אור ברסלב
בית אל חלק א חדר נד פרק ו

בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

חדר נד פרק ו

חדר נד פרק ה

הנה הפני יהושע כתב די"ל הא דכתב לה בנכסיך אף דבלא"ה מכרה ונתנה קיים קודם תקנת אוש' וגם פירות אין לה היינו שתוכל למכור לכתחלה ע"ש והנה רש"י פירש הא דמשני בוצינא טב מקרא דאכילת פירות הוא תדיר אבל ביטול מכירה אינו אלא כשתמכור ושמא לא תמכור ע"ש ואמנם היה יכול לפרש דהא רק בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים ולכתחלה אסורה למכור ובבית שמואל כתב דאם עדיין לא מכרה יכול הבעל לעכב שלא תמכור ועתוס' ד"ה רב אשי שהקשו באמת לרב אשי אמאי תני שאם מכרה ונתנה קיים לכתחלה נמי תמכור ע"ש מבואר עזה דפירשו מתניתין דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה וא"כ שפיר יש לפרש בוצינא טב מקרי דהא לכתחלה אינה רשאה למכור ולכך טוב לו להסתלק ממכירה מלהסתלק מפירות דהיא יכולה לאכול הפירות ולכלותם ואפשר דרש"י ס"ל כמ"ש הפני יהושע דהאי בנכסייך ע"כ לכתחלה קאמר דאי בדיעבד בלא"ה מכרה ונתנה קיים ולכך פירש"י שמא לא תמכור ואמנם למ"ש הרמב"ם דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם בלא"ה מוכרח פירש"י דהא גם אם בנכסייך היינו פירות לא תוכל לאכול הפירות ולכלותם לר' יהודא דהא כופין אותה למכרם ולקנות בעדם קרקע ואמת דלפ"ד הרמב"ם קשה אליב' דר' יהודא מה שייך בוצינא טב מקרא דהא גם אם נפרש מנכסייך היינו פירות לא יפסיד הפירות דהא כופין אותה למכרם ולקנות בעדם קרקע והוא יאכל הפירות ואפשר דלכך פירש רב אשי בענין אחר דמנכסייך משמע אבל לא מפירותיהן דזה יצדק גם לר' יהודא ואין להאריך. והנה י"ל מתניתין אתיא כאמרו לו דמכרה בטל ומהני הא דכתב בנכסייך שיהיה מכרה קיים רק בדיעבד כמ"ש תוס' דף ע"ח ע"ב ואז א"ש הא דמשני בוצינא נוב מקרי אבל למ"ד דבלא"ה מכרה קיים לא א"ש כמ"ש דהא צ"ל דמה שאמר מנכסייך היינו שתמכור לכתחלה וקרוב הדבר שתמכור ואפשר דרב אשי רצה ליישב דאתיא מתניתין כרבן גמליאל לכך הוצרך לומר דלשון מנכסייך גופא משמע ולא מפירותיהן ובאמת ס"ל יד בעהש"ט על התחתונה אלא דרצה לתרץ מתניתין אליבא דרבן גמליאל ובאמת לדידי' האי מכרה ונתנה קיים היינו אפילו לכתחלה וכמ"ש הרב בעל פני יהושע ז"ל. והנה הרא"ש תירץ בשם הרמב"ם דמיירי שנסתלק מנכסים שנפלו לה לאחר שתנשא דסילוק בעלמ' הוא ובמה שאינו ראוי לו עדיין אדם מתנה שלא יזכה בו ובירושלמי לא משמע כן דאמר ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ויש לדחות דהירושלמי איירי שכתב לה אחר הנישואין דכיון דידו כידו אינו מועיל לדבר שאינו ברשותו אבל בעודה ארוסה מהני הסילוק אפילו לנכסים שיפלו לה אחר הנישואין ע"ש ובזה יתפרש שפיר בוצינא טב מקרא דהא י"ל שמא לא יפלו נכסים אח"כ וז"ב ואמנם אי נימא דקנו מידו מהני אף אחר הנישואין כמ"ש הה"מ דגם אחר הנישואין מהני קנין א"ס דמיירי שפיר אחר הנישואין ובנכסים שנפלו לה אחר הנישואין כבר ולא קשה קושית הרא"ש דבזה ודאי לולא דכתב לה מנכסיך היה מכרה ונתנה בטל ולפ"ז רב אשי דס"ל כאמימר דהא אמר לעיל על דברי רב יוסף לא סבירא לי שפיר מוקי לה למתניתין אחר הנישואין ולא בעודה ארוסה ומיירי בנכסים שנפלו לה כבר משנישאת וקנו מידו וא"כ לא שייך כלל התירוץ דבוצינא טוב מקרא דהא הנכסים כבר הם בידה ואינו מסופק עוד אם יפלו לה ולכך הוצרך לתרץ בנכסייך ולא בפירות ולא לאחר מיתה אבל לעולם ס"ל דיד בעהש"ט על התחתונה ודו"ק היטב. ועתה כבוא לענין דיבור התוס' דף פ"ד ע"א ד"ה ורב סבר ששאלת וכבר תמה א"ז מהרש"א ז"ל על דבריהם שכתבו פירוש בקונטרס דהיינו פירות וקשה לר"י דא"כ רב דלא כמאן דהא במתניתין אפילו לר' יהודא מהני הנאה בפירות משום דלא שכיח כדאמרינן בפרק אע"פ ע"ש ותמה ע"ז מהרש"א וכתב לכאורה הוא מגומגם דודאי לר' יהודא מהני הנאה בפירות ואפילו בפירי פירות אי מפרש לה בתנאה ע"ש ובאמת הדברים מתמיהים דמה הוצרכו להאריך ולהביא הא דאע"פ הא זה מבואר במתניתין דלר' יהודא מהני תנאה ואמנם עפמ"ש לעיל פ"א ליישב דברי הטור דלא יסתור דברי הרא"ש אביו ע"פ סברת הבית שמואל דאם הזכיר פירות אמרינן דהא דאמר בנכסייך לא כיוון למכירה אלא משום פירות נקטי' דיהיה כמו דקל לפירותיו לדידן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ע ע"ש בביאור רב והנה התוס' לעיל כתבו בד"ה וסבר רב דרב מחלק בין ידע דמחיל ללא ידע דמחל א"כ פירות הוי ידע דמחיל ובאמת א"ז מהרש"א ז"ל פלפל בזה ורצה לומר דפירות הוי לא ידע דמחיל דמי יודע שמא לא יגדלו ואמנם זה דוחק וגם המהרש"א חזר ותירץ בע"א ע"ש ומסבר' נראה דפירות הוי ידע דמחיל דודאי יגדלו הפירות אם מעט ואם הרבה ואמנם נראה די"ל דלא קשה קושית התוס' על רב ממתניתין דלר' יהודא מהני תנאה בפירות די"ל כיון דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ואם מכרה ונתנה קיים שוב ה"ל פירות לא ידע דמחיל דמי יודע אולי תמכור וגם קרן גם פירי לא יהיה לו וא"כ הוי שפיר לא ידע דמחיל ולא קשה קושית מהרש"א בתוס' וסבר רב ע"ש ואמנם לפמ"ש דבבבא מציעתא דהזכיר פירות מכרה בטל וכמ"ש הב"י בדעת הטור וכתבתי הטעם דהאי בנכסיך נקט משום הפירות כדי שיהיה כמו דקל לפירותיו דלא יהי' דשבל"ע אבל לא כיוון כלל למכירה וכמ"ש וכיון דמכרה בטל שפיר ה"ב הפירות ידע דמחיל ולכך מהני התנאי בפירות לר' יהודא במתניתין דהא ר' יהודא פליג אר"מ וס"ל א"א מקנה דשלבל"ע. ואמנם רב דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולדידי' אין לומר דמה שאמר בנכסיך כוון אפירות דיהיה כמו דקל לפירותיו ולא יהיה דשלבל"ע דהא רב ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ול"צ להקנות דקל לפירותיו וע"כ דאמכירה קאי שיהיה מכרה קיים וכיון דמכרה קיים שוב הוי פירות לא ידע דמחיל ולכך לרב לא מהני תנאה אפירות ושפיר פירש הקונטרס דהאי בדרבנן תנאו בטל היינו פירות ולא היה קשה קושית התוס' ממתניתין ולכך הביאו התוס' מפרק אע"פ דמשם מוכח להדי' דפירות הוי לא ידע דהא מקשה מכתובה אפירות וכמ"ש מהרש"א וע"כ הטעם כמ"ש מהרש"א דשמא לא יגדלו הפירות ושפיר הקשו אפירוש הקונטרס ולכך הוצרכו להביא מפרק אע"פ ודו"ק: והנה כבר כתבתי בשם הפ"י דאי מתניתין מיירי קודם תקנת אוש' דלא נתקנה עדיין בימי המשנה א"כ בלא"ה מכרה ונתנה קיים א"כ ע"כ הא דכתב בנכסיך היינו שתוכל למכור לכתחלה ע"ש וא"כ אין סבר' לומר דכופין אותה למכור הפירות. ולקנות קרקע עבורן דהא אפילו הקרקע עצמו תוכל למכור ומכ"ש דאינה צריכה לקנות קרקע שיאכל הוא הפירות ועתוס' דף פ"ב ע"ב ד"ה קמ"ל והא דכתב הרמב"ם דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע היינו לדידן דסביר' לן דמכרה בטל כמ"ש הטור ושפיר י"ל דתמכור הפירות ותקנה קרקע וזה ברור ומעתה לא קשה קושית הרא"ש על הרמב"ם והא דאמר ולטעמיך הא דתנן ר"י אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן כו' כי אכלתינהו לפירי פ"פ מהיכא והא כופין אותה לקנות קרקע בעד הפירות ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דמתניתין דמיירי קודם תקנת אושא ורק דקנין פירות כקה"ג דמי וכיון דסילק נפשי' מפירות אין לו קנין פירות ומכרה קיים א"כ כיון דיכולה למכור הקרקע עצמה מכ"ש דאין כופין אותה לקנות קרקע בעד הפירות ושפיר משני בדשיירא אבל הרמב"ם פסק לדידן דאית לן תקנת אושא ומכרה בטל ואף דכתב לה דו"ד אין לי בפירותיך היינו בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה אסורה למכור וגם הוא יכול לעכב עליה שלא למכרם כמ"ש הבית שמואל ושפיר פסק דכופין אותה למכור הפירות וליקח בעדן קרקע שיאכל הפירות וז"ב ולפמ"ש הפ"י דרב אשי ס"ל דלא שייך כאן יד בעהש"ט על התחתונה דהוי השטר כמו שובר דיד בעל השובר על העליונה ע"ש י"ל דהרמב"ם פסק דכופין אותה למכור הפירות וליקח קרקע בעבורן משום דיד בעהש"ט על התחתונה ואמרינן דלא כיוון שתאכל הפירות ותכלם אלא שתמכרם והש"ס דבעי הבעיא אזיל אליב' דרב אשי דלא ס"ל דהאשה הוי בעהש"ט אלא דהיא בעלת שובר כמ"ש הפ"י ושפיר משני בדשיירא ובזה א"ש דפסק רב האי גאון ז"ל דמכל מילי סליק נפשי' ותמהו אמאי פסק לקולא להאשה הא יד בעהש"ט על התחתונה ולפמ"ש א"ש דרב האי פסק כרב אשי וכנראה מסתמ' דהש"ס דמשני בדשיירא ודו"ק כי קצרתי ולפמ"ש הפ"י דבבבא מציעתא דסילק עצמו מפירות ודאי מכרה ונתנה קיים דהא קנין פירות אין לו להבעל ותקנת אושא לא היתה בזמן המשנה ואמאי יהיה מכרה בטל ע"ש שכתב דלא כהב"י וב"ש ואמנם לדידן דאית לן תקנת אושא שפיר כתב הטור דמכרה בטל ואין סתירה מדברי הרא"ש דהוא פירש דברי המשנה דלא נתקנה אז תקנת אושא ושפיר הבי' ראיה לדבריו דלא הוצרך התנא לחזור ולשנות דמכרה קיים לפי דגם בבבא קמייתא הדין כך אבל לא שיסבור כן לדינא ודו"ק היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

בית אל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה