולא יעבור הרב בעשה דלעולם בהם תעבודו דהיא דאורייתא והניח בצ"ע ולע"ד י"ל דשם בחצי עבד וחצי בן חורין אם ישא שפחה יעבור בכל יום על איסור שפחה אבל אם כופין רבו לא יעבור רק פעם אחת לבד ודמי למ"ש מהר"ם בר"ב בחולה ביה"כ ששוחטין לו בהמה ולא יאכילוהו נבלה ויעבור על כל זית וזית וכן הכא ודו"ק ויש להסתפק בספק ממזר לדעת הרמב"ם אם מותר בשפחה ונראה דכיון דהתורה אמרה ממזר ודאי לא יבוא כו' וכתב הפר"ח דמותר בממזרת מה"ת כממזר גמור רק דרבנן אסרוהו ובכה"ג לא גזרו משום תקנת הולד ואף לר"ת י"ל כן והארכתי בתשובה וע' ב"ש ס"ק ס"ד וקצרתי כאן:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה