אור ברסלב
בית אל חלק א חדר פ איסור תגלחת בנזיר

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר פ איסור תגלחת בנזיר

חדר עט בדיני נזירות

א הנה זה לשון הרמב"ם פרק חמשי מה' נזירות הלכה י"ד נזיר חופף על שערו בידו וחוכך בצפרניו ואם נפל שער אינו חושש מפני שאינו מתכוון להשיר ואפשר שלא ישיר אבל לא סורק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן אינו לוקה וכתב הכ"מ בגמרא מבעיא מפני שהיא משרת תנן ואי איכא אדמה דידעינין דאינה משרת שרי או דילמא מפני שמשרת תנן וכלל כלל לא ולא אפשיטא ופסק הרמב"ם כלישנא דמיקל משוה דספק נזירות להקל ואפילו באדמה המשרת כתב דאינו לוקה משום דאינו מכוון להשיר וקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר כו' ע"ש והלח"מ הקשה עליו דלא נאמר ספק נזירות להקל אלא גבי כרי דאמרינין לא מעייל נפשי' לספקא כו' אבל היכא דחב נזירות ולא ידעינין אם ישיר שער או לא זה ודאי הוי ספק תורה ולהחמיר וגדולה מזו אמרו בנזיר דף ח' גבי הריני נזיר מלא הקופה רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל כו' וטעמא דפסק הרמב"ם להקל משום דהוי ספק דרבנן דאי איכא אדמה דלא מתרא גזרינן אטו אדמה המשרת כו' ע"ש בלח"מ שהאריך והנה לעיל כתבתי בשם רש"י שפירש בנדרים דף י"ט הטעם דספק נזירות להקל דאין מצוה לקבל עליו נזירות והיינו דנזיר מקרי חוטא שציער עצמו מן היין ומן התגלחת ואין חפץ לד' בזה לענות אדם נפשו ואפשר דגם לענין חפיפה באדמה שאינה משרת י"ל כן כמ"ש מרן הכ"מ שלא לצער נפשו על חנם והא דהקשה הלח"מ מהריני נזיר מלוא הקופה דרואין הקופה כמלאה חרדל י"ל דשם איכא עלי' חזקת איסור תגלחת ואינו יכול לגלח ולהביא קרבנות מספק ע"ש במל"מ פ"ג הלכה י"ח שהאריך בפלפול וגם אני בחידושי כתבתי וא"כ אין זה ענין לדברי הכ"מ כאן וגם מ"ש הלח"מ הטעם דפסק רבינו להקל מפני שהוא ספק דרבנן גם אני בתחלת עיוני בדברי הכ"מ אמרתי כן אבל לפי מה שכתבו הפוסקים דבעיא דסלקא בתיקו אפילו בדרבנן אזלינן להחמיר א"כ כאן דסלקא הבעיא בתיקו אזלינין לחומרא אבל דעת הרמב"ם אינו כן כמ"ש במ"א וא"כ צדקו דברי הלח"מ לדעת הרמב"ם לשיטתו והנה הא דכתב הרמב"ם ואם עשה כן אינו לוקה י"ל דקאי אחפיפה באדמה כמ"ש הכ"מ דאינו מכוין להשיר שער וקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר אבל לכתחלה לא יחוף דה"ל פסיק רישא כמ"ש הרא"ש בשיטה מקובצת אבל בסורק אמרינין בש"ס דכל הסורק להשיר שערות המדולדלות מכוין וא"כ אפשר דלוקה ואמנם בשיטה מקובצת פירש בשם ה"ר עזריאל דר' ישמעאל כר' יהודא ס"ל דדבר שאינו מכוין אסור אבל לדידן דקיי"ל כר"ש שרי לכתחלה וא"כ לחוף באדמה שרי לכתחלה ורבינו לא ס"ל כן והתוס' כתבו ג"כ דלחוף ראשו שרי לכתחלה ע"ש והנה הרמב"ם כתב כאן חופף בידו על שערו ומפספס בצפרניו וכן פירש"י בשבת דף פ"א חופף מחליק בשערו ועל מפספס פירש קרפיר והוא בלע"ז מסלסל אבל בשבת דף נ' פירש חופף בנתר וחול וכ"כ התוס' שם (וגם כאן בנזיר) דתנן בתרי' ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר השער ע"ש בשבת דף נ' וכפי הנראה ס"ל להתוס' דר' ישמעאל פליג וס"ל דלא יחוף באדמה דהיינו כתר כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ע"ש וכן מוכח בש"ס שבת שם דף נ' דפריך שם במאי אוקימת' כר"ש אימא סיפא אבל לא יחוף בהם שערו ואי ר"ש משרי שרי דתנן ר"ש אומר נזיר חופף ומפספס כו' משמע דהמשנה מיירי דחופף בנתר וזה כוונת התוס' שם דיה ר"ש אומר ע"ש וצ"ע על רש"י בשבת דף פ"א שפירש מחליק שערו וכן הרמב"ם פירש חופף בידו על שערו וצ"ע וע' לח"מ ריש פ"א דהלכות שבת דכתב דהרמב"ם ס"ל דר' ישמעאל פליג וס"ל דנתר הוי פסיק רישא והרמב"ם פסק כוותי' ולכך כתב חופף בידיו על שערו אבל לפ"ז קשה דהוי לי' להש"ס בשבת דף נ' לאוקמי אבל לא יחוף בהן שערו כרבי ישמעאל ויש ליישב וצ"ע וע' פירש"י שם דפירש ומיהו נרתקין אסור דהוי פסיק רישא ולפמ"ש הרב המגיד דלגבי תיקון כלי לא שייך פסיק רישא דכיון דאינו מתכון לעשות כלי לא שייך מתקן ע"ש א"כ מה בכך דהוי פסיק רישא הא הטעם דאסור משום דהוי ממחק והוא עיקר תיקון כלי כסף כמו שפירש"י שם ואמנם לפמ"ש הלח"מ שם דהיכא דהוי באמת כלי אסור והרב המגיד לא כ"כ אלא גבי עששיות דלאו כלי נינהו ע"ש א"כ אתי שפיר ודו"ק ויש לפרש הבעיא בנזיר אי ר' ישמעאל כר' שמעון ס"ל דדבר שאינו מתכוין שרי רק דלחוף באדמה אוסר דהוי פסיק רישא דודאי משרת והיכא דידעינין דאינו משרת שרי אף דלפעמים יוכל להיות דמשרת מ"מ אין זה פסיק רישא ושרי או דר' ישמעאל כר' יהודא ס"ל דדשא"מ אסור כמ"ש הר' עזריאל ואפי' באדמה דאינו משרת מ"מ אסור דזימנין דמשרת ולכך הרמב"ם דפסק כר"ש כתב דוקא היכא דודאי משיר וזה נכון והנה סורק דאמרינין כל הסורק להשיר נימין המדולדלין הוא מתכוון והא בפשיטות י"ל דסורק הוי פסיק רישא דודאי ישיר שער וע' שו"ת הריב"ש ואינו ת"י כעת ואמנם י"ל דהש"ס אזיל כאן לשיטת רבה או אביי מקמא דקיבלה מרבא דלר"ש בפסיק רישא אסור ולכך הוכרח לומר דכל הסורק מכוין להשיר שער אבל לדידן א"צ לומר כן רק דהוי פ"ר ולפ"ז י"ל דהא דכתב הרמב"ם ואם עשה כן אינו לוקה קאי ג"כ על סורק דהא אינו מכוון ודו"ק ובזה אתי שפיר הא דכתבו התוס' בד"ה אבל לא סורק בגמרא משמע דסתם סורק להשיר נימין קא מכוון עכ"ל והוה קשיא לי אהא דכתבו בגמרא משמע דהא מבואר כן בגמרא להדיא ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל לפי מסקנת הש"ס דמודה ר"ש בפ"ר אין צ"ל כן ודו"ק ושוב ראיתי בשבת דף נ' דפירש"י הטעם אבל לא סורק דסורק ודאי משיר משמע דהטעם משום דהוי פ"ר ולא משום דמכוון ודו"ק ונמצא כל מה שכתבתי הוא נכון בס"ד ושוב ראיתי ברע"ב דפירש כן דסורק אסור דהוי פסיק רישא ע"ש ובתוי"ט ודו"ק גם י"ל דלהשיר נימין המדולדלין אינו איסור דאורייתא דבלא"ה הן מדולדלין ואינן קבועין בגוף ועמ"ש במהדורא קמא וכאן אין להאריך ושלומך יאריך כנפשך:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה