אור ברסלב
בית אל חלק א חדר עט בדיני נזירות

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר עט בדיני נזירות

חדר עח בדין מדיר את חבירו

א הרמב"ם פרק חמשי מה' נזירות הלכה ב' כתב נזיר שאכל כזית מן הפרי שהוא ענבים לחים או יבשים כו' הרי זה לוקה וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש כו' הרי זה לוקה עכ"ל והיינו כתנא קמא דסבר דלא מדמה לכל איסורי נזיר להדדי וסבר דאכילה בכזית ושתיה ברביעית וכגירסת התוס' שם ומה שכתב שאם אכל כזית מיין קרוש לוקה שהוא הפרי אפשר דמסברא הוא כיון דהוא אכילה ואכילה בכזית גם אולי מצאו באיזה מקום ואנחנו לא נדע והכ"מ לא הראנו איה מקור מוצאו ויש ליישב בזה קושית התוס' בעירובין דף ד' ע"א שהקשו לפי הגירסא גפן כדי רביעית יין לנזיר דלענין עלין ולולבין אין חילוק אם כשער ביין או במים ולשתית יין ודאי נשער ביין ולמה לי קרא ולפמ"ש א"ש דנ"מ באם אכל כזית מיין קרוש דמשערין כשיעור שמפיל זית אגורי מן היין שהוא מועט ממה שמפיל מן המים מפני הגודש ודו"ק ואולי מזה הוציא הרמב"ם את דינו ומרן הכ"מ לא העיר כלל בזה ומה שכתב ושכר זה שנאסר עליו בתורה הוא שכר של תערובת יין הנה בספרי יש מחלוקת בזה תנא קמא סבר דיין הוא שכר ושכר הוא יין אלא שריבתה תורה שתי לשונות כיוצא בו אתה אומר זביחה הוא שחיטה כו' ור' אליעזר אומר יין זה מזוג ושכר הוא חי ע"ש ודברי רבינו הרמב"ם צ"ע גם בנזיר דף ג' אמרינין לרבנן דקיי"ל כותי' שכר אתי דאם נזר מאחד והן ה"ז נזיר מכולן ור"ש מפיק לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות ורבנן נמי הא מבעיא לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות א"כ לכתוב קרא מיין ושכר למה לי שמע מינה תרתי ע"ש שוב ראיתי לקמן הלכה ט' שכתב הרמב"ם שאין כתוב יין לא ישתה וחומץ לא ישתה אלא כך חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה כלומר לא ישתה יין ולא דבר שנתערב בו יין כו' וכתב המגדול עוז ר"י אמרה בירושלמי ע"ש ואנכי חפשתי בירושלמי ולא מצאתי והנה אף כי אין דנין דיני מלקות בזמננו מ"מ נ"מ לפמ"ש הרלב"ח דדבר שהיה לו שעת הכושר חצי שיעור מותר מן התורה או לפמ"ש הפמ"ג דדבר שיש היתר לאיסורו ח"ש מותר מה"ת א"כ נ"מ בזה"ז והארכתי במ"א. שוב ראיתי באורח מישור שהביא מ"ש הרמב"ם דשכר הוא תערובת יין והאריך לבארו ולא עמד על כל מה שכתבתי והנה י"ל דלפמ"ש הרלנ"ח א"כ י"ל דר"ש דס"ל כ"ש למכות הוא דוקא בדבר שלא ה"ל שעת הכושר וקשה ממה דפריך בפסחים אי ר"ע כר"ש ס"ל למה לי צירוף וגם מהא דנזיר דף ל' דקאמר ור"ש ל"ל צירוף וצ"ע ובהלכה ח' כתב נזיר שאכל כזית ענבים וכזית חרצן וכזית זג וכזית צימוקים ושתה רביעית יין לוקה חמש מלקיות משום שכ"א בלאו אחד הוא ולוקה מלקות ששי משום בל יחל דברו וע"ש בלח"מ דהקשה אמאי לא מנה לאו דבין הביניים דבש"ס פריך ולימני נמי לאו דבל יחל ומשני תנא ושייר והרמב"ם מנה בל יחל והא בש"ס פריך ג"כ ולימני לאו דבין ביניים וע"ש שתירץ דבין הביניים אתי מיתורא דעד דחרצן וזג לגופייהו אתי אע"ג דלא ראויין לאכילה וכיון דאתי מדרשה לא מנה אותו דליכא בי' לאו ע"ש ואמנם הש"ס דפריך ולימני בין הביניים משמע דלוקה עליו והיינו דהתורה גילתה דגם בין הביניים בכלל לאו דענבים רק רבינו דכתב אכל כזית ענבים כו' לא שייך ללקות על בין הביניים דהא ליכא כזית בין הביניים כמ"ש הלח"מ בביאור ודפח"ח אבל מ"ש רבינו בתחלת הלכות אילו דמנה חמשה לאוין ולא מנה בין הבינים קשה ואמנם י"ל דכיון דבין הביניים בכלל ענבים לא יאכל כמ"ש הלח"מ א"כ היכא דאכל כזית ענבים וכזית בין הביניים לא לקי על בין הביניים וענבים אלא חד דה"ל שם אחד ואפשר דהוי כמו לאו שבכללות דענבים כולל גדולים וקטנים או לפירש"י בין דרך ליקוט בין דרך אכילה והש"ס פריך שפיר לאביי דס"ל לאו שבכללות לוקה עליו ומשני רב פפא תנא ושייר אבל לדידן דקיי"ל כרבא לא קשה ולכן השמיטו הרמב"ם ודו"ק והסוגיא עמוקה ועדיין אני נבוך בה ולא ירדתי לעומקה ואתה דע לך:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה