אור ברסלב
בית אל חלק א חדר נח פרק ב

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר נח פרק ב

חדר נח פ"א בדין אם חייב לפדות אשתו

א הנה הקשית מאי פריך הש"ס הא בכדי דמיה פודה ואפילו דמי פדיונה יתר על כתובתה והא תניא כו' דילמ' רשב"ג רצה להורות דאם דמי פדיונה יתר על דמיה אסור לפדותה דלא לגרבי וליתי אבל אם פרקונה יתר על דמי כתובתה אף דאינו חייב לפדותה מ"מ מותר לפדותה והוכחת מזה דפשיט' להש"ס דכיון דאשתו כגופו לא תיקנו חז"ל משום דלא ליגרבי וליתי דבריך נכונים וכן אמרתי בחידושי ולפ"ז הא דאמר רשב"ג אין פודין היינו דאין מחייבין אותו לפדות ביתר מכדי דמיהן וקאי ארישא אפעם ראשונה ובזה יצא לנו לאור דברי התוס' ד"ה אין פודין דכתבו דארישא קאי והיינו ע"פ מה שכתבו בד"ה היו מבקשין דכתבו דאפילו לטעמ' דלא ליגרבי וליתי מ"מ לא תקנו שלא יוכל אדם לפדות גופו דעור בעד עור כו' והכא אשתו כגופו וא"כ ע"כ דרשב"ג ארישא קאי אפעם ראשונה ופליג את"ק דס"ל דמחייבין הבעל לפדות ביתר מכדי דמיה ורשב"ג פליג ס"ל דאין מחייבין ביתר מכדי דמיה ועפ"ז פסק הרמב"ם נכון דפסק כרשב"ג ודו"ק היטב. והנה לפמ"ש די"ל ע"פ דברי האבני מלואים דברייתא ראשונ' מיירי באשת ישראל ולכך אפילו עשרה בכתובתה פודה לרשב"ג וברייתא שני מיירי באשת כהן דנאסרה עליו כבר ואין לה חיוב פדיון ולכך אין פודה רק נגד כתובתה דתאמר לו תן כתובתי ואפדה עצמי אבל אם הפדיון יותר מכתובתה לא ואמנם זה טעות דהא בברייתא שניה ע"ב רשב"ג אריש' קאי דאמר ת"ק דחייב הבעל לפדותה עד עשרה בכתובתה ואמר דאינו חייב דעל סיפא ודאי לא קאי דהא בבריית' שניה ודאי דהאי אינו פודה דאמר רשב"ג היינו אינו חייב לפדות דל"ל דאסור קאמר דלמה יאסר דדוק' בבריית' קמייתא שייך לומר דאסור שלא ירגילן להעלות על דמיהן אבל ברייתא שניה דמיירי בכדי דמיהן ליכ' איסור' וכיון דרשב"ג אמר דאינו חייב לפדותה יתר מכתובתה ע"כ דאריש' קאי דבסיפ' גם ת"ק ס"ל דאם לא רצה אין פודה ובמאי פליגי וכיון דרשב"ג ארישא קאי מאי חילוק בין אשת כהן לאשת ישראל הא גם אשת כהן יש לה חיוב פדיון בפעם ראשונ' אבל רבנן אדרבנן בפעם שניה אין להקשות דבפעם שניה שפיר יש חילוק בין אשת ישראל לאשת כהן דמשנשבית פעם ראשונה חייב לגרשה ואין לו פירות ולה אין פדיון ודו"ק וא"ש קושית התוס' ד"ה רצה אינו פודה על פירוש רבינו חננאל ודו"ק:

ב הרמב"ם בפי"ד מהלכות אישות דין ב' כתב מי שהו' במדינת הים ונשבית אשתו ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בהכרזה ופודין אותה בדרך שהבעל פודה וכ"כ באהע"ז ונראה דהיכ' דנשבית פעם שניה דאז אם לא רצה אינו פודה לפירש"י ולפי' ר"ח פודה רק בשויה וגם לא ביתר מכדי כתובתה גם הב"ד אין פודין אותה רק בכדי דמיה ולא יתר על כתובתה ולכך כתב כדרך שהבעל פודה וז"ב:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה