בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר פב בשקיבל עליו שתי גזירות בב"א
א הנה אם נשאל על הראשונה ע' נדרים דף ח"י שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ופירש"י שאמר הרי עלי שתי נזירות ובר"ן שם כתב דכה"ג חיילי תרויהו שהרי אין אחת קודמת לחברתה וע"ש דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה ורבינו כתב דמונה נזירות אחר נזירות והוא מהמשנה דפ"ג וצ"ל דבנדרים מיירי דאמר בפירוש בבת אחת אבל הכא אם נשאל על הראשונה חיילה עלי' שניה לאחר ל' יום דוקא ולא קודם גם א"י להשאל על השניה אלא לאחר ל' יום דאז חלה עליו השניה ודו"ק וע' ברא"ש שם שכתב דאמר הרי עלי שתי נזירות או שאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל וכאן י"ל דמיירי דאמר הריני נזיר הריני נזיר דאז אמרינין דכוון להיות נזיר זה אחר זה וצ"ע דלא העירו בזה נושאי כלי הרמב"ם ז"ל והנה במהדורא קמא הקשיתי אהא דפירש הרמב"ם פ"ב הלכה ח' הריני נזיר שזה פלוני שהוא מאמת דבריו ואם אמר הריני נזיר אם אין זה פלוני ע"ש והא זה נדרי שגגות וכמדומה שאחר כך ראיתי בשו"ת מהר"י מטראני שעמד בזה וחפשתי עתה ולא מצאתי (ב) והנה דבר חדש ראיתי ברש"י נדרים דף י"ט דהא דאמרינין ספק נזירות להקל הוא משום דלאו מצוה הוא לקבל נזירות ואיש כי יפליא בדיעבד קאמר הילכך אית לי' ספק נזירות להקל ע"ש ואתי שפיר טפי לדעת הרמב"ם דכל הספקות מה"ת לקולא רק דרבנן תיקנו להחמיר ובכה"ג דאין מצוה לקבל נזירות לא תיקנו ובזה א"ש הא דאמר ר' יוחנן דאי נחית לנזירות תו לא סליק מיני' דכיון דאיכא חזקת נזיר זה גם מן התורה להחמיר ובזה תבין מה דפריך בש"ס אהא דמשני ר' יוחנן אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות במאי לסלק מינה ופריך אמאי לא לחזי לקופה כאילו מלא קישואין ותהוי לי' תקנתא ומשני ר' יהודא סבר לי' כרבי דאמר אין זה מגלח אחת לשלשים יום כו' והיינו דאי הוה ס"ל כת"ק דנזירות כמנין מלא הבית קבל עליו אז לא הוי חזקת נזיר דהא אחר כל ל' יום מגלח וכבר אזדא לי' חזקת נזירות אבל אי נזירות ארוך קבל עליו אף דמגלח אחת לי"ב חודש עדיין חזקת נזיר עליו והוא עדיין בחזקת נזירותו דהא רק מיקל בתער וגלוח לגמרי לא עביד וגם לפי הנראה אינו מביא קרבנותיו כלל ע' בפ"ג מה' נזירות הלכה י"ב ובמל"מ הלכה י"ח בפסקא המתחלת תו אמרינין בגמרא ר"י אמר אפ"ת ר"י כו' ותבין כי דבריו ודברי עולים בקנה אחד ודו"ק (ג) והנה המהרי"ט תירץ על קושית התוס' דהאיך מהני תנאי בנזירות הא א"א לקיים ע"י שליח ותירץ מהרי"ט דתנאי לא גרע מפתח והוי כמו נדר ופתחו עמו ודפח"ח ואמרתי עפ"ז אתי שפיר הא דנזיר דף ל"ב הי' מהלכין בדרך ובא אחד כנגדן ואמר הריני נזיר שזה פלוני כו' ב"ש אומרים כולם נזירים וכן בדף יו"ד אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני כו' דב"ש אומרים ה"ז נזיר וע"ש בש"ס דדחיק לפרש טעמא דב"ש ולפמ"ש מהרי"ט א"ש דכיון דב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות א"כ לא מהני תנאי ותנאי בטל ומעשה קיים ואפילו לא עמדה הוא נזיר ואמנם הש"ס דלא פירש הכי ע"כ דלא ס"ל כתירוץ מהרי"ט ומה שהקשה המל"מ אמאי לא מייתי המקשה ראיה זו בקושיתו מפרסה היא קושית הש"מ ע"ש וכתבתי בזה במ"א: