בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר עב בדין נכסי צאן ברזל
א כבר ידעת מחלוקת הפוסקים ודעת הרב המגיד פרק י"ח הלכה ט' דאם נאבדו נצ"ב ואינם בעין אינה גובה בלא שבועה והגאון משנה למלך הביא ראיה לדבריו מהא דהקשו תוס' בבא בתרא דף קצ"ה בהא דנפל הבית עליו ועל אשתו דאמרו בית הלל נכסים בחזקתן ופירשו בש"ס דנכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל והקשו התוס' הא היא צריכה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ותירצו שם דבמת פתאום לא חיישינין לצררי ע"ש והא שם בנכסי צאן ברזל איירי ומוכח דצריכה שבועה ע"ש במל"מ והוא ראיה ברורה ולכאורה יש לתרץ קושית התוס' די"ל דפטרה משבועה ואף דקיי"ל כאבא שאול דאין פטור שבועה גבי יורשים מ"מ לא אמרינין בי' אין אדם מוריש שבועה לבניו כמ"ש א"ז רמ"א ז"ל בסימן צ"ח בשם הריב"ש ע"ש והנה העיר הרב משנה למלך דהכא י"ל דא"צ שבועה דהא איכא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ואף דעל הכתובה צריכה שבועה אף שהוא תוך זמנו כבר כתבו התוס' הטעם לפי שהוא תנאי בית דין חיישינין טפי לצררי אבל נצ"ב דאינן תנאי בית דין לא חיישינין ע"ש ולכאורה היטב לראות ורציתי לומר דהתוס' הקשו זה לאביי ורבא דלא ס"ל האי חזקה איך יתרצו משנה זו ואמנם התוס' הקשו זה לר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל ור' יוחנן ס"ל א"א פורע בתוך זמנו כמו שהוכיחו תוס' בב"ב דף ה' ע"ש גם י"ל דהא טעמא דאביי ורבא דעביד אינש דפרע תוך זמנו כי היכא דלא ליטרדן ובכתובה דלא ניתנ' לגבות מחיים לא שייך זה ע"ש. ואמנם לפמ"ש דעיקר השבועה היא שלא מחלה דשייך אפילו תוך זמנו וע"י גילגול נשבעת שלא נפרעה א"כ בנצ"ב דדעת הרמב"ם בפרק כ"ב דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולא מהני מחילה א"ש דא"צ שבועה שלא נפרעה ופלפלתי בזה במקום אחר והנה קיי"ל דבתוך למ"ד יום עביד אינש דפרע דדוקא היכא דקבע זמן לפרעון אמרינין דגילה הלוה דעתו דצריך להמעות עד הזמן שקבע אמרינין מסתמא לא פרע קודם ע"ש בסמ"ע סימן ע"ח א"כ בנצ"ב לא שייך זה דהא אין לזה זמן קבוע דנימא דגילה דעתו דצריך להמעות עד הזמן ההוא אפשר דפרע תוך הזמן דלא רצה לקבל עליו אחריות ההפסד והפחת יותר גם לפמ"ש העיטור דיכולה לתבוע ממנו הנצ"ב בכל עת י"ל דלא שייך א"א פורע תוך זמנו וע' בזה היטב ודו"ק: