בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר צז בדין שומרת יבם מי מפר נדריה
א הרמב"ם בפרק י"א הלכה ט' מהלכות נדרים כתב הפר הבעל לבדו ולא הפר האב ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינה לוקה וכתב הכ"מ שם דף כ"ח בעיא דאפשטא לגבי הפר הארוס לבדו וכתב הר"ן דה"ה האב לבדו וכ"כ הטור ורבינו העתיק לשון הש"ס ע"ש ואני תמה דהא אדרבה בש"ס פשיט לי' והא דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר חלקו של בעל ואמר רבי נתן זו דברי בית שמאי בית הילל אומרים אין יכול להפר שמע לבית שמאי מגיז גייז לבית הילל מקלש קליש שמע מינה והיינו כיון דהפר אביה מקלש קליש הנדר ואינו חשוב להורישו לאב ע"ש בר"ן והא דשמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל דנתרוקנה רשות לאב ולא אמרינין דקליש נדרא היינו מפני שמת הבעל ובטלה הפרתו כמ"ש הר"ן או כמ"ש הרא"ש דמיגו דמפר חלקו מפר נמי חלק הבעל ע"ש אבל מ"מ עיקר הפשיטות מהפר האב אלא דהש"ס מדמה הפרת הבעל להפרת האב אבל מה שכתב הכ"מ דאפשטא גבי הפרת הארוס לבדו וכתב הר"ן דה"ה גבי הפרת האב לבדו ע"ש נהפוך הוא דעיקר הפשיטות מהפר האב לבדו ורבינו נקט לשון הבעיא בש"ס דבעי לה בהפר הארוס וה"ה האב וזה פשוט ואולם אנכי הרואה בירושלמי פרק נערה המאורסה הלכה א' דפשיטא לי' לא הפר האב את חלקו ועברה על נדרה דלוקה והיינו אם הפר הבעל לבדו כמ"ש המפרש פני משה ובעי אם הפר הבעל ולא האב אם לוקה וז"ל הירושלמי היפר האב את חלקו לא הספיק הבעל להפר עד שמת מיפר האב חלקו של בעל אמר רבי נתן זו דברי ב"ש אבל דברי בית הילל אין צורך להפר כו' פשיטא לא הפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה היפר האב ולא היפר הבעל מהו שחלקה ניחא כמ"ד אין מיתה בהפרה (ופירש הפני משה היינו לב"ה דסברי כיון שמת הבעל שוב אין צריך הפרה מחלקו והלכך הפרת האב לבדו הפרה מעלייתא הוא ואיכא למבעי דאפילו בחיי הבעל תהני לפוטרה ממלקות) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה מיתה בהפרה הוא וכן מכיון שאינו מפר לה ועברה על נדרה, לוקה (ופירש הפ"מ דלב"ש דאמרו שאפילו מת הבעל צריך האב לחזור ולהפר חלקו וא"כ הפרת האב לבתו לאו מעלייתא הוא וכן הכי נמי מכיון שלא הפר לה ועברה על נדרה לוקה ע"ש והנה הירושלמי לשיטתו דגריס לבית הלל אין צריך להפר ואמנם אנן בדידן דגרסינין אין יכול להפר אתי שפיר דפשיט בש"ס דמקליש קליש נדרא ושפיר פסק הרמב"ם דאינה לוקה ואמנם ראינו דיש סברא לומר דבהפר האב מקלש קליש לנדרה ולא בהפר הבעל ולפ"ז אין ראיה מהא דאמרו ב"ה בהפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת דאינו יכול האב להפר משום דאב מקליש קליש לנדרה ואיך פשיט מיני' להפר הבעל ולא הפר האב דאינו לוקה דהא י"ל דבעל לא מקלש לנדרה וכדס"ל להירושלמי וע"כ צריך לומר כדעת הרמב"ם דבית הלל גם ארישא דשמע בעלה והפר לה ולא הספיק האכ לשמוע עד שמת הבעל [קאי] וסבירא להו דאין האב יכול להפר אחר מיתת הבעל שפיר פשיט הש"ס דגם הבעיא דגם בהפר הבעל לחודי' מקליש קליש לנדרה ואינו יכול האב להפר וכמו שהאריך הלח"מ לקמן בהלכה י"ד דגם על הפר הבעל קאי פלוגתא דב"ש ובית הילל והא דנקט הרמב"ם בהלכה ט' הפר הבעל ולא נקט הפר האב היינו דהפר האב אתי במכ"ש דהפר הבעל ואי הוה נקט הפר האב אכתי לא הוי ידעינין דהפר הבעל ולא הפר האב דאינה לוקה דהא בירושלמי פשיט לי' דאם הפר הבעל ולא הפר האב דלוקה ומבעיא לי' בהפר האב ולא הפר הבעל אם לוקה או לא ולכן נקט הרמב"ם הפר הבעל ולא הפר האב אינה לוקה ומכ"ש הפר האב דאינה לוקה ודו"ק היטב בדברים האלה כי הם מיוסדים על אדני עומק הסוגיא והם נכונים בטעמן ועתה כבוא לענין שאלתך בשומרת יבם הנה בש"ס אמרינן שמע מינה לב"ש מאמר נישואין עושה דאי אירוסין עושה אמאי יפר לבדו ומשני רב נחמן ב"י יפר בשותפות עם אביה ולעולם אירוסין עושה והקשה הר"ן למאי דמסקינין יפר בשותפות אמאי לא פריך יפרו מבעיא לי' כדפריך ביבמות ותירץ דהתם לא ידע דאיכא לתרוצי כשעמד בדין וברח דאחייב במזונותיה דבתר הכי דאקשי מי קתני יפרו יפר קתני מוקמינין לה בהכי אבל כאן דאיתמר האי פירוקא לעיל אי הוה פריך לה ידע דאיכא לאוקמי בשעמד בדין וברח ומשום הכי לא איכפת לי' לאקשויי עכ"ל הר"ן ע"ש בדף ע"ה עמוד ב' ואמנם לפ"ז י"ל דלמסקנא דיבמות דף כ"ט דמיירי בעמד בדין וברח שפיר (חדר ס"ל לר' אליעזר דיפר לבדו וס"ל דעל דעתו הוא נודרת דהא חייב במזונותיה גם אי נימא דס"ל לר' אליעזר כבית שמאי דמאמר נשואין עושה א"ש דאמר יפר לבדו ור' עקיבא י"ל דפליג וס"ל דלא יפר לבדו אלא בשותפות עם האב וע' בר"ן שם ויותר י"ל לפמ"ש הש"ך הועם דמאמר רק מדרבנן קונה ולפ"ז י"ל דזה מהני לאפוקי מרשות האב דלא יוכל האב להפר לבדו אבל בשותפות עם הבעל יוכל להפר ממה נפשך אי אזלת בתר דאורייתא הרי הוא יכול לבדו להפר ואי אזלת בתר דרבנן דעשו מאמר כאירוסין עכ"פ בשותפות עם הבעל יכול להפר ואם עשו מאמר כנישואין ואין הבעל לבדו יכול להפר וא"כ ממ"נ בשותפות יוכלו להפר שלא יהיה כתרתי דסתרי אהדדי והרמב"ם פסק דהאב יכול להפר לבדו דמאמר אינו קנין גמור ואולם הטור פסק דבצירוף הבעל יכול להפר ולכך כתב דהאב והיבם מפירין נדריה ולא ידעתי מה ההמון הרב הזה עליו ואין ספר בית יוסף תחת ידי לעיין בו ודע דלמ"ד ספוקי מספקא לי' אם מאמר קונה או לא א"ש דלא יכול האב לבדו להפר דילמא מאמר קונה וכן הבעל אינו יכול להפר לבדו דילמא אינו קונה כלל אבל בצירוף שניהם יחד יכולין להפר ממ"נ אלא דאנן קיי"ל מאמר קונה מדרבנן ולא מה"ת ודו"ק היטב: