בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר צח בדין הפר לה בעלה ומת
א מצאנו בש"ס שני ברייתות סותרות זו את זו ברייתא קמייתא בדף ס"ח ס"ט לא פליגי בית הלל אלא בחלוקה דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת דס"ל לב"ה דבהפרתו דאב אקלשא נדרא ותו לא ירש לי' האב מהבעל לכך אינו יכול להפר אבל בחלוקה דשמע הבעל והיפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל מודי ב"ר דנתרוקנה רשות לאב ומודו דאב מיפר ואמנם בברייתא בתרייתא בדף ע"א פליגי ב"ה גם בחלוקה זו כדקתני התם להדיא ומחלקים דברייתא בתרייתא מיירי בנתארסה לאחר ולכך ס"ל לבית הלל דהאב לא מצי מפר אלא בצירוף הארוס אבל כל זמן שלא נתארסה לאחר יכול האב להפר לבדו ע"ש וכבר העיר הלח"מ דמדברי רבינו בהלכה י"ט משמע דאם שמע הבעל והיפר ומת אין האב יכול להפר אפי' קודם שנתארסה ולכך העלה דהרמב"ם ס"ל דבית הלל בברייתא קמייתא פליגי גם על בבא דשמע בעלה והפר ע"ש וכן דעת הרב בית יוסף סימן רל"ד ע"ש והנה הרא"ש הביא נוסחא בברייתא בתרייתא דאיכא תרי בבי שמע אביה והיפר לה ולא הספיק בעלה לשמוע עד שמת ונתארסה לאחר אביה ובעלה מפירין נדריה שמע אביה והיפר לה ולא הספיק בעלה לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר חלקו של בעל אמר רבי נתן זו דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אינו יכול להפר ע"ש ולפי נוסחא זו שפיר י"ל דבית הלל פליגי רק אבבא שניה וס"ל דלא מצי האב להפר לחודי' כיון דליכא ארוס אבל אבבא קמייתא דנתארסה לאחר לא פליגי ומודי דאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואמנם שמע בעלה והיפר לא נזכר בברייתא זו רק בברייתא קמייתא ועליה י"ל דלא פליגי בית הלל כלל כמ"ש הר"ן ולא קשיין ברייתות אהדדי כלל והרא"ש כתב דלא גרסינן לי' דתרי בבי למה לי דבחדא בבא שמעינן פלוגתא דב"ש וב"ה דמה לי אב ובעל מה לי אב לחודי' עכ"ל הרא"ש והנך רואה דתרתי בבי צריכי דהא דעת הר"ן דיש חילוק אי איכא ארוס יכול האב להפר כמ"ש הכסף משנה דלא מנתק מארוס לאב דאקליש אבל ארוס שני כרעא דארוס ראשון הוא וא"כ לא מבעיא אי לא פליגי בית הלל בבבא קמייתא כמ"ש הר"ן ודאי דאיצטריך תרי בבי ואפילו אי פליגי ב"ה גם בבבא קמייתא ג"כ איצטריך תרי בבי להורות דאף בקמייתא פליגי בית הלל דאפילו בשותפוס דארוס לא מצי מפר ובתרייתא לרבותא דב"ש ח"ב:
ב גם מה שהקשה הרא"ש מהא דקאמר ב"ש סברי נדרים שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב דהא בזה ל"פ ב"ש וב"ה ע"ש ולע"ד א"ש אם נימא דלא פליגי ב"ה אלא אסיפא ולב"ש אף נדרים שנראו לארוס ראשון נתרוקנה לאב לבד ויכול להפר לבדו ולב"ה לא נתרוקנה לאב אלא בצירוף הארוס האחרון וא"ש הא דתניא כותי' דשמואל מבית שמאי ומבית הילל ודו"ק. ואמנם הרמב"ם סבר דבין שמע האב והפר בין שמע בעלה והפר אינו יכול להפר האב לחודי' אלא בצירוף הארוס ס"ל דבברייתא בתרייתא פליגי ב"ה רק אבבא שניה אבל בבא קמייתא דמיירי בצירוף הארוס לא פליגי ובברייתא קמייתא פליגי אכולהו בבי משום דשם מיירי בלא צירוף הארוס וכל הסוגיא ודברי רבינו יבואו על מקומם בשלום: