אור ברסלב
בית אל חלק א חדר עג בדין מתנה על מה שכתוב בתורה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר עג בדין מתנה על מה שכתוב בתורה

חדר עב בדין נכסי צאן ברזל

א הנה במשנה המלך פ"ו מה' אישות הלכה יו"ד הביא דברי הירושלמי פ"ק דקידושין דאמרינין לאמה מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו על מנת שלא יהיה עליה יעודין דברי ר' מאיר וחכ"א לא עשה כלום שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה כו' וע"ש במפרש שפירש דאפשר לו לקיימו היינו שאם רצה האדון שלא ליעדה אינו מיעד וא"כ אין זה מתנה לעבור על דברי תורה ע"כ ואני תמה דהפירוש הוא שהתנה עם האדון שלא יוכל ליעדה והתורה נתנה לו רשות ליעדה ונמצא שהתנה על מה שכתוב בתורה וכן כתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עבדים התנה על מכת שלא ליעדה הרי זה מיעדה בכל עת שירצה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וצריך לומר דהירושלמי פירש בע"א שהתנה האדון עם האב שלא יצטרך ליעדה וע"ש בירושלמי שהקשה והא תני נושא אדם אשה ומתנה עמו שאין לה עליו שאר כסות ועונה ועונה לאו צער הגוף הוא א"ר חייא תפתר בקטנה עכ"ל הירושלמי ואמנם קשה לי על הירושלמי דהא טעמא דר' יהודא דסבר דבדבר שבממון תנאו קיים משום דניתן למחילה כמ"ש המל"מ לעיל בשם הרשב"א והנה הירושלמי עצמו ס"ל דקטנה לאו בת מחילה הוא והביאו התוס' ריש פרק אילו נערות וא"כ מחילתה לאו כלום הוא וצ"ע והנה מה דאמר בירושלמי תפתר בקטנה לא ידעתי אם כוונתו דקטנה היא משלש נשים דמשמשות במוך מחשש שמא תתעבר וא"כ אינו חייב בעונה כל זמן שהוא קטנה ואף דאחר שתגדל יהיה חייב בעונה מ"מ חל התנאי כיון דעתה אינו משועבד לה וכמ"ש התוס' בריש המדיר גבי הא דאמר השתא דאדרתן לא מצינא דאידור בהדך ואעפ"כ חל הנדר כיון דעתה אינו משועבד לה עדיין כן י"ל גם כאן דלא הוי מתנה עמש"ב כיון דעתה אין עליו חיוב עדיין ואמנם זה יש לדחות ואפשר דכוונת הירושלמי דכל זמן שהוא קטנה אף דראויה לביאה מ"מ לא שייך צערא דגופא לא מחיל אינש דלית לה עדיין צערא דגופא ועדיין צ"ע ויש לפרש הא תיפתר בקטנה היינו קידושי קטנה דרבנן תיקנו לה נישואין וחיוב שאר כסות ועונה מדרבנן ובדרבנן מהני תנאי כמ"ש בשו"ת מהרשד"ם הובא במל"מ הלכה ט' בהג"ה ולפי פירושי זה דמיירי בקידושי קטנה דרבנן ואפילו גדלה אח"כ למאן דאמר גדלי קידושין בהדה מ"מ כיון דקידושין הראשונים חלו ע"מ שלא יתחייב בשאר כסות ועונה א"כ אף שעתה נעשה החיוב דאורייתא מ"מ הוא פטור דאינו מתחייב יותר ממה שהי' הקידושין הראשונים ודו"ק והנה לדעת מהרשד"ם קשה מאי צריך ר' יהודא לומר בדבר שבממון תנאו קיים הא בלא"ה מזונות וכסות הן דרבנן כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' אישות ואמנם הרב המגיד כתב שם דכסות הוא דאורייתא ע"ש. שוב ראיתי בספר בני אהוב' שפירש האי תיפתר בקטנה דקאי על הברייתא דלאמה ופירש דא"א להתנות עם האב שזה זכות בתו ואין בידו למחול והבת קטנה ואין בידה למחול ע"ש שהשיג על משנה למלך ע"ש ולענ"ד י"ל דהכי פירושו דתיפתר בקטנה דקאי שפיר על מתניתא דע"מ שלא יהא לה עליו שאר כסות ועונה ומיירי בקטנה שמתנה עם אביה שמקבל קידושיה ולא שייך לומר דעונה צערא דגופא ולא מחיל אינש דזה היינו אם האשה בעצמה מקבלת הקידושין ע"מ שלא יהא עליו חיוב עונה אמרינין שפיר דצערא דגופא לא מחלה אבל אם מתנה עם האב שפיר י"ל דהאב מחיל צערא דבתו שהרי אין לו צער דגופו ולכך תנאו קיים כן נלפע"ד פירוש הירושלמי ועיין היטב והנה במשנה למלך כתב בשה תשובת מהרלנ"ח דהוכיח דלא אמרינין מיגו דחל על זה חל על זה דא"כ אמאי לא אמרינין מיגו דחל על מזונות וכסות חל ג"כ על עונה והמל"מ סתר הראיה ע"פ סברת הריב"א דאם הזכיר נבלה בפירוש לא חל בכולל ע"ש ואמנם לע"ד אין מזה ראיה לפמ"ש הרשב"א דטעמא דר' יהודא דבדבר שבממון דניתן למחילה הוי לי' כאומר על מנת שתמחלי לי אבל עונה דלא ניתן למחילה ה"ל כאומר ע"מ שלא אתחייב בעונה וזה מתנה עמש"ב ע"ש ולפ"ז לא שייך כאן מיגו דחל על מזונות וכסות חייל נמי על עונה דהא הן שני תנאים שונים זה מזה בזה התנאי ע"מ שתמחלי לי ובזה התנאי על מנת שלא אתחייב לך ואינן בסוג אחד ואם היה התנאי על שאר וכסות שלא אתחייב לך במזונות וכסות אז היה מקום לומר מיגו דחל ע"ש וכסות חל נמי על עונה והיינו דמיגו דאלים התנאי דחייל על שאר וכסות אלים נמי ויפה כחו לחול על עונה דהא שניהם נכללים בתנאי אחד אבל כאן שאין תנאי אחד כוללם יחד דבזה התנאי ע"מ שתמחלי לי ובזה התנאי ע"מ שלא אתחייב לך לא שייך לומר מיגו דחל ע"ז חל נמי על זה ואין ראיה מזה דלא אמרינין בזה מיגו דחל ע"ז חל ע"ז היכא דהן נכללים בתנאי אחד וז"ב לענ"ד ובמקום אחר הרחבתי לבאר עוד עניני מתנה על מש"ב לדעת מהרשד"ם ז"ל ועפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי לשיטת מהרשד"ם ז"ל דלמה לי' לר' יהודא לומר הטעם משום דהוי דבר שבממון ה"ל לומר הטעם דמזונות הוא דרבנן ולכך חל התנאי וע"ש מה שכתבתי ואמנם ע"פ מה שחילקתי כאן בשיטת מהרלנ"ח אתי שפיר דאם מטעם דמזונות וכסות הוא דרבנן הייתי אומר דהתנאי חל גם על עונה מיגו דחל על מזונות וכסות אבל עתה דאמר ר' יהודא הטעם דחל על מזונות וכסות דניתן למחילה והוי כאומר על מנת שתמחלי לי ואמנם בעונה דלא ניתן למחילה התנאי על מנת שלא אתחייב לך א"כ אין התנאים שוים והם שונים זה מזה א"כ אין לומר מיגו דחל ע"ז חל על זה לכך לא חל על עונה וזה ברור ובזה א"ש דרש"י והרמב"ם והתוס' ס"ל דעל עונה לא חל ולא כהירושלמי והיינו דא"כ קשה למה לי' לר' יהודא לומר בדבר שבממון הא בלא"ה חל על מזונות וכסות דרבנן ודו"ק מעצמך:

ב ודרך אגב אכתוב מה שהקשתי בסוגיא דב"ק דף פ"ט א דפריך תזבין כתובתה לגמרי דהא אם תמכור כתובתה לא יהיה לה מזונות אפילו מחייו לדעת הב"ח וה"ל לנכות ומצאתי שקושיא זו הקשה הישועת יעקב ולכאורה י"ל דהא ע"כ מיירי שהבעל אומר ג"כ גירשתיה דאם אומר לא גירשתיה לא הפסידוה העדים כלום וא"כ הא קיי"ל הבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין בדבריו והיא מגורשת ואינה מגורשת ועכ"פ מזונות אין לה ממנו ואף דבמגורשת ואינה מגורשת קיי"ל דחייב במזונותיה זה מיירי שכתב לה גט ספק ואז היא מעוכבת בשבילו מלהנשא אבל כאן הוא אומר שגירשה בגט כשר בודאי רק דאנו חוששין שמא מתכוון לקלקלה או שמא גירשה בגט פסול אבל מזונות ודאי לית לה וא"כ בלא"ה אין לה מזונות ולא הפסידה כלום:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה