אור ברסלב
בית אל חלק א חדר נו פרק א בדין קינוי וסתירה

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר נו פרק א בדין קינוי וסתירה

חדר נו הלכות יבום וחליצה

(מהדו"ב להלכות סוטה)

א הרמב"ם בסוף ה' סוטה כתב מצות חכמים על ב"י שיקנאו לנשותיהן וכו' ולא יקנא לה כו' ולא מתוך מתון ע"ש בכ"מ שכתב והא דקתני ולא מתוך מתון צל"ע מה הוא ובהג"ה כתב דצ"ל אלא מתוך מתון ויפה כתב ובתוס' דף ב' ע"ב ע"ש הביאו הירושלמי וגרסו ולא מתוך גאות אלא מתוך דבר של אימה ואפשר דהרמב"ם גריס ולא מתוך כעס ולא מתוך של אימה וזה שכתב ולא מתוך מריבה דהיינו מתוך כעס וז"ב וע' פירש"י בד"ה איכא עיקר שכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס ע"ש וע' במפרש פני משה בירושלמי שכתב דהרמב"ם ס"ל כסוגיא דמנחות דף י"ט דתורה בעי חוקה ולכך פסק דבדעבד קינויו קינוי דלא כר' יונה בירושלמי ע"ש ודפח"ח ואמנם לפ"ז צ"ע הא דפירש"י שלא ע"י מריבה ומה הפירוש דאיכא עיקר דאמר הש"ס ונראה דלזה הביאו התוס' את הירושלמי ומסקנת ר' יונה בזה וכן מה דאמרינן למשנתנו איכא עיקר ודו"ק והנה בש"ס אמרינין לדברי ר"י בר יהודא אף למשנתנו אין לדבר סוף זימנין דלא אסתתר ואמר אסתתר ובירושלמי מבואר לפסלה מכתובתה ופירש הפני משה כשלא תרצה לשתות והוא דוחק דאם יודעת שנטמאת הלא אין מגיע לה כתובה ומה לנו לחוש ואם יודעת שטהורה היא הלא תוכל לשתות ותהיה נקיה ואם יגרשה אח"כ תטול כתובה דהא בלא"ה יכול לגרשה וליתן כתובתה ורציתי לומר דמיירי בזמן הזה דאין מים המאררים והיא מפסידה כתובתה אלא דא"כ אין ראיה דמה"ת בעינן תרי ור"י בר יהודא דריש מקר' וגם בלא"ה הא כתובה דרבנן ועתוס' לקמן דף כ"ז ד"ה איש כתבו דל"ש לומר דקרא קאי לפסלה מכתובתה דכתובה דרבנן לכ"ע ע"ש וכתבתי במקום אחר ואין לומר דאף אם תשתה לא תטול כתובה כדין עוברת על דת דנתיחדה דכבר סתר זה המל"מ ממשנה ערוכה בפ"ב מה' סוטה ע"ש שהאריך וסבור הייתי לומר דהא דנוטלת כתובתה כשבעלה אינו רוצה להשקותה היינו אם נסתרה עם אביה ואחיה דמותרת להסתתר עמהן ואינה עוברת על דת אבל אם נסתרה עם אחר אינה נוטלת כתובה אם שתתה או שבעלה אינו רוצה להשקותה ובזה היה אתי שפיר מה שהקשה המל"מ בפ"ב מהי סוטה הלכה א' אלא דבירושלמי קאמר אהא דפריך השיבו על דברי ר' יוסי בר"י הכל ממנו לקנאות לה בשנאה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אמר ר' יוסי עה מה טיבה להסתר כו' אין תימה מה טיבה להסתר התורה התירה להסתר דהיינו עם אביה ואחיה ע"ש הרי דאפילו נסתרה עם אביה ואחיה מפסדת הכתובה ולכאורה היה נראה דהכי פירושו דבהני דאין שותות ואין נוטלת כתובה כגון הני ט"ו נשים שמכה הרמב"ם בפ"ב מה' סוטה הלכה ב' כגון ארוסה ושומרת יבם דאין שותות ואינן נוטלת כתובה ובאילו שפיר אליב' דר' יוסי בר"י לדברי ר' אליעזר דיאמר קינאתי לה או נסתתרה כדי להפסידה כתובתה וצ"ע. והנה לולא דבירושלמי מסיים בה לפוסלה מכתובתה הייתי מפרש דמה דאמר זימנין דלא קני לה ואמר דקני לה לא לענין כתובה אלא דאליב' דר' אליעזר שפיר קאמר דהא ר' אליעזר ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וכדאמר שם בירושלמי בריש הפרק וכל זמן שלא מצא בה ערות דבר אינו יכול לגרשה ולכך שפיר אמר זימנין כו' היינו אם לא מצא בה ערות דבר והוא שונאה ורוצה לגרשה לכך אומר דקינא לה ונסתרה כדי שיוכל לגרשה ולכך לא סיים בש"ס בבלי שלנו לפסלה מכתובתה ודו"ק ובזה היה אתי שפיר מה דקשה לי טובא אמאי דחיק בש"ס בטעמ' דר' יהושע דאמר בקינוי וסתירה בעי תרי הא י"ל טעמ' דר' יהושע משום דזימנין דלא אסתתר כו' כדאמר אליב' דר"י בר"י ולפמ"ש אתי שפיר דהא ר' יהושע ס"ל כב"ה דאפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה וכדאמר בירושלמי לעיל א"כ ל"ל הכי דהא בלא"ה יכול לגרשה בע"כ וליתן כתובתה ודו"ק:

ב והנה בירושלמי בעי עידי סתירה שהוזמו אם משלמין ונראה דתלוי בזה אי גורם לממון כממון דמי וכר' אליעזר בר' שמעון בשבועות דף ל"ב והיינו דאם אינו רוצה לישבע משלם וה"ה הכא דאם אינה רוצת לשתות תפסיד כתובתה ואמנם נראה דהכי ודאי דאין משלמין דמי עצר בעדה שתשתה ול"ד לע"א אליב' דר"א בר"ש די"ל דירא לישבע דלא יפסלנו הבע"ד והעד לעדות ולשבועה ואמנם בלא"ה קיי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ולכך פסק הרמב"ם דאין משלמין וז"ב (ג) והנה ראיתי בתוס' סוטה דף ג' ע"ב ד"ה תלמוד לומר דהקשו לאביי דס"ל אשתך זנתה בע"א אסורה מאי צריך קרא דע"א בטומאה נאמן הא כיון דקינא לה ונסתרה ואתי ע"א דנטמאה מסתמ' שתיק הבעל ולא מכחיש לי' וא"כ בלא"ה נאמן ע"ש ולכאורה י"ל דנ"מ אם בא אח"כ ע"א ואמר שלא נטמאת דאז אמרינין דכיון דהאמינה תורה לעד טומאה כשנים ה"ל אידך חד במקום תרי ואינו נאמן וזה מחמת שהאמינו תורה בפירוש דכתיב ועד אין בה כמ"ש לקמן דף ל"א ע"ב אבל ע"א דעלמ' בלא קינוי וסתירה כיון דבא ע"א והכחישו שוב אינו נאמן כמ"ש הנמוקי יוסף גבי ע"א נאמן באיסורין כיון דלא הימני' רחמנ' כבי תרי אתי ע"א ומכחיש לי' ודו"ק גם י"ל דאף דהבעל שתק ולא הכחישו והיא אסורה לו אליב' דאביי מ"מ לא ידעתי אם תיאסר גם לבועל דהרי הבועל מכחיש את העד ואומר כי לא בא אליה ומה לו בשתיקת הבעל אם הוא יענה כחשו בפניו ואמנם ע"פ הע"א בקינוי וסתירה גם לבועל נאסרה דכשם דאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכן י"ל דכ"מ אם נאסרה בתרומה כיון דהוא מכחישתו ודו"ק ואסיים בזה שראיתי בירושלמי דף א' ע"ב קינא לה בע"א בשחרית וע"א בערבית מאחר שהו' איש והיא אשה אין קינויו קינוי וע' פני משה מה שכתב דזה לשון הקינוי ואל תסתר עם איש פלוני כו' ולישנא יתירא הוא והוא דוחק וע' חילופי גירסאות דגרס אי נמי מאחד שהו' איש והיא אשה ופירושו כסבור על אחד שהוא איש וקינא לה ממנו ונמצ' שהו' אשה כו' וג"ז לא נהירא לע"ד דפשיט' שאין זה קינוי ולע"ד נראה דה"פ אי נמי מאחר שהו' איש והיא אשה ר"ל שלא קינא לה מאיש פלוני שהו' חושדה עמו אלא אמר לה סתם אל תסתרי עם איש זה מאחר שהו' איש ואת אשה ואסור לא"א להתיחד עם איש או שאמר לה בדרך כלל אל תסתרי עם כל איש מפני שהיחוד אסור אין זה קינוי ואם נסתרה מותרת שאין קינוי אלא מחמת חשד כן נלפע"ד ובש"ע לא נזכר זה וצ"ע ועוד לאלקי מלין בזה ויבואר אי"ה ב ואתה שלו':

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה