אור ברסלב
בית אל חלק א חדר נח פרק ג דין הדירה ונשבית

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר נח פרק ג דין הדירה ונשבית

חדר נח פרק ב

א הנה כתב הרמב"ם בהלכה כ"א המדיר את אשתו כדר שהוא חייב לגרשה וליתן כתובה ונשבית אינו חייב לפדותה שמשעה שהדירה נתחייב לגרשה וליתן לה כתובה עכ"ל וע' בכ"מ דהרי"ף השמיט דין זה דמשמע לי' דהוא נכלל בדברי רבא דאמר כל שאיסור אחר גרם לה אינו חייב לפדותה והביא דברי הר"ן והקש' עליו ע"ש וע' בלח"מ שיש איזה ט"ס בדבריו ומ"מ כוונתו דרבינו סבר אע"ג דנשבית ואח"כ הדירה אינו חייב לפדותה ואפילו נדרה היא וקיים לה היא אפילו למ"ש רבינו בסוף פרק י"ב דהוא נותן אצבע בין שיניה דלא תלי בהכי ע"ש ובאמת בשיטה מקובצת יש מחלוקת בין הקדמונים בזה ע"ש באריכות והנה לפי הנראה שם דאם נימ' נדרה היא וקיים לה הוא הוא נתן אצבע בין שיניה מכ"ש אם הדירה הוא חייב לפדותה ובאמת די"ל להיפך דאם הדירה הוא עדיף די"ל דרתוחי רתח עליה אבל נדרה היא וקיים לה הוא גרע טפי והוי פשיעה וכדאמרינין בריש המדיר דנדרה היא וקיים לה הוא יוציא לאלתר ויתן כתובה ע"ש ואמנם הרמב"ם בפי"ב הלכה כ"ד לא פסק כן ע"ש דהר"ן חלק עליו ע"ש ואמנם מלשון הרמב"ם נרא' דהדירה אחר שנשבית חייב לפדותה דבשלמ' הדירה ואח"כ נשבית משהדירה חייב לגרשה וליתן כתובתה והוי כאילו כבר גירשה ופטור מפדיונה וגם בשעה שנשבית כבר לא הוי קרינין בה ואותבינך לי לאינתי ואף ואף באשת כהן הא דבר אחר גרם לה אבל נשבית ואח"כ הדירה דבשעה שנשבית הוי קרינין בה ואותבינך לי לאנתי כו' חייב לפדותה וכדתני בבריית' ונראין הדברים שהדירה ואח"כ נשבית אבל הדירה ואח"כ נשבית אתי לאערומי והא דאמרינין ר' יהושע אזיל בתר בסוף היינו בתר שעת שביה ולא כמ"ש הלח"מ ומ"מ צ"ע דלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל ולזה לא יספיק מה שכתב הכסף משנה לתרץ דזה נכלל בדברי רבא דכל שדבר אחר גרם לה כו' דהא אדרבה איפכא משמע וצ"ע והנה י"ל הטעם דכל שדבר אחר גרם לה פטור היינו כיון שהדירה א"כ בשעת שביה כבר הוא חייב לגרשה וליתן לה כתובתה א"כ הוי כאילו יש לה ממון שלה ולא חייבוהו רבנן בפדיונה אלא דעל זה יש לפקפק וכתבתי במ"א. והנה לפי דעת הבית יוסף והלחם משנה י"ל הא דאמרינין ר' אלעזר אזיל בתר מעקרא היינו דמיירי בנשבית ואח"כ הדירה דר' אליעזר אזיל בתר שעה שנשבית דאז שפיר הוי קרינין בה ואותבינך לי לאנתי ור' יהושע אזיל בתר בסוף היינו בתר שעת הנדר אלא דבריית' אמר רבי נתן שאלתי את סומכוס ואמר לי בהדירה ואח"כ נשבית אבל נשבית ואח"כ הדירה אתי לאערומי ומודה רבי יהושע שפודה וע' בבית יוסף וע' מה שכתב אא"ז מהרש"א ז"ל דרבי אליעזר אזיל בתר מעיקר' היינו משום דהוא ביטל התנאי כו' ואין להאריך ובאמת דיש לפרש הא דמסיק רבי אליעזר אזיל בתר מעקרא כו' דמיירי בהדירה שלא ליהנות לו ואח"כ נשבית תוך שלשים יום להנדר דרבי אליעזר אזיל בתר שעת שנשבית דאז עדיין היה ראוי לקיימה דאולי ימצא עוד פתח לנדרו ור' יהושע אזיל בתר בסוף דכבר עברו השלשים ולא מצא פתח לנדרו וצריך לגרשה ודו"ק. עוד יש לפרש דכבר הבאתי לעיל דברי התוס' דביותר מכדי דמיה מותר הבעל לפדותה ולא שייך דלא ליגרבי וליתי דאשתו כגופו וכמו שלא גזרו שלא יפדה אדם את עצמו דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ע"ש וכתבתי שם דזה שייך באשת ישראל אבל באשת כהן דאסורה עליו לא שייך אשתו כגופו ע"ש ולפ"ז י"ל דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע באשת ישראל והדירה ואח"כ נשבית דרבי אליעזר אזיל בתר מעקרא היינו בשעה שנשאה והיתה מותרת לו ואז היה התנאי ואז היה יכול להשיבה לביתו א"כ יכול לפדותה אף ביותר מכדי דמיה ורבי יהושע אזיל בתר בסוף היינו שהדירה וצריך לגרשה ושוב לא שייך לומר אשתו כגופו ואינו רשאי לפדותה ביותר מכדי דמיה ובזה אתי שפיר מה שהקשה א"ז מהרש"א הא באדרה הוא נתן אצבע בין שיניה ותירץ דהיינו דמסיק ר"א אזיל בתר מעיקר' דהיינו הוא הגורם ולפמ"ש א"ש דמה בכך שהו' הגורם מ"מ אסור לפדותה ולכך אמר דר"א אזיל בתר שער נשואין דאז הוי אשתו כגופו וכן יש לפרש בנשבית ולבסוף הדירה דר"א אזיל בתר שעת שביה דאז הוי קרינין בה אשתו כגופו ואמנם רבי נתן פירש דבכה"ג אתי לאערומי ודו"ק ואף דזה דחוק בכוונת רבותינו בעלי הש"ס מ"מ הסברא נכונה ודו"ק:

ב הנה רש"י בדף כ"ב ע"א ד"ה הכא במאי עסקינין כ' דבישראל ל פליגי היינו לפי שכתב בתחלת דבריו דר"א ור' יהושע לאו בפלוגתא דאביי ורבא פליגי ואי באיסור דבר אחר שלא על ידי נדר אי נמי בכהנת על ידי נדר כולי עלמ' או כאביי או כרבא כו' לכך כתב דבישראל פליגי אבל בכהנת לרבא פליגי בה ר"א ור' יהושע דלר"א דס"ל הוא נותן אצבע בין שיניה ומכ"ש באדרה הוא ודאי חייב לפדות ולר' יהושע פטור דהא ס"ל היא נתנה אצבע בין שיניה והוי כאלמנה לכה"ג דפטור לרבא דאיסור מחמת דבר אחר הוא ולאביי פליגי ר"א ור' יהושע בזה ורש"י דרצה לפרש דכ"ע או כאביי או כרבא ס"ל לכך פירש דכאן באשת ישראל מיירי ואין זה ענין לפלוגתא דאביי ורבא דהא בישראל לא פליגי אביי ורבא כלל ותרויהו ס"ל דבאיסור מחמת דבר אחר אינו פודה כמו שפירש"י לעיל בד"ה רבא אמר דבממזרת ונתינה כאביי ס"ל רבא דהא לא אשתעבד לה אבל באלמנה לכה"ג ס"ל לאביי כיון דכל התנאי אינו אלא דאהדרינך למדינתך מאי נ"מ לי' אם אסורה גם מחמת דבר אחר ורבא פליג עלי' כו' ע"ש בפירש"י ותבין היטב והמרלנ"ח הוליד מזה דבאשת כהן לא שייך הוא נתן אצבע דלמה היה לו להתיר כיון דבלא"ה אסורה מחמת שבויה ובנשבית ולבסוף הדירה איירי והוא דחוק במח"כ וגם הרשב"א לא ס"ל כן גם לענין דינא, כשנשבית ולבסוף הדירה בלא"ה שייך אתי לאערומי אי אמרינין הוא נתן אצבע בין שניה כמ"ש הב"ח והח"מ והב"ש ואין להאריך וע' בשיטה מקובצת מה שפלפלו הראשונ' בדברי רש"י האלה ודו"ק בדבריהם שם:

והנה לשיטת מהרש"א לעיל גבי נדרה שלא להניק דאם הוא נתרצה לנדרה הנדר חל אע"פ שהוא משועבדת לו יש לומר דמיירי שהיא אסרה הנאת תשמישה עליו והוא נתרצה לנדרה דכאן פליגי ר"א ור' יהושע דרבי אליעזר ס"ל כיון דאילו לא נתרצה הוא לא היה הנדר חל דמשועבדת לו רק מחמת שנתרצה לנדרה א"כ הוא הגורם והוא עשה הכל והיא לא עשתה כלום והוא הנותן אצבע בין שיניה ולכך ס"ל דפודה ור' יהושע ס"ל כיון דעכ"פ גם אם לא היה הוא מתרצה לנדרה היה הנדר חל כשתתגרש כר' יוחנן הסנדלר שלא תוכל לחזור לו שפיר הוי היא הגורמת אבל מעקרא ס"ד דמקש' דמיירי שהוא הדיר אותה מהנאתו ואף דהנדר אינו חל דהא משועבד לה מ"מ מיירי שהיא נתרצתה לנדרו ולכך אינו פודה לר' יהושע דס"ל כרבא דכל שדבר אחר גרם לה אינו פודה ובמסקנא מוקי לה דנדרה היא והוא נתרצה לנדרה וס"ל לר"א באמת דהוא הגורם דלולא שנתרצה לנדרה לא היה חל כלל דהא היא משועבדת לו ור' יהושע ס"ל כיון דעכ"פ היה חל הנדר אחר שתתגרש וצריך הפרה כר' יוחנן הסנדלר היא הגורמת וז"ב ולא קשה קושית א"ז מהרש"א ז"ל דהמקשה והמתרץ פליגי בסברת הפוכות ודו"ק ולפי"ז י"ל דלכך פירש"י באשת ישראל דבאשת כהן לא א"ש דברי ר' יהושע דהא אילו לא נתרצה לנדרה לא היה חל הנדר כלל דאחר שתתגרש בלא"ה אסורה לחזור לו דאסורה משום גרושה לכהן ואף דרש"י לא כיוון לזה מ"מ הסברות נכונות ודו"ק (ג) והנה לעיל כתבתי בדעת הרמב"ם שכתב דמיד שהדירה חייב לגרשה היינו דהוי כאילו כבר גירשה ופטור מפדיונה ע"ש ובזה הי' א"ש מה דמשני בנדרה היא וקיים לה הוא והיינו לפמ"ש הרמב"ם בפי"ב דבכה"ג אם רצה לקיימה רשאי א"כ אינו מחויב לגרשה ולכך ס"ל ר"א דפודה משא"כ בהדירה הוא דחייב לגרשה והוי כאילו גרשה וא"ש קושית מהרש"א וכיוונתי בזה להגאון אבני מלואים והנה בשיטה מקובצת יש מקצת נוסחאות דלא גרסי ורבי אליעזר סבר הוא נותן אצבע בין שיניה ומפרשי לה דמיירי באשת כהן ודרבא ודאי תנאי הוא כו' והנה הריטב"א כתב דהא דפירשו באשת ישראל היינו דבאשת כהן לא שייך הוא נתן אצבע בין שיניה דדוק' באשת ישראל דעל ידי שהדירה נאסרה עליו וביטל התנאי דאותבינך לי לאנתי שייך לומר הוא נתן אצבע בין שיניה אבל בכהנת דעל ידי נדרו לא ביטל התנאי דאהדרינך למדינתך דבלא"ה לא היתה ראויה לו לכך כשהדירה קודם שנשבית אפשר דאינו חייב לפדותה דהוי איסור דבר אחר גרם לה ע"ש וע' מה שכתבתי לעיל בשם תשובת מהרלנ"ח ודו"ק:

והנה הכסף משנה הביא דברי הר"ן ודחה אותם ע"ש וע' בשיטה מקובצת בשם הרא"ה שכתב גם כן בדעת הרי"ף כמ"ש הר"ן ודחה אותם וכתב דלא מחוור דאף דלקמן גבי נדרים חשבינין לי' הוא נותן אצבע בין שיניה כדי שלא להפסידה כתובתה בשביל נדרנית כיון שהוא פושע אבל הכא לא איכפת לן אלא כל שאיסורה מחמת דבר אחר דינה כאלמנה לכה"ג כו' ונראה כוונתו ע"פ מה שהקש' הריטב"א דלמה לי' לרבי יהושע הטעם דהיא נתנה אצבע בין שיניה תיפוק לי' משום דהוי איסורה מחמת דבר אחר כאלמנה לכה"ג ותירץ דרבי יהושע קושטא דמילת' נקט ובאמת אף שהיא לא נתנה אצבע בין שיניה כל שהוא לא נתן אצבע בין שיניה אינו פודה ע"ש ולפ"ז י"ל דהרא"ה סבר דהא דאמרינין גבי נדרים הוא נותן אצבע בין שיניה היינו דהיא לא נתנה אצבע בין שיניה ואין בדין שתפסיד כתובתה כיון דלא פשעה והוא כפושע אבל כאן אף שהיא לא נתנה אצבע מ"מ נתבטל התנאי ולא גרע מאלמנה לכה"ג ודו"ק ולפי מה שכתבתי לפרש דברי הרא"ה י"ל דלמסקנא אתי ר' יהושע דהלכתא כותי' לגבי רבי אלעזר כהלכתא דאף דקיי"ל בנדרים גבי כתובה הוא נותן אצבע בין שיניה אין הכוונה דהוא נתן אצבע אלא דהיא לא נתנה ואינה מפסדת הכתובה אבל מ"מ אינו פודה דלא עדיף מאלמנה לכה"ג וכמ"ש ואמנם בס"ד דמוקי לה בנדרה היא וקיים לה הוא ואמרי' ר' אליעזר ס"ל הוא נותן כו' ור' יהושע ס"ל היא נתנה כו' וא"כ אם נימא דמיירי בין בכהנת בין באשת ישראל כפירוש היש מפרשים שהביא הרמב"ן בשיטה מקובצת הטעם לאביי באשת כהן ע"כ דאבדה זכותה כיון שנדרה דהא אביי ס"ל דלא אמרינין כל שאיסורה מחמת דבר אחר אינה פודה ע"ש בשיטה מקובצת וא"כ ע"כ דמה דאמרינין ר' יהושע ס"ל היא נתנה אצבע הוא כפשטי' דא"א לומר כמ"ש הריטב"א דהא אביי לא ס"ל כל שאיסורה מחמת דבר אחר כו' וא"כ קם לי' ר' יהושע דלא כהלכתא וכמו"ש הכסף משנה ע"ש וז"ב ובזה יובנו דברי התוס' ד"ה כגון שכתבו טפי הוי לי' לומר דפליגי כו' ועמד א"ז מהרש"א ז"ל מאי עדיפותא דאוקמתא בתרייתא ולפמ"ש א"ש כי היכא דלא להוי ר' יהושע דלא כהלכה ודו"ק ועפ"ז יובן מה שפירש"י דמיירי בישראל ולפמ"ש י"ל דהא לאביי באשת כהן עכצ"ל דר' יהושע דאמר אינו פודה ס"ל היא נתנה אצבע בין שיניה כפשטי' דלדידי' א"א לפרש כהריטב"א דהא לדידיה לא ס"ל כל שאיסורה מחמת דבר אחר אינו פודה וצ"ל כפשטי' דהוא גרמה לאבד זכותה וכפירוש היש מפרשים בש"מ וא"כ אתי ר' יהושע דקיי"ל כותי' לגבי ר' אליעזר דלא כהלכתא ולכך פירש באשת ישראל ודו"ק היטב. והנה סוגיא זו עמוקה מאוד והקדמונים פלפלו בה הרבה ומה שהעליתי בשכלי הכל כתבתי ואתה דע לך:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה