אור ברסלב
בית אל חלק א חדר פג בדין האומר הריני נזיר שנה סתם

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר פג בדין האומר הריני נזיר שנה סתם

חדר פב בשקיבל עליו שתי גזירות בב"א

א הרמב"ם פ"ג ה"ז כתב דשנה סתם הוא שנת הלבנה ותמה הכ"מ הא בירושלמי מספקא אי שנת החמה או שנת הלבנה ואמאי פסק לקולא ותירץ דאפשר דטעמ' משום דספק נזירות לקולא ע"ש ואמנם המל"מ הקשה על הכ"מ מהא דר"ה דאמרינין דאם אמר מודרני ממך שנה מונה י"ב חדש מיום ליום וזה שנת הלבנה ובנדרים ספקו להחמיר וע"כ דהטעם משום דהלך אחר לשון בני אדם ע"ש והנה רבינו פסק בפרק יוד מה' נדרים הנודר הנאה מחברו לשנה אסור שנה תמימה מיום ליום ואם נתעברה שנה אסור בה ובעבורה ע"ש והיינו דשם כוונתו לידור הנאה שנה זו מיום שנדר עד יום הזה בשנה האחרת ולכך אם הוא פשוטה מונה מיום ליום היינו או שכ"ג או שנ"ד או שנ"ה ימים ואם נתעברה השנה מונה י"ג חודש אבל כאן שנדר נזירות כמנין ימות השנה ואם פירש שנת הלבנת עונה שנ"ד נזירות דרוב שנות הלבנה הם שנ"ד ימים ואם פירש ימות החמה מונה שס"ה נזירות דהא אין כוונתו לחשוב מיום ליום מיום שנדר רק כמנין שנת החמה דעלמא ולכך אם אמר סתם לא ידענו למה היתה כוונתו ושפיר כתב הכ"מ דרק מספק מקילינין וז"ב גם מ"ש המל"מ דלפ"ד הכ"מ אם לא אמר כמנין ליש ספק נזירות להקל יתבאר לקמן ומה שהקשית בעירובין דף מ"ג דבעי למפשט דיש תחומין למעלה מי"ט דתניא האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא כו' ופריך בחד בשבא לשתרי ומשני תנא ספוקי מספקא לי ולחומרא כו' והקשית דהא קיי"ל ספק נזירות להקל הנה כבר עמד בזה הכ"מ בפ"ד הלכה ל"א מהלכות נזירות דהרמב"ם פסק שם הטעם דשרי בשבת ויו"ט משום דספק נזירות להקל והקשה הכ"מ הא בש"ס הטעם דאין אליהו בא בע"ש ועיו"ט ועוד הקשה ע"ש ותירץ דבש"ס אזיל למ"ד ספק נזירות להקל וע"ש בלח"מ שהקשה א"כ קשה חד בשבת לשתרי ע"ש ואני בער ולא אדע דהא הטעם דלא רצה להכניס לספק נזירות דלא יהיה לו תקנה כגון בהא דכרי דחשב דיברר ע"י מדידה אם יש מאה סאה וכמ"ש הרא"ש ואז יודע לו אם הוא ודאי נזיר או אינו נזיר וכן במלא הקופה ודאי כוונתו לקישואין דאית לי' תקנת' אבל כאן מה הפסד לו אם יהיה נזיר ספק בחד בשבא הא למחר ודאי יהי' ספק נזיר ולא יגלח מספק ואמנם י"ל דהש"ס אזיל דספקו חמור מודאי אבל לטעמא דר' יוחנן דמחלק בין היכא דנחת לנזירות או לא נחת והטעם דאם נחת לנזירות אוקמי אחזקת נזירות וכ"מ בשיטה מקובצת דמדמה לה לעד שלא נזקק לטומאה כו' ואם כן גם כאן שייך זה דספק נזירות להקל ואמנם הש"ס הקשה שם על הטעם דספקו חמור מודאי מהא דתניא נזיר שמשון ולכך פסק הרמב"ם כטעמא דר' יוחנן דמחלק בין נחת לנזירות או לא נחת וא"ש דכתב הטעם דספק נזירות להקל ואין צ"ל דהש"ס אזיל אליבא דריש כמ"ש הכ"מ ודו"ק:

והנה לטעמא דספקו חמור מודאי דודאי נזיר מגלח ומביא קרבן ונפטר מנזירות משא"כ בספק נזיר י"ל לפ"ז בזה"ז דאין לנו קרבן בעו"ה וא"כ גם ודאי נזיר אינו יוצא מידי נזירותו לעולם לא שייך זה ולא אמרינין ספק נזירות להקל וגם לטעמא שהבאתי דהוא טעמא דר' יוחנן דלא החמירו עליו שמא יביא חולין בעזרה ג"כ ל"ש בזה"ז וצ"ע דלא העיר שום מחבר בזה ובמ"א כתבתי והנה ראיתי בתוס' נזיר דף יו"ד ע"ב בסוף ד"ה ואמר הריני נזיר דהקשו וא"ת סוף סוף מה נ"מ לבית הלל הלא אפילו כשנזר זה מן הבשר לא חייל אכל מילי דנזירות כדמשמע להו בגרוגרת ע"ש שנדחקו בתירוצם ולפמ"ש הרמב"ם בפרק א' הלכה יו"ד דאם אמר הריני נזיר מן הגרוגרת הוי נדור לב"ה ע"ש שהראב"ד השיג עליו ואמנם להרמב"ם א"ש קושית התוס' דנ"מ דלב"ה אפילו נדור לא הוי והא דנקט ובה"א אינו נזיר היינו משום דבית שמאי אמרו נזיר לכך נקטו ב"ה אינו נזיר ואמנם באמת אפי' נדור לא הוי כן נלפע"ד ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה