בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר פא בדין נזירות
א כתב הרמב"ם פ"ג מה' נזירות הלכה ה' מי שאמר הריני נזיר עד מקום פלוני אם לא החזיק בדרך ה"ז נזיר ל' יום שלא כוון זה אלא לנזירות גדולה ואם החזיק בדרך אם היה מהלך פחות מל' יום ה"ז נזיר ל' יום ואם היה יותר מל' יום ה"ז נזיר נזירות אחת כמנין הימים והרב משל"מ הניף זרוע עיונו לבאר כל חלוקי הדינים כדרכו הטוב ואני לבאר דברי רבינו באתי וגם ליישב מה שהקשיתי והנה הרמב"ם השמיט כל המשנה דמכאן ועד סוף העולם וכל הנאמר עליה בש"ס וזה דבר השמטה שמטו כל נושאי כליו ולא העירו קטנה או גדולה לדעת מה זה ועל מה זה ולכאורה נראה דהרמב"ם ס"ל דהא דפריך והא מכאן ועד סוף העולם קאמר היינו דהש"ס רצה לפרש גם אליבא דר"ש דס"ל ספק נזירות להחמיר ורצה לאוקמי מתניתין ככ"ע כמ"ש המל"מ אליבא התוס' ע"ש אבל לדידן דקיי"ל ספק נזירות להקל לא קשה כלל דודאי פשוט דכוונתו אריכא לי מילתא כמכאן ועד סוף העולם ולכך לא הביאו כלל אבל זה דוחק לכן י"ל דהרמב"ם ס"ל דלמאי דמתרץ רבא למה לך לאקשויי כולי האי שאני התם דאמר הריני נזיר אחת ומשמע לרבינו דגם לתרץ הקושיא והא מכאן עד סוף העולם קאמר בא רבא וכמ"ש המל"מ ומדקאמר רבא למה לך לאקשויי כולי האי משמע דהוא דבר פשוט ול"צ להשמיענו והא דהמשנה השמיענו זה אפשר דהמשנה אתי אפילו אליבא דר"ש דס"ל סתם נזירות להחמיר אבל לדידן כיון דאמר אחת פשוט דרק ל' יום קאמר ומה שהקשה מרן דמיירי באתרא דלא מני פרסה הנה התוס' כתבו דלא קאי אלא אמתניתין דעד סוף העולם אבל מתני' דעד מקום פלוני דהחזיק בדרך ודאי לא כוון אלא בהיותו בדרך ע"ש וכיון דרבינו לא הביא המשנה כלל מה היה לו להביא החילוקים האלה גם בלא"ה י"ל דהקושיא רק אליבא דר"ש כמ"ש המל"מ ולדידן לא קשה כלל והרמב"ם פירש כפירש"י דאמתניתין דעד מקום פלוני קאי והמשכיל יבין ועדיין לא שקטה דעתי בזה אלא דאין הפנאי מסכים וגם אינו שכיח ואי"ה עוד חזון למועד: