אור ברסלב
בית אל חלק א חדר סג בדין טענת פרעתי נגד כתובה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר סג בדין טענת פרעתי נגד כתובה

חדר סב פרק ב עוד בדין מטלטלין לכתובה

א הרמב"ם פט"ז מהלכות אישות הלכה כ"ב כתב דבמקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד ה"ז גובה כתובתה בלא כתובה כו' אבל תוספת אין לה אלא בראיה ברורה וכתב הרב המגיד דמ"ש הרמב"ם דבתוספת צריכה להביא ראיה כן עיקר לפי שהתוספת אינו מתנאי ב"ד שנאמר אע"פ שלא נכתב כנכתב דמי וק"ו הוא מדין עיקר כתובה במקום שכותבין כו' וכתב הרב משנה למלך ודבריו מגומגמין דדיו לבא מן הדין להיות כנידון דהתם משום שנכתב ואיננו כו' ואם דעתו לומר דעיקר כתובה אפילו ידעינין דלא נכתב אינה גובה וק"ו לתוספת דבר גדול דיבר וצריך תלמוד כו' ע"ש ונראה דעת הרב המגיד דהא דבמקום שכותבין אין לה עד שתוציא שטר כתובה אף שהוא תנאי ב"ד מ"מ הא דאלמוה רבנן לתנאי ב"ד היינו במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתובה לא הוצרכו לאלם התנאי ב"ד דהא שטר הכתובה בידה ויכולה לגבות בו לכך אינה גובה כלום עד שתוציא השטר כתובה ושפיר יש ק"ו לתוספת שאין בו תנאי ב"ד כלל דלא עדיף מעיקר הכתובה במקום שכותבין דלא אלמוהו מכ"ש בתוספת שאין בו תנאי ב"ד כלל אבל אין לומר דהא דאם אין שטר כתובה בידה במקום שכותבין אינה גובה הוא משום דאיכא ריעותא דאין השטר כתובה בידה ומסתמא כבר נפרעה או מחלה דאל"כ איך אבדה השטר כתובה וכמ"ש הרב משנה למלך דזה אינו דאם היתה התנאי ב"ד גם במקום שכותבין לא היה זה ריעותא מה שאבדה השטר כתובה די"ל דסמכה על התנאי בית דין וע' בית שמואל סימן ק' ס"ק כ"ז מה שביאר שם ובאמת דעת יש אומרים שם בהג"ה דבמקום שכותבין כתובה אף שאין שטר כתובה בידה גובה משום התנאי בית דין והיינו משום דאין כאן ריעותא הא דאבדה השטר כתובה די"ל דסמכה על התנאי ב"ד ואמנם הרמב"ם ס"ל דבמקום שכותבין לא אלמוה לתנאי ב"ד כלל והוי כאילו אין כאן תנאי ב"ד כלל וז"ב. וע' בספר אבני מילואים שביאר דעם הי"א דכיון דתנאי ב"ד הוי כמאן דנקט שטרא בידי' דמי אין כאן ריעותא דנפילה כלל ודמי למצאו המלוה בטרם שמצאו אחר כו' ע"ש אבל הרמב"ם סבר דבמקום שכותבין כתובה אין כאן תנאי בית דין כלל ולא הוי כמאן דנקט שטרא ביד' וז"ב:

והנה הגאון ר"ח כתב דאבא שאול באמת ס"ל דאם פטרה משבועה פטרה אפילו מיורשיו אלא דס"ל דלא פטורה אלא משבועת פוגמת ומשבועת אפטרופסית אבל לא משבועת האלמנה נגד היורשים וא"כ כשהיא תובעת כתובתה דצריכה לישבע נגד היתומים שלא נפרעה ושלא נהנית מכתובתה מגלגלין עליה גם שבועת אפטרופסית דמשבועת גלגול לא פטרה וזה שאמר אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה והיינו דהא סוף סוף לא תפטור משבועה דפוגמת ואפטרופסית ע"י גילגול ע"ש ולהבין סברתו נראה דהבעל לא פטרה אלא משבועה דשייכה בחייו ג"כ כשיגרשנה או קודם גירושין כגון שבועת אפטרופסית שיכול להשביעה בכל עת שירצה וכן שבועת פוגמת דיכול להיות שיגרשנה ותהיה פוגמת וכיון דפטורה היא פטורה גם אחר מיתתו דהא פטרה מהשבועה אבל מהשבועה שהיא רק אחר מותו לא פטרה והיינו שבועת האלמנה נגד היתומים מזה לא פטרה ויכולין היתומים להשביעה כשבאה לתבוע מהם כתובתה ואגב שבועה זו יכולין ג"כ לגלגל עליה שבועת אפטורופסית ואמנם אם נימא דהבעל אינו יכול להשביעה כלל בחייו על אפטורופסית וא"כ ע"כ כשפטרה משבועת אפטרופסית גם על אחר מיתתו פטרה ולכך גם היתומים אינן יכולים להשביעה ואף אם נימא דכונתו היה אם תבוא לגבות ממנו כתובתה בחייו לפטור אותה משבועת אפטרופסית מ"מ הא חזינן דפטרה גם משבועת הגילגול וא"כ גם היתומים אף דישבעוה שבועת אלמנה על כתובתה מ"מ לא יוכלו להשביעה שבועת אפטרופסית ע"י גילגול של שבועת האלמנה דהא חזינן דפוטרה מהגילגול וזה ברור ולפ"ז מוכח כפירוש א"ז מהרש"א והבית. שמואל ז"ל בדברי התוס' דף פ"ח ד"ה לאפוקי שכתבו דיורשין לאו דוקא דגם הוא עצמו א"י להשביעה על אפטרופסית דהואיל ובאפטרופסי' דבחיי בעלה מיירי מאי חילוק יש והא דנקט יורשין איידי דברישא תני תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דהתם יורשין דוקא תני נמי בסיפא יורשין ע"ש וכתב א"ז מהרש"א ז"ל דהא דכתבו דברישא יורשין דוקא משביעין אותה היינו משום דהוא עצמו אינו יכול להשביעה כיון שפטרת משבועה דאם נימא כפירוש א"ז הב"ח ז"ל והחלקת מחוקק דאפילו לא פטרה לא היה יכול להשביעה א"כ ע"כ כשפטרה פטרה אפי' גבי יורשיו וא"כ אמאי כשתובעת כתובתה יורשיו משביעין אותה רק דאפשר לומר דהתוס' ס"ל דרבי שמעון לא מיירי כלל כשפורה ובזה היה אתי שפיר הגירסא אלא אמר רב פפא וא"כ כשפטרה אפילו יורשיו אינן יכולין להשביעה על אפטרופסי' שלה אף כשתובעת כתובתה ואמנם ממ"ש התוס' בשם ר"ח ומה שהקשו לעיל דפסקינן כאבא שאול לימא הלכה כר"ש דשמעית מינה תרתי משמע דלא כפירוש א"ז הב"ח דהא לפירושו רבי שמעון מיירי בלא פטרה ואיך ישתמע מיני' הא דאבא שאול דמיירי להדיא בפטרה ודוק היטב וראיתי בשיטת מקובצת בשם קדמון א' שרצה לפרש דרבי שמעון לא קאי אפלוגתא דאבא שאול אלא מיירי דלא פטרה וכתב הוא דלא נהירא דא"כ למה לו לר"ש לאורוכי בלישנא כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה גם על האפטרופיא בגילגול פשיטא כו' ע"ש ולענ"ד אתי שפיר דקמ"ל אף דהיורשים טוענים שמא אעפ"כ מגלגלין עליה שבועת אפטרופיא משום דשמא שלהן חשיב כברי כמ"ש בשם הקצה"ח לעיל וז"ב. וע"ש שפירש בשם הראב"ד ז"ל דהא דאמר לאפוקי מר' אליעזר ומחלוקתו היינו פלכה ועיסתה דנחלקו בו ר"א וחכמים אבל על אפטרופיא שנעשית בחיי בעלה מודה רבי שמעון שיכולין להשביעה וע"ש שכתב והא דכתב כל זמן שתובעת כתובתה דמשמע שבא להוסיף על דברי תנא קמא היינו אכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך קאי וכאוקמתא דאביי ע"ש ואמנם י"ל דהכי פירושו דרבי שמעון מכריע בין ר' אליעזר ורבנן דתנא קמא ס"ל דעל פלכה ועיסתה אינו יכול להשביעה אפילו בגילגול דאין אדם דר עם נחש בכפיפה ורבי שמעון ס"ל דכל זמן שתובעת כתובתה יכול להשביעה על פלכה ועיסתה ולא שייך אין אדם דר עם נחש בכפיפה דאמר לה מאי אכפת לך ואתי שפיר דאמר כל זמן שתובעת כתובתה כו' ואם אין תובעת כו' וע"ש בשיטה מקובצת דהביא פירש"י במהדורא קמא דרבי שמעון אתרויהו קאי ופליג אתרויהו דכ"ז שתובעת כתובתה משביעה אפילו על פלכה ועיסתה ואם אינה תובעת כתובתה אפילו על אפטרופיא אינה משביע אותה דלא כת"ק וא"ש דאמר לאפוקי ר"א ומחלוקתו ודו"ק והנה התוס' הקשו בריש פרק הכותב מה מהני מחילה בכתובה הא לא ידעה דמחלה דאולי היא תמות ברישא ותירצו כיון דתתיה קלה בעיניו הוי ידעה דמחלה ע"ש וי"ל דלכך לא מהני מחילה לגבי יורשים דהא לא ידע דמחיל דמי ידע דמית ונפל קמי יתמי ואמנם אם נימא דגם הוא יכול להשביעה כל זמן שירצה א"כ שפיר הוי ידע דמחיל דהא מסיק אדעתא דמותיב לה באפטרופיא דדוקא גבה פריך הש"ס מי ידעה דמותיב לה בעלה באפטרופיא אבל הבעל שפיר מסיק אדעתי' והוי ידע דמחיל וכיון דהמחילה מהני לשבועת אפטרופס מהני ג"כ לגבי יורשין וגם הן אין יכולין להשביעה אך אם הוא אינו יכול להשביעה וכדעת הב"ח שפיר הוי נגד היורשין לא ידע דמחיל ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' הא דאמר הלכה כאבא שאול ולא אמר הלכה כר"ש דשמע מינה תרתי ולפמ"ש י"ל דאי אמר הלכה כר' שמעון הוי אמינא דהא דאמר ר' שמעון יורשיו משביעין אותה הוא דוקא אבל הוא א"י להשביעה וכדעת הב"ח ולכך לא מהני המחילה נגד יורשיו דהוי לא ידע דמחיל אבל עתה דאמר הלכה כאבא שאול דאמר מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין נפרעין כו' מוכח דלאו מטעם זה לא מהני מחילה לגבי יורשין אלא משום דאין לעקור תקנת חז"ל ונפקא מינה בין שני הטעמים אם מחיל בשטח מיתה דאז שפיר הוי ידע ומחיל אבל לטעמא דאבא שאול דאין לעקור תקנת חז"ל אין חילוק וגם זה לא מהני וז"ב וש"מ סברא זו דלא ידע דמחיל בישועת יעקב ע"ש ובמרדכי כתב בשם ס' המקצועות דאם מחל בשעת מיתה מהני ע"ש והיינו כמ"ש וכתב דהרי"ף פליג על זה ע"ש וכתבתי בזה בעסק ד"ת ומפני ש"ק קצרתי:

עוד בדיני כתובה

א הנה בשיטה מקובצת ריש פרק שני דכתובות הקשה אמאי אם אין עדים שיצאה בהינומא לא ישבע הבעל כדין מודה מקצת ותירץ משום דהוי שעבוד קרקעות דאפילו מיני' דידי' אינ' גובה ממטלטלין אלא מקרקעי כו' ויש לרמב"ם מחלוקת בזה שהוא מחייב את הבעל שבועה דאורייתא מפני שאם תפסה מטלטלין לא מפקינן מינה ע"ש בש"מ. והנה לפי הנוסחא שלנו בהלכה ה' דגרושה גובה ממטלטלי א"ש דברי הרמב"ם בלא האי סברא דתפיסה מהני אמנם לפי נוסחת הרשב"א שהביא הה"מ דגם גרושה אינה גובה אלא ממקרקעי צ"ל הסברא דלא הוי שעבוד קרקעו' משום דאי תפסה מטלטלין לא מפקינן מידה ואף לדעת הסוברין דתפיסה לא מהני בכתובה לפי שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים מ"מ אחר גירושין שפיר מהני תפיסת וא"כ הרמב"ם דמיירי אחר גירושין והבעל אומר אלמנה נשאתיך שפיר מחייב הבעל שבועה דאורייתא וז"ב אך מ"מ זה דוחק דנימא דלא מהני תביעת שעבוד קרקעות לפי דמהני תפיסה דאפילו בעל חוב דגובה ממטלטלין כתב באבני מילואים דמ"מ עיקר תביעתו קרקע קא תבע ומדמה לה להא דר"ש ורבנן בקנס דאמרו רבנן כי קא תבע בשת ופגם קא תבע ולא קנס דאי מודה מיפטר ע"ש מכ"ש הכא דמי יודע אם תוכל לתפוס איך תהיה עיקר תביעת' מטלטלין דאינה זוכה בהן רק אם תתפוס ואין לומר דמיירי שתפסה כבר דא"כ ה"ל הילך ולא מחייב שבועה דאורייתא ואפשר לפמ"ש הרמב"ם גבי עדים שהעידו שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו שחייבים לשלם אף דהוא ספק מ"מ כיון דאם תפס העבד לא מפקינין מיני' צריכין לשלם לאדון דבקל יכול לתפוס כמ"ש המגדול עוז והכסף משנה ע"ש א"כ ה"ה הכא יש לומר כן דלא הוי שעבוד קרקעות כיון דבקל תוכל לתפוס ובש"ס שבועות דמשני דלמא דתפסה מטלטלין א"ש דשם מיירי שכבר תפסה וא"כ עיקר תביעתה הוא על המטלטלין שהם בידה ודוק: (ב) והנה בש"ס דייק בר"פ האשה שנתארמלה טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים בעל מהימן והרא"ש הקשה בשם הירושלמי דאמאי לא חייב שבועה דאורייתא ומשני משום דא"י לכפור דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ע"ש ולדעת הראב"ד דהשיג על הרמב"ם בהלכה כ"ד וכתב דאין כאן שבועת התורם דהוי כפירת שעבוד קרקעות קשה אמאי לא משני בירושלמי דה"ל כפירת שעבוד קרקעות והוא לכאורה קושיא גדולת על הראב"ד ז"ל ואמנם נראה דא"ש דהא הירושלמי פריך לקמן וחש לומר שמא מכ"ע הוא ומאי מהני דאיכא עדים שיצאה בהינומא ומשני כרבי מאיר דאמר מכ"ע כתובתה מאתים ולכך לא מצי לשנויי דהוי שעבוד קרקעות דהא ר' מאיר ס"ל כתובת אשה גובה ממטלטלי ולא הוי כפירת שעבוד קרקעות ואמנם ר' יוחנן דחה זה ואמר דלא חשו על דבר שאינו מצוי ולעולם דאתיא אפילו כרבנן וא"כ הוי מצי לשנוי דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות וצ"ע ולכאורה י"ל דלפי שינויא דר' יוחנן דלא חשו על דבר שאינו מצוי בזה א"ש הא דמקשה בש"ס דידן כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מאי הוי די"ל דלפמ"ש הר"ן בחולין אהא דלוקחין בצים מן הנכרים ופריך וליחוש דלמא של עוף טמא והקשו התוס' הא עופות טהורים מרובין מן הטמאין ואזלינן בתר רובא ותירץ הר"ן דאיכא תרי מיעוטי מיעוט טריפות ומיעוט עוף טמא ותרי מיעוטי מהני נגד רוב ע"ש והנה גם כאן איכא תרי מיעוטי מיעוט אלמנות ומיעוט מוכת עץ ועומד נגד הרוב דבתולות נשאות ומאי פריך הש"ס דילן ואמנם צריך לומר דהש"ס דידן אזיל בשינויא דמשני דמתניתין רבי מאיר הוא דס"ל מכ"ע כתובתה מאתים ולפ"ז לדידן דס"ל כרבנן דמכ"ע כתובתה מנה באמת איכא תרי מיעוטי נגד הרוב דרוב נשים בתולות נשאות ולא קשה לדידן קושית הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ליכא עדים מה הוי וא"כ קושית השיטה מקובצת במתני' ותירוצו נשאר מעל דהא לר"מ לא ה"ל שעבוד קרקעות וצריך לתרץ דהוי אינו יכול לכפור ודו"ק: ובזה איש מה שהקשיתי על הראב"ד מהירושלמי דהירושלמי אזיל לפי הס"ד דמשני אח"כ כרבי מאיר אתיא ולכך לא מצי לשנויי משום דה"ל שעבוד קרקעות ואולם הראב"ד כתב השגתו לפי האמת דקיי"ל דלא כרבי מאיר ולא מגבינין לכתובה ממטלטלי ויש בזה עוד לפלפל אלא דאין להאריך (ג) והנני לבאר מה שנפל ברעיוני לפרש הא דאמר ר' שמעון כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה דקאי שפיר על שבועת אפטרופסית ע"פ מה שכתב המחבר בש"ע חושן משפט סימן צ"ד סעיף ט' והוא מדברי הרמב"ם פרק י"א מהלכות טוען ונטען דמי שגלגלו עליו טענות אחרות והוא רוצה לשלם עיקר הטענה כדי להפטר מהגילגול אין שומעין לו אלא צריך לשלם גם הגילגול או לישבע עליו ואמנם זה אם התובע תובע עיקר הטענה בברי אבל לא כשעיקר הטענה הוא שמא ע"ש ויש לפרש דרבי שמעון ס"ל דעל אפטרופסית אין להשביעה אלא על ידי גילגול שבועת כתובתה ולכך הוא עצמו דאינו יכול להשביעה על כתובתה בטענת ברי רק בספק אם לא נהנית מכתובתה ולכך על אפוטרופסית א"י להשביעה כלל אפילו ע"י גילגול דאשתבע לי דהא עיקר טענתו היא ספק אבל יורשי' משביעין אותה ע"י גילגול אף דטוענין שמא מ"מ ביורשין נחשב לברי כמ"ש בתוס' ועיין קצה"ח סימן פ"ב ולכך כל זמן שתובע' כתובתה משביעין אותה על אפטרופסית ע"י גלגול אבל אם אינה תובעת כתובתה דאינה רוצה לישבע על כתובתה ולא ליטול כתובה אין היורשין יכולין להשביעה על אפטרופסית דליכא עיקר כתובה ואף דאינה יכולה לומר אשלם העיקר ואפטר מהגלגול מ"מ זה כשהתובע תובע עיקר הטענה בברי אבל כאן היורשין טוענין שמא ואף דכתבתי דטענתם נחשב כברי היינו אם הם נתבעין דאז טענינין ליורשים והוי שמא שלהם כברי אבל אם הם תובעין אז לא טענינין להו כמ"ש הפוסקים ולכך אם היא תובעת מהם הכתובה דאז הם נתבעים טענת שמא שלהם כברי נחשבת ויכולים לגלגל עליה שבועת אפטרופסית אבל כשאין תובעת דאז אין טענתם נחשבת כברי אין יכולים לגלגל עליה טענת אפוטרופסית דהא יכולה לומר לא אשבע על כתובתי ולא אטול אבל הוא עצמו א"י לגלגל עליה שבועת אפטרופסית בכל ענין דהא טענתו היא ספק וזה דעת א"ז הב"ח ז"ל בפירוש דברי התוס' בדף פ"ח בד"ה לאפוקי והבית שמואל ריש סימן צ"ז השיג עליו ולע"ד דבריו ברורים וביתו נכון לפני האלקים עד עולם. (מה שכתבתי צריך תיקון ע' בש"ך סימן צ"ד ס"ק ט' ותבין):

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה