בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר עא בדין מכירת האלמנה לכתובתה
א כבר ידעת מה שנתקשה הכ"מ פי"ז מאישות הלכה ט"ז בדברי הרמב"ם דפסק היתה כתובתה ת' זוז ומכרה לזה במנה ולזה כו' ולא חילק בין שדה אחת לארבע שדות ובין מכרה בשטר אחד למכרה בד' שטרות ע"ש בכסף משנה שהאריך בזה ובשיטה מקובצת בשם הרשב"א כתב דהוי מצי לשנויי דלא דמי כלל לשליח דהא במשנה תנן דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים אלא דעדיפא משני וע"ש דכתב דהיא כבעל חוב ולא כשליח ע"ש ובאמת צ"ע דא"כ אמאי שמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דהוי כשליח וכמ"ש הרב המגיד בשם הרשב"א לפי שהוא שלוחה למכור אבל לדידה מי מכרו ומכאן שהשליח אינו יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשהו המשלח למכרו כו' שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו דהרי במקום בעלים הוא עומד עכ"ל הרב המגיד בשם הרשב"א וכאן כתב דלא הוי כשליח וצ"ע וא"ש דהש"ס מדמה לה לשליח (ב) והנה מה שכתב הרב המגיד בהלכה י"ד דהרי אמרו צריכה שלשה הדיוטות משמע אפילו בדיעבד כו' ע"ש עיין בש"ס גיטין ריש מכלתין דפלפלו שם אי צריך ואין לו תקכה או לא וכבר דיברתי בזה בחידושי וכאן אקצר והנה כבר העירו האחרונים דאם מחלה רק כשתתאלמן ולא כשתתגרש א"כ קשה קושית תתוס' הא לא ידעה דמחלה דמי ידעה דמית בעלה ומה שתירצו התוס' דידעה שתהא קלה בעיניו להוציאה זה ליתא לפי פירוש העיטור דמחלה רק כשתתאלמן ולא כשתתגרש ואמנם לפי שיטת הרמב"ם דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות גם בחייו א"כ שפיר ידעה דקא מחלה המזונות בחייו וא"ש אבל לדעת הפוסקים דס"ל דרק לאחר מיתה אבדה מזונותיה ובפרט לפמ"ש דזה תלוי בזה דאי נימא דמחלה רק כשתתאלמן ס"ל דבחייו יש לה מזונו' דבחייו לא מחלה כלל קשה ואמנם כפי דמשמע מדברי התוס' בבבא מציעא דע"י כתיבה מהני אף דלא ידעה ומחלה א"כ אתי שפיר תירוץ העיטור דמיירי דמחלה בכתב לכשתתאלמן וז"ב. והנה במוכרת כתובתה ג"כ בעי כתיבה ומסירה כדין כל מכירת שטרות ובזה אתי שפיר דאמר לי' ותבעי לך מוחלת היינו דבעי לך מוכרת וע"כ ע"י כתיבה א"כ תיבעי לך ג"כ מוחלת ע"י כתיבה ודו"ק. וע' בפני יהושע דכתב כאן דבר חדש וכתבתי בחידושי ע"ש ודו"ק. (ג) וראיתי בהרב המגיד פי"ח הלכה ב' שכתב בשם הרשב"א שאינה משתמשת בכל הבית כו' דאל"כ מאי קאמר נותנין לה מדור לפי כבודה הא במדור כולו היא משתמשת ע"ש ואני בער ולא אדע הא כתב הרמב"ם בהלכה ג' פרק זה וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א דאם לא היה להבעל בית היורשים שוכרין לה בית לפי כבודה וע"ש שהיא כובע מהירושלמי וא"כ אין מזה ראיה די"ל דשם מיירי שלא היה לבעלה בית דצריכין לשכור לה מדור לפי כבודה אבל אם היה לו בית י"ל דמשתמשת בכל המדור כמו בחיי בעלה וצ"ע והארכתי בזה במקום אחר