אור ברסלב
בית אל חלק א חדר פד בדין נזיר שנכנס לבה"ק

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר פד בדין נזיר שנכנס לבה"ק

חדר פג בדין האומר הריני נזיר שנה סתם

א הרמב"ם כתב בפ"ה הלכה חי מה' נזירות דנזיר שנכנס באהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה מדעתו ה"ז לוקה משמע אע"ג דהוא לא עשה מעשה כלל אבל התוס' כתבו דמיירי שהוא ג"כ סייע דאל"כ אינו לוקה דהוי לי' לאו שאין בו מעשה ואמת דהתוס' בנזיר דף י"ז כתבו אהא דאמרינין אילימא דהתרו בו אל תנזור בלא שהיה נמי חייב וכתבו התוס' דלא הוי לאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא דאינו יוצא משם כשנודר בנזיר ע"ש בתוס' ואפשר כוונתם כיון שתחלת הכניסה היה מעשה ועתה התרו בו לצאת הוי לאו שיש בו מעשה וע' תוס' שבועות ד"ה או א"צ גם י"ל דעה שנדר בנזיר הוי מעשה כמו מימר דבדיבורו עביד מעשה דעושה מחולין קדש כן הכי נמי דנזירות כהקדש הוא דכתיב קדוש יהיה וע' מה שכתב הרמב"ם בריש הלכות תמורה ובכ"מ שם וכתבתי במ"א ולפ"ז אתי שפיר מה שכתב הרמב"ם סתם ופרע לו חבירו גג התיבה ולא כתב שסייעו ודו"ק:

והנה לפמ"ש הרב המגיד בפרק י"ג מהלכות שכירות בדעת הרמב"ם דכל לאו שאפשר לעבור עליו ע"י מעשה אז אפילו לא עשה מעשה לוקה ע"ש וגם לפ"ז א"ש דעת רבינו דאם חבירו פרע עליו הגג מדעתו אף שלא סייע לוקה כיון דאפשר לעבור על לאו דטומא' ע"י מעשה ואפשר דזה מדוקדק בלשון התוס' דשבועות דף י"ז שהבאתי שכתבו דמתרין בו שלא ידור ולקי כמו נזיר טהור דמתרין בו שלא יטמא כו' והיינו דאפשר לעבור על לאו דטומאה ע"י מעשה ודו"ק ובאמת מה שכתבו התוס' דהוא סייע לחבירו לכאורה קשה הא מסייע אין בו ממש ואמנם זה יש לדחות ע' ט"ז סימן קצ"ח ס"ק כ"א ובנקודת הכסף שם ואמנם לפמ"ש הנודע ביהודא לחלק דדוקא אם עשה מעשה כל דהו אז שייך סברת הרא"ה והה"מ דכיון דאפשר לעבור על לאו זה ע"י מעש' לוקה גם אם לא עשה אלא מעשה כל דהו אבל בלא מעשה לגמרי לא לקי וי"ל דזה כוונת התוס' דסייע חבירו ואף דמסייע אין בו ממש מ"מ הוי עכ"פ מעשה כל דהו וכיון דאפשר לעבור עליו ע"י מעשה גמור שפיר לוקה ודו"ק היטב והנה ראיתי בתוס' בשבועות שם ד"ה טימא דהקשו הא כבר הוא מחולל ועומד ותירצו דהכא הוא מוסיף טומאה שהוא מצוה לפרוש מן הקבר בכל שעה וכ"כ בשיטה מקובצת ועוד כתבו בשם ר"ת דמיירי שהוא סמוך לחשכה ומוסיף טומאה יום אחד ע"ש ולפ"ז יש ליישב גם ההוא דאלו תטמא אל תטמא בכה"ג וכן עלה במחשבה לפני וע' עוד בתוס' שם ובחידושי הרשב"א ויבואר אי"ה במ"א: והנה התוס' נזיר דף מ"ב ע"ב ד"ה אמר לי' כתבו שלא בחיבורין כו' אין כאן מחולל ועומד אלא תוספת אף בו ביום כו' ור"ל אף דבו ביום אין כאן תוספת ימי טומאה דהא בלא"ה הוא טמא שבעה ימים מ"מ איכא תוספת טומאה לענין אדם הנוגע בו וז"פ ולפ"ז לדעת רבינו דס"ל טומאה בחיבורין לאו דאורייתא מ"מ אם נגע במת ביום שאחריו איכא תוספת ימי טומאה ואמנם בזה"ז דאין לנו אפר פרה לא שייך תוספת ימי טומאה דאנחנו לעולם טמאים לנפש אדם ואין לנו במה להטהר והנה שבתי וראיתי בדברי הראב"ד בהלכה ט"ו שכתב והמחייב אותם עליו להביא ראיה אפשר דכוונתו רק על חיוב מלקות אבל מודה דחיוב מדרבנן איכא כמ"ש הרב דגול מרבבה ולפמ"ש יש להסביר זה דטומאה בחיבורין מדרבנן וא"כ עכ"פ איכא תוספת טומאה אדרבנן וה' הטוב יבנה בית הבחירה ויזרוק עלינו מים טהורים לטהרנו א"ס:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה