בית אל חלק א· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר נד דין אם כתב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך פרק א
פרק א הנה הטור בסימן צ"ב כתב ואם לא הזכיר פירות אלא דו"ד אין לי בנכסייך בחייך ובמותך אוכל הפירות ואם מתה אינו יורשה ואם מכרה ונתנה קיים עכ"ל וכתב מרן הב"י ומשמע מדברי רבינו שכתב זה בבבא זו דדוקא אם לא סילק עצמו מפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לישנא דא"כ למה כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך אבל אם סילק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה בטל ולי נראה דאף אם סילק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאל"כ למה לי' למכתב דו"ד אין לי בנכסיך ה"ל למכתב דו"ד אין לי בפירות נכסיך עכ"ל הב"י ז"ל ואני תמה על רבינו הטור ועל מרן הב"י ז"ל דהא בדברי הרא"ש מבואר דאפילו הזכיר פירות מ"מ אם מכרה ונתנה קיים דזה לשון הרא"ש ברוב ספרים גרסינן במתניתין בפירותיהן ובפירי פירותיהן וא"כ סתם לן התנא כר' יהודא ונראה לי דצריך למגרסי' דאי לא גריס לי' אמאי תני אין אוכל פירות בחייה הא בבבא מציעתא כמי תני אין אוכל פירות בחייה ולא הוי לי' למתני אלא אם מתה אינה יורשה דדבר זה ניתוסף בתנאי האחרון בחייך ובמותך וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבבא הראשונה הדין כן אלא משום דאמר ר' יהודא לעולם הוא אוכל פ"פ תנא הכא דאינו אוכל פירי פירות שנתוספו בתנאי זה. עכ"ל הרא"ש הרי מבואר דגם בבבא מציעתא שהזכיר פירות מ"מ אם מכרה ונתנה קיים אלא דהתנא לא הוצרך לחזור ולשנותו משום דגם בבבא הראשונה הדין כן וממילא נשמע שהדין כן ואיך יחלוק הטור על אביו הרא"ש ז"ל מבלי יביא דעתו כלל וגם על המשביר הגדול הב"י ז"ל יפלא שלא הרגיש בזה כלל ואחר העיון אמרתי ליישב דברי הטור והב"י דהנה נלע"ד ליתן נועם לסברת הטור דתמה הגאון א"ז מהרש"א ז"ל לעיל דף נ' בתוס' ד"ה הבעל על הב"י דהבין כן בדברי הטור דא"כ יציבא בארע' כו' ע"ש ונלפע"ד עפמ"ש הב"ש בשיטת התוס' דב"ק דפירות הוי דבר שלב"לע והא דמהני הסילוק היינו משום דאמר בנכסייך והוי כמקנה דקל לפירותיו ע"ש וא"כ א"ש דברי הטור דאם הזכיר פירות י"ל דלא סילק עצמו ממכירה והא דאמר דו"ד אין לי בנכסייך היינו משום הפירות כדי שלא יהיו דבר שלבל"ע ולכך אמר בנכסייך כדי שיהיה כמו מקנה דקל לפירותיו כמ"ש הבית שמואל וכיון דיד בעהש"ט על התחתונה אמרינן כן ולכך אם מכרה ונתנה בטל אבל אם לא הזכיר פירות ואמר רק דו"ד אין לי בנכסיך ע"כ מה שאמר בנכסייך היינו לענין מכירה שאם מכרה ונתנה קיים וז"ב ויובנו בזה דברי הב"י שכתב דאם לא סילק עצמו מפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לישנא דאם כן למה כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך וכוון למה שכתבתי דאם לא סילק עצמו מפירות ליכא למימר דהא דאמר בנכסייך היינו מפירות דהא לא הזכיר פירות כלל ועכצ"ל דכוונתו שיהיה מכרה ונתנה קיים ודו"ק ואמנם אם דברי הרא"ש א"ש דהא כתב ההשלאה דפלוגתא דת"ק ור' יהודא בדין פ"פ הוא דת"ק הוא ר"מ בר פלוגתי' דרבי יהודא ע"ש ור"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולפ"ז ליכא לומר דמה שאמר בנכסייך היה כוונתו שלא יהי' דשלבל"ע דהא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע וע"כ דכוונתו היה לענין מכירה דאם מכרה ונתנה קיים ושפיר כתב הרא"ש בפירושא דמשנה דגם בבא מציעתא אם מכרה ונתנה קיים אבל הטור כתב לפי דידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע כתב דאם לא הזכיר פירות אז מכרה. ונתנה קיים אבל אם הזכיר פירות מכרה ונתנה אינו קיים דיש לפרש האי בנכסייך דהוי כמקנה דקל לפירותיו ודו"ק היטב:
ושוב מצאתי זה בהפלאה. ולפמ"ש הבית שמואל יש להביא ראיה לדעת הרמב"ם דאף שסילק עצמו מהפירות והן שלה מ"מ כופין אותה לקנות בעד הפירות קרקע והוא יאכל הפירות דאי כדעת הרא"ש החולק עליו וס"ל דאין כופין אותה לקנות בעד הפירות קרקע רק דאם קנתה בעד הפירות קרקע הוא אוכל הפירות מהקרקע אבל אם אפלה הפירות כולן ולא שיירה רשאה כמ"ש הרא"ש קשה הא דבעי אמר דו"ד אין לי בפירי פירי פירי מאי לפשוט דודאי לא סילק עצמו מהפירות דאם סילק עצמו מהפירות א"כ גם לפירי פירי הוי דשלבל"ע ואין לומר דבנכסייך הוי כמו דקל לפירותיו דז"א דהא אף לר"מ לא מהני דהא לא עבידי דאתו דשמא תאכל כל הפירות ולא תקח בעדם קרקע וכדפרכינן אי סליק נפשי' מפירי פירי פירי מהיכא ומשני בשייר והיינו אם שיירה אבל אין כופין אותה לשייר א"כ לא הוי עבידא דאתו ועכצ"ל כדעת הרמב"ם דכופין אותה למכור את הפירות ולקנות קרקע עבורן ושפיר י"ל דסילק נפשי' מהפירות ואעפ"כ מהני לפירי פירי דהא הוי עבידי דאתו דהוא מוכרחת למכור הפירות ולקנות בעדן קרקע שיאכל הפירות ומזה סילק נפש' ודו"ק היטב ובזה י"ל דהא הרמב"ם הוציא זה מהירושלמי הרא"ש וי"ל דהירושלמי לשיטתו דס"ל דלא מהני סילוק לדבר שלא בא לעולם וכדאמר שם בעי קמי' דר' זירא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה אחר כן מהו ויש לך אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ע' ברא"ש ושפיר הכריח דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם דאל"כ לא היה מועיל לפירי פירי דלא הוי עבידא דאתו אבל להש"ס דידן דבעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שנפלו אח"כ כמ"ש הרא"ש דסילוק מהני אף לדבר שלבל"ע בעודה ארוסה כמ"ש הרא"ש א"כ אין הכרח לזה ואין מהירושלמי סתירה לדעת הרא"ש ודו"ק היטב:
עוד י"ל בישוב דברי הטור וב"י דהנה התוס' הקשו בר"פ האשה שנפלו מה מהני הא דכתב לה דויד אין לי בנכסייך הא הש"ס מוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה והא בנכסים שנפלו לה עד שלא ניסת בלא"ה מכרה קיים וכתב הגאון הפלאה די"ל דמתניתין מיירי לאחר מיתתה דאי לאו דכתב היה הבעל מוציא מיד הלקוחות מתקנת אושא אלא דמשמע להו דבמתניתין לא בזכרה תקנת אושא רק אח"כ נתקנה ע"ש ואמנם לפמ"ש התוס' דלר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקה"ג דמי הבעל מן הדין מוציא מיד הלקוחות ואפילו ליכא לתק"א ותק"א לא אצריך אלא היכא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דאז אין לו קנין פירות ע"ש במהרש"ל ולפ"ז שפיר י"ל דמתניתין מיירי לאחר מיתתה דאם לא כתב לה הוא מוציא מיד הלקוחות דהא בבבא קמייתא לא סילק נפשי' מפירות וא"כ יש לו קנין פירות וק"פ כקה"ג דמי ושפיר מהני מה שכתב לה שיהא מכרה ונתנה קיים ולא קשה קושית התוס' וז"ב ואמנם בבבא מציעתא דסילק נפשי' מפירות א"כ בלא"ה מכרה ונתנה קיים לר"ג ולא שייך ק"פ כה"ג דמי דהא אין לו ק"פ ותקנת אושא לא נזכרה במשנה שפיר כתב הרא"ש דלכך לא הוצרך להזכיר מכרה ונתנה קיים בבבא מציעתא דהא גם בבבא קמייתא הדין כן אבל הטור אזיל אליבא דידן דאית לן תק"א ושפיר כתב דאם הזכיר פירות מכרה ונתנה בטל ודו"ק: