בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר צה בדין העושה שליח להפר
א הנה בש"ע סימן רל"ד סעיף למ"ד כתב אין יכולים לעשות שליח לא להפרה ולא להקמה וע' בט"ז ס"ק למ"ד שכתב ליישב לשון הטור דכתב אפילו בנדרים שנדרה כבר דקשה איך ס"ד דיעשה שליח בדבר שאינו יכול לעשות בעצמו וע"ש מה שתירץ וע' בלח"מ שכתב דרבינו איירי בנדרים שנדרה כבר דאילו בעתיד: לבוא למה לי קרא הא כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח כדאמרינין בריש פרק ב' דנזיר עכ"ל הלח"מ והנה בש"ס פריך והא לא שמע ומשני לכי שמעינא וע"ש בר"ן שהקשה מאי פריך והא לא שמע והא האפוטרופס שמע ותירץ דמי איכא מידי דבעל לא מצי מיפר דהא לא שמע ושליח מצי משוי ע"ש בר"ן והרא"ש וכתב בפירושו על הא דפריך והא לא שמע ושמיעת האפטרופס לא חשיב כשמיעת הבעל דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליח וע' מה שכתבו תוס' רי"ד והובא בקצה"ח ריש סי' קפ"ב ואמנם הרא"ש כאן כוונתו דהשמיעה הוא ממילא בלא עשית מעשה והתוס' רי"ד כתב דאפילו במידי דעושה מעשה בשביל חברו כגון דמניח תפלין על ראשו בעבור חבירו לא שייך שליחות ע"ש ובאמת לא הבינותי שם דאם אמר אדם לחבירו הנח תפלין בעדי או עשה סוכה ושב בה בעדי איך שייך שליחות בזה הא השליח חייב בתפלין או בסוכה בפני עצמו ואיך שייך שיעשה בשבילו הדבר שחייב בשביל עצמו ולא דמי לשחיטת הפסח אף שגם השליח חייב בפסח זה אינו דהא השליח אינו חייב אלא בכזית פסח והוא שוחט בשביל שותפו שחייב בפסח בכזית בפ"ע והבן (ב) וע' בלח"מ שהקשה על הרמב"ם כיון דהרמב"ם לא ס"ל ההיקש בין איש לאשתו בין אב לבתו וס"ל דהאב יכול להפר אף נדרים שאין בהן עינוי נפש מנא לי' ללמוד אב מבעל לענין דאין עושין שליח להפר דקרא אישה יקימנה ואישה יפרנו בבעל כתיב ותירץ דהא דלא יליף רבינו אב מבעל לענין נדרי עינוי נפש משום דאמר קרא כל נדריה ואסריה כמ"ש הרמב"ם בריש פי"ב אבל הכא דליכא קרא מקיימין ההיקש בין איש לאשתו כל מה שנוכל כיון דליכא קרא כנגדו עכ"ל הלח"מ ואמנם אף דדבריו נכונים בישוב דברי הרמב"ם ז"ל מ"מ ללא צורך הוא דהוא מפורש בספרו גבי אב ויליף מדכתיב כי הניא אביה אותה אם היפר האב מופר ואם לאו אינו מופר דברי ר' יאשיה רי יונתן אומר מצינו בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ע"ש ואדרבא מזה ראיה מדלא יליף לה ר' יאשיה האב מהבעל בהיקש בין איש לאשתו בין אב לבתו שמע מינה דלא ס"ל ההיקש וא"ש דפסק רבינו דלא כהספרי וס"ל דהאב מפר כל נדרים אפילו דלאו עינוי נפש וחכמי לוניל שאלוהו בזה והשיב ע"ש אבל בזה יש לו ראיה מהספרי עצמו ודו"ק והנה גם אדונינו בעל כסף משנה ז"ל כתב דמבעל נשמע לאב ע"ש וגם לו אשתמיטתי' דברי הספרי הנ"ל במח"כ ע"ש. (ג) והנה המהרי"ט כתב בתשובה דהא דאמרינין מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו דאין בדעתו לעשות שליח על זה אבל אם עשה שליח בפירוש מהני וכבר צווחו עליו בבי מדרשא מהא דפריך בנזיר דף י"ב לרבא דאמר כל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח מהא דהאומר לאפטרופס שלו כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה יכול יהיו מופרין תלמוד לומר אישה יקימנו כו' טעמא דאמר רחמנא אישה יפרנו הא לאו הכי אפטרופס מצי מיפר ואילו גבי דידי' תניא האומר לאשתו כל נדרים שתדרי כו' הרי הן מופרין כו' חכמים אומרים אינו מופר כו' ומוקי לה אליבא דר"א ע"ש והא התם עביד שליח בפירושו להאפטרופס ע"ש ולע"ד יש לקיים דברי מהרי"ט דיש לומר במידי דתלוי בזמן כגון אם מקדש אשה דלא מצי עתה לקדשה ועושה שליח לקדשה אחר ל' יום דאז יכול לקדשה שפיר כתב מהרי"ט דיכול לעשות שליח דזמן ממילא קא אתי וכמ"ש המשנה למלך בהי קדושין גבי קטן דאם עושה שליח לקדש אשה כשיגדל ויהי' בן יג"ש ויום א' מהני דזמן ממילא קא אתי ואף דכתב שם דדוקא ביומא דמשלם יום י"ג אבל מקודם לא היינו משום דעדיין צריך שתי שערות והוי מחוסר מעשה ע"ש ולכך בעושה שליח להפר אח"כ מהני שפיר דהא אינו מחוסר מעשה כלל ואף דיש להתעקש דעדיין לא נדרה והוי מחוסר מעשה הנדר שתדור זה אינו דזה לא נקרא מחוסר מעשה דהא זה עיקר השליחות שיפר נדרה לכשתדור אבל בש"ס דנזיר קאי להאי צד דבעינין שישמע הבעל כמ"ש התוס' ד"ה טעמא דכתבו בפירוש ליפר כשישמע הבעל שפיר פריך והא כל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח דהא מחוסר מעשה דהיינו השמיעה ולכך מוקי לה כר"א וא"כ הוא יכול להפר עתה לכשישמע ולכך מצי משוי שליח וממילא א"ש דברי הרמב"ם דלפי דפסק הרמב"ם בפי"א ה' ס"א דלא צריך שמיעה שפיר כתב הטעם דאישה יפרנו ומיירי שפיר בנדרים שעדיין לא נדרה דדוחק לומר דמיירי בנדרים שנדרה כבר דהא בתחלת דבריר מיירי בנדרים שעדיין לא נדרה וע' במל"מ פרק ששי מה' גירושין הלכה ג' ודו"ק: